חזון נחום קצט

שקונסין על המנהג ועמד בזה בגה"ש שם, י"ל דתלי' בזה אי מנהג אלים שיהי' בו משום לא תסור ואתי' דברי הירו' שפיר לשי' הר"מ פ"ה מה' ממרים שכתב דגם במנהג איכא לא תסור אבל התוס' בכורות הנ"ל לשי' בסוכה (מ"ד) דבמנהג ליכא משום לא תסור, אבל עכ"פ ודאי דלא אלים מנהגא לענין הפסד ממון לכתחלה דלא עדיף מאי' של דבריהם שלא העמידו לענין ממון: גם בנ"ד כיון שמעמיד הבן אחר במקומו לומר קדיש ומשלם לו שכירות בעד כל השנה כתבתי בסי' הקודם דהוי כאלו הבן עצמו אומר קדיש וכה"ג דגיטין (כ') ונקוה"כ יו"ד סי' ש"ה: ולכן נראה שאין הבן מחויב להפסיד פרנסתו באם מעמיד בשכירות אחר במקומו ופוק חזי מה עמא דבר בבני הכפרים שא"א להם למצא מנין עשרה בכל יום זולת ביום השבת ושוכרים איש על ימי החול בעיר לומר קדיש, ומ"מ לפי שנוגע בכבוד המת אין רצוני להורות ע"פ דברי זולת בצירוף עוד ב' ת"ח אל כ"ת וחיים לנו ולכל ישראל: ידידושה"ט נחום וויידענפעלד. סימן קיט ב"ה ד' לך תרצ"א, דאמבראווא. שוכט"ס לכבוד הרב הגדול החריף ובקי כש"ת מו"ה מנחם צבי טייטעלבוים נ"י אבד"ק ניעפלאמיטץ מכתבו עם שאלתו הגיעני במועד שהייתי במרחץ מאריענבאד ואני אז אמרתי כי עם חליפת הזמן חלפה גם נחיצת הפתרון, והיום שהגיעני הזכרתו הנני לתשובתו: בדבר המקוה שאחר ההכשר ע"י חול ועפר טבלה אשה אחת בעת שהיו המים עכורים ע"י החול, כבר הביא כ"ת יפה מפמ"ג או"ח סי' ק"ס דלא נפסל בשינוי מראה על ידי הטיט שבזמן מה יוצללו ואין מחוברין כהוצללו דמי כמבואר במתני' דפרה (פ"ח) באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה ימתין עד שתצל ורע"א א"צ להמתין וגם בשו"ת ד"ח ח"ב סי' ק"ב כתב דבמתני' דפרה ליכא מראה כ"א עכורה ודי במה שתוצלל לאח"ז, אמנם שראיתי בשו"ת ב"ש יו"ד סי' ס"א מה שיש ללמוד ע"פ דבריו בטעם הפמ"ג הנ"ל משום דבנעשה ממילא לכ"ע אמרי' כל העומד והכ"נ עומד ליצלל, אבל כתב דלגבי מקוה אין להכשיר מטעם זה, וראי' מתוספתא והוא ברמ"א סי' ר"א סעי' כ"ט דמקוה חסרה שנפל שם יין ונשתנה מראי' ונפלו שם ג"ל שאובין אינם פוסלין, ומבואר שם בתוספתא דאם בשעת הנפילה הי' שינוי מראה אף שאח"כ חזרו ממילא למראה מים כשרה א"כ מבואר דאף לחומרא לא אמרי' דיפסלו השאובין עי"ז שעומדת המקוה להחזיר מראה מים כש"כ דלקולא לא אמרי' כן עכ"ד: ולפענ"ד לכאו' י"ל דמשום הא לא איריא, לפי חידוש דברי הרא"ש כתובות פ"ח סי' ז' דבדרבנן לא אמרי' כל העומד, דמה"ט פירות גמורים מחוברים ביציאתה שלה אע"ג דעומד לקצור רק משום דאכילת פירות דבעל דרבנן לא אמרי' כל העומד, ונראה שיש מקור לזה בגמ' דמכות (כ') דאע"ג דמתנות שלא הורמו כהורמו דמיין מ"מ לענין מחיצה לקלוט דרבנן בטיבלי' לא גזור והיינו משום דלגבי דרבנן לא אמרי' כל העומד ולאו כהורמו דמיין, והסברא דלא אלים דרבנן לגרור מזמן לזמן דכיון שאין לדרבנן חלות בזמן של עכשיו אין דנין על מה שעומד בזמן של אחריו וכעי"ז בפירש"י ביצה (ל"א) דבאי' דרבנן ל"א מיגו דמיתקצאי ביה"ש איתקצאי לכולא יומא והטעם נראה ג"כ משום דאי' דרבנן אין לו כח גרירה מזמן לזמן, ובמק"א הארכתי עפי"ד הרא"ש בפלפול עצום ואכ"מ, ולפי"ז י"ל דניחא שפיר הא דתוספתא בנשתנה מראי' של המקוה אין פוסל ג"ל שאובין אע"ג שעומד לחזור למראה מים משום דהתוספתא בסוגיא נקט הדין בג"ל שאובין ולא בכולה שאוב והיינו רק משום דג"ל שאובין דרבנן ובדרבנן לא אמרי' כל העומד דלא אלים אי' דרבנן כ"א לפי מקומו ושעתו: ובזה י"ל במה שכתב בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רכ"ג להוכיח דהכשר מקוה ע"י שינוי מראה של חלב וכדומה לא יועיל רק לחשש ג"ל שאובין דרבנן ולא לרובו שאובין של תורה והוכיח כן מפירש"י מכות (ג':) ד"ה לא פסלוהו, וכתב הטעם עפ"י שי' הראב"ד בב"י ותוי"ט פ"ז דמקואות דשינוי מראה רק מדרבנן פוסל דמתחזי כשאר משקין וקלקולו הוא תיקונו להכשר שאובין ע"כ לא מהני רק לג"ל שאובין דרבנן דהם אמרו והם אמרו כה"ג בתוס' חולין (ע"ג) ד"ה הוכשרו ושבת (ק':) ד"ה פירות וכמה דוכתי עיי"ש, אבל לפי האמור הנה גם לשי' הלבוש והמבי"ט דשינוי מראה פוסל מה"ת מ"מ יש לחוש בהכשר רובו שאובין ע"י שינוי מראה משום שינוי החוזר מאליו למראה מים דרק בג"ל שאובין לא אמרי' כל העומד כדברי הרא"ש הנ"ל ומשא"כ ברובו שאובין דאו': חוזר להנ"ל בישוב קו' שו"ת הב"ש דל"ק מהא דאין פוסל ג"ל שאובין בשינוי מראה אף שעתיד לחזור למראה מים דהתם משום דלא אלים אי' שאובין דרבנן מכח כל העומד ומשא"כ לענין פסול שינוי מראה גופי' במקוה שפיר י"ל דאין פוסל משום דהוי שינוי החוזר לברייתו מאליו דעומד ליצלל, וכה"ג דמצינו בדין השלג בפ"ז דמקואות דלשי' הרא"ש והר' שמרי' הביאו בב"י דעושין ממנו מקוה לכתחילה ומ"מ אין לו דין שאובין לפסול, הכ"נ במים שנשתנו מראי' שעתידין לחזור אף שכשרין למקוה אין פוסלין משום שאובין, כן י"ל לכאו': אבל באמת הנה בדין השלג גופי' הקשה הראב"ד בבעה"נ דאיך אפשר שהשלג יהי' כמים לעשות ממנו מקוה לכתחילה ולא יפסל משום שאובין, ומשוה"כ כתב דאין שלג כשר למקוה כ"א אחר שהופשר ודין שאובין אין לו רק בעודו שלג דאח"כ שהופשר פנים חדשות באו לכאן עיי"ש בב"י ועיין ח"ס סי' ר' וסי' רי"ג, ולפי"ז גם לגבי מים שנשתנו וחוזרין לברייתן ממילא יפה הקשה בב"ש דאס"ד דכשר למקוה לכתחילה אמאי אין פוסל בהן שאובין: אך נראה דגם הפמ"ג שכתב דע"י הטיט ל"ה שינוי מראה שבזמן מה יוצללו ואין מחוברין וכהוצללו דמי אין הטעם משום כל העומד רק כוונתו דל"ה שינוי מראה כלל בגופו של מים רק שהמראה הוא מחמת הטיט שבזמן מה יצלל וכה"ג ראינו בש"ע יו"ד סי' ל"ח בשינוי מראה בריאה על מקום מוגלא דכשר משום דהמראה הוא מחמת המוגלא, והכ"נ המים עצמן לא נשתנו, וכה"ג בש"ע או"ח סי' תרמ"ח לגבי אתרוג הירוק דהיכי שבודאי סופו לחזור למראה אתרוג כשר גם בעודו ירוק, ואין זה משום כל העומד רק גם דבעודו ירוק הוי גמר פירא, ובגמ' חולין (נ"ו) וש"ע סי' נ"ב לענין אדומין שהוריקו דאמרי' איגלי בהתייהו ובר"ן ע"ז פ' השוכר את הפועל בפלוגתא דחמירי דחיטי ושערי אי הוי מב"מ כתב הרמב"ן דלא תיקשי ממתניתין פ"ב דערלה דשאור ועיסה הוי מב"מ משום דעיסה אילו נניחה נעשית ממילא שאור הו"ל מב"מ מהשתא, ובשו"ת הר"ב ח"ב סי' ו' מכאן להכשיר לכתיבת תפילין דיו שתחילתו אדום ונעשה שחור מאליו ועיין חת"ס יו"ד סי' רנ"ו בזה, גם בספר פת"ז לה' נט"י כתב בכוונת הפמ"ג דאין כח בעפר