חזון נחום ר

לצבוע את המים לכן אין בכלל שינוי מראה ע"י העפר והוא ע"ד שכתבתי כנ"ל: יותר מזה כתב בש"ע הרב דל"ה שינוי מראה ע"י עפר וטיט לפי שגידול המים הוא בעפר וטיט ודרכם בכך אין זה חשוב שינוי, לכן נראה דאין לחוש בנ"ד שטבלה האשה בעוד המים עכורים ע"י העפר דאין זה שינוי מראה וגם בד"ח סי' ק"ב הנ"ל לא החמיר כ"א בעפר וסיד לבן שע"י נתהוה שינוי מראה ולא בעכורין כה"ג דמתני' דפרה דא"צ להמתין עד שתצלל, ועיין ג"כ במשנה אחרונה מקואות פ"ז דדבר גוש כמו עפר אינו פוסל בשינוי מראה ע"פ גמ' שבת (קמ"ד) דאר"ח תרדין שסחטן ונתנן במקוה כו' עיי"ש וכ"כ מהרש"ם ח"ג סי' י"ג: מה שנשאר עוד לדון בשאלת מקוה זו שאחר שתתמלא החפירה מים מניחים אבנים פלאטען לרצפה ובכל פלאטע יש שני נקבים מעבר לעבר שהעיר ת"ח אחד לחשוש מפני כשהפלאטע מונחת ע"ג קרקע נעשה מהנקבים כלי בית קיבול כי הקרקע סותם, ותמך יסודו על דברי הח"ס סוס"י ר"א שכתב שאם יניחו הנסרים מנוקבים על האבנים אדרבה מגרע גרע כיון שמונחים על רצפת אבנים הרי הנקבים עשוים לקבלה והוא כלי קיבול ממש עכ"ל, וכ"ת כתב שגם דברי הח"ס צ"ע כמו שהעיר בפ"ת סי' קצ"ח סקי"ט וכמבואר בש"ע סי' ר"א סעי' ז' הלוקח כלי גדול וקבעו בארץ, ודבריו צודקים מאוד: ולנ"ד בפלאטען לבנים הנשרפין בכבשן שדינם ככ"ח באמנה כתב הרע"ב פ"ב דכלים מ"א לגבי כ"ח המפולש מעבר לעבר שאין לה שולים מ"מ טמא משום דבתוכו תלה רחמנא והרי יש לו תוך אע"פ שאין לו בית קיבול ובתפא"י תמה ע"ז מפנס ומשפך בפ"ד מ"ד גם במ"א הק' שהרי אפי' יש לו בית קיבול ואינו עשוי לקבלה טהור בכ"ח כדלקמן (מ"ג) בסילונות כפופים, ועיין מ"ש בחי' הרמ"ל בזה, אבל ראיתי שבס' סדרי טהרות לכלים תי' דכוונת הרע"ב באין לו בית קיבול רק שעשוי לקבלה עם הקרקע כגון שאין לו שולים ואם מעמידין אותו על הקרקע דכה"ג בכלי עץ טהור ובכ"ח טמא כיון שיש לו תוך עכ"ד, וא"כ נידון שאלתנו הי' לה מקום לגבי כ"ח דלדברי הרע"ב הוי כלי לקב"ט בכה"ג שנעשה לקבל ע"י הקרקע, והגם דאפי' בכ"ח נראה דגם להרע"ב הוי רק כלי לקב"ט אבל לא שיפסל למקוה אע"ג שעדיין מקב"ט וכה"ג שכתב בב"י בדין המשנה פ"ו דמקואות השידה והתיבה שבים דבעי כשפה"נ דזה רק בכ"ח אבל בשל עץ דשיעור המטהרן כמוציא רמון לגבי מקוה סגי בכשפה"נ דשיעור טהרה לחוד ושיעור מקוה לחוד, אולם בהגהות רע"א הק' דכיון שמקב"ט הוי כטובל על אחורי הכלים בסעי' י"א דלא עלתה לה טבילה, ובד"ח ח"ב סי' פ"ד תי' דליכא בזה משום הווייתו ע"י טומאה משום דהוי כגסטרא שבמקוה פ"ו מ"ו משום דאע"ג שמקב"ט בטל לגבי המקוה, אבל תי' זה יש לו מקום רק לגבי כלי שניקב כשפה"נ שעכ"פ במקום הנקב מחובר למקוה משא"כ בכ"ח שהקרקע הוי בית קיבולו ע"כ לכאו' צ"ע בכה"ג לענין מקוה, אך בלאה"כ שי' הרמז"ל בפי"ח מכלים ה"א שלא כהרע"ב רק דאפי' כ"ח אם אין לו בית קיבול טהור וממילא דכש"כ שכשר למקוה ועכ"פ פשיטא בכלי גללים או אבנים שאין להן תוך שאין לחוש משום סתימת הקרקע שיהי' כלי לענין מקוה: ובנידון שהזכרתי בתשו' הראשונה היכי שהחקיקה והקביעות באין כאחת שכתב הח"ס סי' רי"ז להכשיר ועיין שו"ת הר"ב סי' קל"א בזה העירוני רעיוני כעת שיש ראי' לכאו' דמקרי חקקו ואח"כ קבעו והוא מהא דב"ק (ס"ז) דמקשה הש"ס והרי צינור כו' דאי אמרת שינוי השם מלתא היא אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי ליפסל, ובח"ס סי' קצ"ח הקשה ע"ז דמאי פסקא לסברא פשוטה כ"כ דאחר שנתבטל בקרקע יהי' חוזר וניער ע"י שם חדש, ונראה להסביר עפ"י התו"י יבמות ר"פ הערל במתני' דפצו"ד פוסל בביאתו שהקשו דהא ל"ה זר מעיקרא ותי' משום שנשתנה גופו חשיב זר מעיקרא, מבואר דע"י שינוי נחשב הזמן של העבר כלא הי' והוי ברי' חדשה, וכעי"ז בתוס' זבחים (צ"ז) דבפנים חדשות לא שייך דיחוי, לפי"ז ה"ה לגבי קבעו ואח"כ חקקו מקשה הש"ס דאי אמרת שינוי השם מלתא היא ע"י שנעשה השינוי אח"כ הוי ברי' חדשה כמו שלא קבעו מתחילה כלל, אבל עכ"פ נהי דהוי כברי' חדשה מ"מ הרי ג"כ עכ"פ החקיקה והקביעה באין כאחת אלא ע"כ דגם בכה"ג הוי כמו חקקו ולבסוף קבעו, וי"ל וכתבתי רק להעיר: ואודות מה שבפלאטען הנ"ל יש קצת גומות שיכולין לקבל כמו חצי פינגעריט מים שנתהוו הגומות מעצמן שלא במתכוון בעת עשייתן בדפוס, הנה כפי שכתב כ"ת שלפעמים יתמעטו המים ויפחתו עד פחות משיעור מ"ס ע"כ, לענ"ד יש לחשוש קצת משום חשש שאובין אף שמונחים הפלאטען אחר שכבר יש מ"ס מ"מ בעת שיתמעט מהשיעור עוברים המים במקום הגומות, וכה"ג דמעיין שהעבירו ע"ג השוקת במתני' פ"ה ובש"ע סעי' ח' דרק במקלח ג"כ על שפת הכלי כשר אבל כשעובר הכל לתוך הכלי אף שמחובר למעיין והמים יוצאים מחוץ לכלי ונחלקו בזה הרשב"א והר"י טייצאק ז"ל עיין ש"ך ס"ק כ"ז ובשו"ת אבקת רוכל שאסור לטבול תוך הכלי אף שיש מ"ס בין המים לכלי וע"כ אם הוא באופן שנעשו הפלאטען תיבות קטנות נעשים כן במכוון בדפוס לנוי אף דמבואר במתני' בסילון שהוא צר מכאן ומכאן אינו פוסל משום שלא נעשה לקבלה מ"מ בכה"ג שנותנים מהם מתחילתן למקוה י"ל דהוי כנתמלא לדעת ובב"י כתב בטעם הגהמ"ר שחשש בצינורות של עץ דמפני שלא נעשה לקבלה דמתני' היינו שאין דרך קבלה בכך שאין הצרורות מתעכבים באותו מקום רחב, אבל אם היו מתעכבים שם אף שלא נעשו לדעת כגון ע"י רקבון מקרי נעשה לקבלה, ועיין ג"כ במג"א סי' תרכ"ט במחצלת קטנה שעשאה לסכוך דס"ל דאפי' עביד לה שפה כשרה כיון שעשאה לנוי ל"ה ע"מ לקבל והלבוש חולק עיין לב"ש שם וישוע"י, א"כ באופן כזה שהפלאטען נעשים מתחילה בדפוס תיבות תיבות א"כ הרי כל המים עוברים עליהם וזכרתי ימים מקדם לפני כמה שנים שעברתי דרך עיר מעהריש אסטראה שמעתי מת"ח אחד שמתחלה נעשה המקוה עם רצפה של אבנים כאלו ואח"כ הסירו אותם עפ"י ציווי גדול אחד ז"ל: אבל באם לא נעשו האבנים ע"ד זה בדפוס לנוי רק שלא בכוונה יצאו האבנים במיעוט מקום עם איזו גומות הנה בכה"ג עכ"פ לא גרע מדין השוקת שאם המעיין מקלח ג"כ על שפת הכלי מותר לטבול חוצה לו, דגם הכא במיעוט גומות הרי רוב המים עוברים מחוץ לגומות: ולכאו' הי' ק"ל בדין זה דמקלח על שפת הכלי דכשר דהרי מבואר בטור ובש"ע סעי' ל"ו לגבי צינור דאפי' אינה מחזקת הגומא אלא כ"ש נעשה כולה על ידה כלי שכל המים שעוברים עליו חשובים שאובין וכבר הקשו באחרונים בזה על הש"ך ס"ק ע"ז מ"ש שיהי' מקרי שאובה שהמשיכוה עיין שו"ת מהרי"ם מבריסק בזה, וכן יש להקשות בזה במ"ש הח"ס סי' קצ"ט אות ט' במ"ש בישוב הסוגי' ב"ב (ס"ו) דמשני שאני שאובה דרבנן דקשה הא אכתי לא הווייתו בטהרה דאו' ותי' משום דהחטיטה מסתמא אינה בסוף הצינור, ובמחכ"ג הנה לפי"ד הטור הנ"ל הרי נעשה כל הצינור כלי ע"י הגומא ועיקר קו' הח"ס בגמ' דב"ב כבר הקשה הר"ש פ"ב דמקואות ותי' שהי' רובו בכשרות, עכ"פ לפי"ז גם לגבי שפת השוקת נאמר דהוי כולו כלי, וחשבתי לומר דזה שכתב הטור הוא רק בצנור של עץ או מתכות דמקב"ט והוי כל הצנור כמו יד להבית קיבול משא"כ בכלי אבנים, ואפי' בכ"ח יהי' תלוי במה שנחלקו אי מהני