חזון נחום רא

יד בכ"ח להכניס כיון שאין מטמא מגבו עיין מל"מ פי"ז מה' כלים ותוס' נדה (כ"ו) ובמ"א כלים פ"ב, אולם שוב מצאתי בשי"ט למקואות פ"ד מ"א שהעיר בגוף הקו' שיהי' גם שפת השוקת מקרי כלי ותי' דדוקא בצינור שיש לו תוך רק שלא נעשה לקבלה נעשה כולה כלי משא"כ בשפת השוקת, וה"ט שמודה ההגמ"ר דבלוחים שאין להם דפנות אין חשש חטיטה שדקדק בזה הח"ס, רק משום דכה"ג לא גרע משפת הכלי וא"כ הכ"נ מכש"כ בנידון שאלתנו אם המים עוברים מחוץ לגומות אין חשש וכשר וטהור, זה הנלע"ד בהחפזי: והנני ידידו דוש"ה. סימן קכ להנ"ל. א) לתשובת מכתבו שנית מ"ש בהמשך תשובתי אודות הפלאטין בהמקוה שנמצאו בהם גומות העיר כ"ת אם אין לחוש לטבול עליהם משום גזירת מרחצאות מפני שהלבנים נשרפים בכבשן ודינם ככ"ח ומבואר בר"מ פ"ב מכלים שאין לכלי קיבול שיעור דאפי' בכ"ש מקב"ט עכ"ד: ב) הנה מדין שאובין כבר כתבתי שאין לחוש משום דהמים עוברין ג"כ על כל הלבינה חוץ לגומא והוי כדין המבואר בסי' ר"א סעי' ח' במקלח על שפת הכלי דכשר וכמו שביארתי דשפת השוקת ל"ה כדין צינור המבואר בסעי' ל"ו דנעשה כל הצינור כלי ע"י הגומא, ומ"ש כ"ת ע"ז דהמבואר בסעי' ח' במעיין מקלח על שפת הכלי פירושו אצל שפת הכלי וכלשון הש"ך ס"ק כ"ז וס"ק ל"ה א"כ לא איכפת לו אפי' אם גם שפת הכלי מקרי כלי, הנה באמת כן כתב בשו"ת ב"ש סי' מ"ז דבעינן מקלח גם על שפת הכלי ורמז לדברי הש"ך הנ"ל אבל רק מטעם דאל"כ הוי כהעבירו על אחורי כלים במתני' פ"ד מ"ב דא"ר יוסי הרי הוא כמקוה וכמו"ש הש"ך בס"ק ל"ה מפורש כן אבל לא שנאמר דשפת הכלי יהי' מקרי כלי, דפשיטא דלא מקרי כלי ועיין בר"ש פ"ה במתני' דמעיין מקלח על שפת הכלי שיטתו דמותר כה"ג לטבול גם על שפת הכלי, ועכצ"ל דשפת השוקת לא דמי לצינור כנ"ל, וא"כ ביש מ"ס ומקלח על שפת הכלי דאפי' אי ל"ה כמעיין משום שהפסיקו כלי מ"מ מטהר במ"ס שוב אין לחוש מדין שאובין כלל: ג) אמנם מדין גזירת מרחצאות שכתב כ"ת דלא יגרע שפת הכלי מאחורי הכלי דאית בי' גזירת מרחצאות, הנה בזה נחלקו הר"ש ומהר"ם בתוי"ט דלהר"ש שהבאתי לעיל כשר לטבול גם אשפת הכלי דליכא בזה גזירת מרחצאות וע"כ מ"ש ג"כ כ"ת להקל בזה משום שגומות הלבנים לא נעשו לקבלה ואמק"ט כר"מ פי"ח ה"א, לכאו' לא הועיל בזה שהרי שיטת מהר"ם בתוי"ט הנ"ל מפורש דשפת השוקת הוי כאחורי הכלים אע"ג דהשוקת הוא כלי אבל שאמקב"ט: ובמש"כ מר"מ פ"ב מכלים דאין לכלי קיבול שיעור ומקב"ט בכ"ש, הנה לכאו' יש בזה סתירה קצת בתוס' חולין (נ"ד) ותוס' שבת (ט"ז), דהתוס' חולין כתבו במתני' דפ"ב דכלים דכ"ח שיעורן בכדי סיכת קטן הוא רק לגבי שברי כ"ח אבל כ"ח שלם ל"ב שיעור כלל ומתוס' שבת הנ"ל נראה דאפי' בכלי שלם בעי שיעור עיין שי"ט פ"ב וראה בהגהות כוכב מיעקב לירושלמי מכ' אאמו"ר הגאון רשכב"ה זצ"ל גבי שראוי ליתן בין פצים לחבירו דר"ל אמר אין מקדשין בו מי חטאת מפני שאינו מקב"ט, ומקשה הרי כלי גללים שאמקב"ט ומקדשים בהם הדר אמר משום שאין מקבל רביעית ומקשה מכ"ח שלם קטן דמקדשין בו עיי"ש, והשתא למה לא מקשה מכ"ח שלם קטן גם לטעם ראשון מפני שאינו מקב"ט שהרי כ"ח קטן שאמקב"ט ומקדשין בו, רק ע"כ מזה ש"מ דכ"ח שלם לא בעי שיעור ומקב"ט עכ"ד פח"ח, ובנ"ד אין נפ"מ בזה כיון שבהני גומות בהלבנים יש ג"כ שיעור כדי סיכת קטן וע"כ יתכן שאלתו אם אין בזה משום גזירת מרחצאות כיון שהלבנים נשרפין בכבשן יש בהן דין כ"ח: ד) ולכאו' הי' לדון בזה דלבנים שעושין מטיט כזה שאין עושים ממנו כל כ"ח לא יועיל להן גם צירוף כבשן לעשותו כ"ח, לפי מה שפירש"י במנחות (ס"ט) כלי אדמה שחיקת אבנים כו' נראה דמה שעושין משחיקת אבנים לא תלוי בצירוף כבשן כלל דלעולם מקרי כלי אדמה, אבל הנה התוס' שם השיגו על פירש"י משבת (נ"ח) דמשמע שכלי אדמה הם כ"ח שנתייבשו בחמה ולא נצרפו בכבשן, ועוד דגם לפירש"י אין כוונתו דכלי אדמה משחיקת אבנים לא מהני צירוף כבשן, רק להיפך דזה תלוי בצירוף כבשן משא"כ בטיט שעושין ממנו כ"ח א"צ אפי' צירוף כבשן ועיין מי נפתוח חלק מים טהורים פ"ב מ"ד שכתב כן דפירש"י הנ"ל במנחות הוא לשיטתו בפירש"י שבת (נ"ח) בקו' הש"ס הא כלים דידהו מקב"ט והא תנן כלי אבנים וכלי אדמה אמקב"ט שפירש"י דקו' הש"ס הוא בטיט כזה שאין עושין ממנו כ"ח ומתורץ בזה קו' התוס' במנחות הנ"ל אפירש"י וכן מתורץ קו' התוס' אפירש"י ביצה (ל"ב) גבי אין פותחין את הנר דאר"י דר"מ הוא דאמר כ"ח מקב"ט משעה שנגמרה מלאכתו, ר' יהושע אומר משיצרפו בכבשן שהק' בתוס' דאיך אמר משעה שנגמרה מלאכתו הא הוי כלי אדמה שאמק"ט ולפירש"י לשיטתו במנחות ושבת הנ"ל מתורץ משום דרק ממה שעושין משחיקת אבנים או טיט כזה שאין עושין ממנו כלי חרס בעי צירוף כבשן וכן הוא שי' הר"ש כלים פ"ג מ"ב דדוקא במין אדמה שאינה חשובה כמו אותה שעושין ממנה כ"ח עיי"ש תו"ד הנחמדים, הגם שלפום רהיטא לכאו' דברי המי נפתוח צ"ע לענ"ד במה שתי' קו' התוס' בביצה דרש"י לשיטתו, דא"כ דפלוגתא דר"מ ור' יהושע בתוספתא דר"מ אמר משתגמרה מלאכתן איירי בטיט חשוב שעושין ממנו כ"ח לכך ל"צ צירוף כבשן א"כ לפי"ז נשמע דאליבא דר' יהושע דאמר משיצרפו בכבשן אפי' בטיט חשוב הוא דצריך צירוף כבשן ואנן קיי"ל כר' יהושע וא"כ אכתי הדרא קו' התוס' במנחות במה שפירש"י כלי אדמה שחיקת אבנים שהרי למאי דקיי"ל כר' יהושע אפי' מטיט חשוב אינו מקב"ט קודם צירוף כבשן: ה) ולכן לולא דמסתפינא הוה אמינא בכוונת פירש"י ושיטתו כמו שרציתי לומר בתחילה דכלי אדמה שעושין משחיקת אבנים לא מהני צירוף כבשן ומדוייק לשון התוספתא בגמרא דביצה (ל"ב) מאימתי כ"ח מקב"ט דר' יהושע אומר משיצרפו בכבשן ואילו גבי כלי אדמה תני במתני' דכלים וגמ' דשבת (נ"ח) שאמקב"ט ולא חילק לומר קודם צירוף כבשן דוקא, משום דמטיט שאינו חשוב כמו אותו שעושין ממנו כ"ח לא מהני צירוף כבשן, וכן מה שפירש"י בשבת (נ"ח) כלי אדמה כלי העשוי מטיט כזה שאינו מצרפו בכבשן מעשה ידי יוצר דניהוי קרוי כלי חרס אלא כלי אדמה מי מקב"ט בתמי' עכ"ל, אין הכוונה שגרעון דידהו מה שאינו מצרפו בכבשן, רק הכוונה שאינו ראוי וכדאי לצירוף כבשן מעשה ידי יוצר לעשות כ"ח מטיט כזה, וע"כ תהי' שיטת רש"י חלוקה משי' הר"ש פ"ג דכלים הנ"ל דמפורש מדבריו דכ"ח ל"צ צירוף כבשן וכלי אדמה מטיט שאינו חשוב תלוי בצירוף כבשן ודוק: ולפי"ז בנדון שאלתנו שהלבנים נשרפו בכבשן ויש להן גומות אם יהי' להם דין כ"ח יהי' תלוי במחלוקת פירש"י והר"ש ז"ל, ומצאתי בס' המכריע סוס"י ס"ב שכתב וז"ל וכך י"ל בכלי אדמה דדוקא טיט המיוחד ליוצרים לעשות