חזון נחום יט

באחרונים אם המצוה שיהי' עליו תפילין כל היום ובכ"מ פ"ה מיסה"ת ה"ג מבואר דבהנחת תפילין פעם אחת ביום קיים המצוה אבל בלא הניח כלל אפי' יום אחד ביטל מצות תפילין מ"מ משום מצוה של הנחת תפילין דרפוי בידן אין לדחות אי' בזיון קדשים בשריפת תפילין עם האזכרות שבהן וכדברי המהרי"ק הנ"ל שאין דוחה אי' דברכה לבטלה: ואע"ג שאמרנו דכה"ג שנעשה ע"י עכו"ם לא חמיר עכ"פ מגרמת מחיקה דליכא אי' כמבואר בשבת (ק"כ) מ"מ נראה דהיכי דאיכא משום בזיון אין חילוק דאפי' בנעשה ממילא איכא משום בזיון כדאמר במ"ק (כ"ו) ברואה ס"ת שנשרף דחייב לקרוע גבי יהויקים שקדר אזכרות שבה ושרפן באש ובמנחות (ל"ב) ואם לחשך אדם לומר מעשה בר"א שהי' יושב על המטה ונזכר שס"ת מונח עליו ישב ע"ג קרקע ודומה כמו שהכישו נחש התם ס"ת ע"ג קרקע הוי ופירש"י הי' ס"ת מושלך דאיכא בזיונא יתירא לכך נצטער וביבמות (צ"ו) בבהכ"נ של טבריא בנגר שיש בו קלוסטרא שנחלקו בו ר"א ור"י עד שקרעו ס"ת בחמתן והי' שם ר' יוסי בן קיסמא אמר תמי' אני אם לא יהי' בהכ"נ זו ע"א וכן הוה ולעיל מקשה הש"ס קרעו ס"ד אלא אימא שנקרע ס"ת בחמתן הרי דאפי' נקרע ממילא איכא עונש וה"ט משום דכה"ג אין הטעם משום הקריעה בהשחתה מלאו דלא תעשון דבליכא עשיי' שרי רק הטעם משום בזיונא דאפי' ממילא איכא בזיון ומכש"כ בנעשה בגרמא דאיכא עונש: ח) ויש קצת ראי' דמ"ע של הנחת תפילין רפוי' אפי' נגד סבה של ממילא ואונס משבת (מ"ט) דאר"י תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים אביי אמר שלא יפיח בהן רבא אמר שלא יישן בהן ובתוס' שם דרבא מצריך גם שיכול להעמיד עצמו בשעה שתאחזנו השינה שלא יישן פתאום עכ"ל ומשמע דאפי' כה"ג שהיום יפנה ואם לא יניח עכשיו יעבור היום בלא הנחת תפילין מ"מ לא יניח אם לא יכול להעמיד עצמו שלא יישן ולא אמרי' שיעשה המצוה ואע"ג דאיכא שמא יישן דפעמים לא יוכל לזהר משינה כלשון התוס' שם מ"מ הרי שינה מקרי אונס ועיין ברכות (ד') אבע"א משום דאיכא אונס שינה ועי' ב"מ (צ"ג:) ותוס' ב"מ (מ"ב) ד"ה אמר ולמה א"כ יבטל עתה מצות תפילין שעומדת לפניו רק משום דאסור שינה שמא יפיח בהן ואיכא בזיון שאין נדחה משום מצוה: ט) וכבר הקשה במנ"ח מ' קמ"ב כפירש"י פסחים (ע"ג) דעבור צורה הוא משום בזיון קדשים ואיך אפשר דמשום בזיון קדשים יעבור אלאו דנותר להצל"ח דגם בקרבן פסול ואיכא לאו דנותר אבל באמת מצינו גם בנזיר (כ"ח) דרע"א נשחטה עליו א' מכל הבהמות א"י להפר משום הפסד קדשים ובפירש"י גרס משום בזיון קדשים והיינו דהוי אי' דאו' ודוחה אי' חולין בעזרה עיי"ש והכ"נ דוחה לאו דנותר וכן בנוגע לנ"ד נראה דמהראוי שימנע הנחת תפילין בימי חליו כדי להציל התפילין משריפת האזכרות דגדולה אי' בזיון קדשים שדוחה אפי' לל"ת ומכש"כ למ"ע זו שכבר קיימה ויקיים אותה בעתיד כנ"ל, זה הנלע"ד: י) ובני החריף ובקי כמר אברהם יחי' [כעת הרב הה"ג החו"ב סגן אב"ד וממלא מקום פה] העיר בהא דשבת (ק"כ) בהי' שם כתוב על בשרו דאמרי' דכ' לא תעשון הא גרמא שרי לפי"ד המנ"ח מ' תל"ז דאיכא במחיקת שם ג"כ משום העשה דאת ד' אלקיך תירא והרי לגבי' לא כתיב עשיי' א"כ יהי' גרמא אסור משום העשה, ותי' לנפשי' דהתם שאני שהי' שם כתוב על בשרו דל"ה מן המותר בפיך רק שכתב המנ"ח דמ"מ איכא אי' מחיקה משום דכתיב אבד תאבדון וגו' לא תעשון כן א"כ איתקש להדדי כמו דמצות אבד בע"ז הוא בכל גווני הכ"נ אי' מחיקה היא בכל גווני אפי' כתוב על שאינו מותר בפיך וא"כ כ"ז לענין אי' משום לא תעשון אבל משום העשה דאת ד' אלקיך תירא דליכא בזה הקישא שוב ליכא אי' מה"ט שכתוב שלא במקומו על בשרו אבל באופן שנכתב כדין ס"ת יהי' איסור מחיקה אפי' בגרמא: ובשו"ת הר"ב ח"ב סי' ב' הביא מס' בר לואי אין שהק' ביומא (י"א) דפריך ובהכ"נ דכרכים מטמא בנגעים והרי בסנהדרין (ע"א) אמרי' דעה"נ אפי' שיש בה מזוזה אחת אינה נעשית עה"נ דא"ק ואת כל שללה תקבוץ ושרפת באש וכיון דאיכא מזוזה א"א לשרוף דכ' לא תעשון כן וא"כ הכ"נ א"א לומר דבהכ"נ תטמא בנגעים דכ' בנגעים ונתץ את הבית ובבהכ"נ איכא משום לא תעשון, וי"ל דהמנ"ח הק' בעיר שיש בה מזוזה אמאי אינה נעשית עה"נ משום לא תעשון נימא עדול"ת, רק לפי הנ"ל דמלבד הל"ת איכא ג"כ עשה דאת ד' אלקיך תירא ואין עדול"ת ועשה, ולפי"ז הא תינח במזוזה משא"כ לגבי בהכ"נ בנגעים אף למ"ש במשנ"ח הביאו המנ"ח שם דמלבד האי' דלא תעשון איכא משום מקדשי תיראו, מ"מ זה רק במקדש ולא בבהכ"נ דאיקרי רק מקדש מעט וכדמשמע ביומא (י"א) דל"ה בכלל מקדש, רק אפי' נימא דבהכ"נ בכלל מקדש מ"מ בכה"ג שהוחלט בהכ"נ בטומאת נגעים שוב ודאי ליכא העשה מקדשי תיראו ונשאר רק הל"ת דלא תעשון כמו האמור למעלה לגבי שם שנכתב שלא במקומו ושוב אפשר לקיים מה דכתיב ונתץ את הבית מטעם עדול"ת ונפ"מ לנ"ד דאפשר ע"י עכו"ם דהוי גרמא מ"מ איכא בשריפת תפילין משום העשה דאת ד' אלקיך תירא עכ"ד בני יחי': יא) ולדידי יש ללמוד ג"כ סיוע למה שכתבתי למעלה מהא דעיר שי"ב מזוזה אינה נעשית עה"נ משום לא תעשון ותקשי הרי אפשר לקיים שריפת עה"נ ע"י נכרי דהוי רק אמירה לעכו"ם שבות ולא חמור מגרמא אלא ש"מ דאפי' בנעשה ע"י עכו"ם איכא משום בזיונא שדוחה עשה דשריפת עה"נ וה"ה עשה דהנחת תפילין הרפוי' בידן כדברי המהרי"ק: יב) בנוגע לענין אי' ע"י עכו"ם מקרי גרמא הבאת בתשובתך מ"ש הנה"מ סי' קפ"ח דמהני קנין חזקה ע"י פועל עכו"ם דלא גרע מגרמא ומענין לענין הערת הערה נחמדה בתוס' יומא (נ"ד) שכתבו דמותר לצייר צורה ע"י צבע והביאו ראי' מב"ב (נ"ד) דהצר צורה בנכסי הגר קנה דרב לא קנה לגינתא דבי רב אלא בצורתא ושם הערו ג"כ מכסא שלמה ותי' דאחרים עשו לו וחשדא ליכא דרבים שכיחי גבי' ותיקשי דאמאי לא תירצו כן גם בגינתא דבי רב שאחרים עשו לו דמהני חזקה ע"י נכרי וחשדא ליכא בגינתא דבי רב כפי' רשב"ם סמוך לבהמ"ד דהוי כדאמר בע"ז (מ"ג) בבי כנישתא משום דרבים שכיחי עכ"ד הנחמדים: הנה מתחלה חשבתי ליישב דלרב לשיטתו אפי' ברבים איכא חשדא דבח"ס או"ח סי' ס' העיר בדברי המג"א סי' רמ"ד שהרי מצינו חשש חשדא גם בשכיחי רבים בפסחים (נ"ג) דאמר רב אסור לאדם שיאמר בשר זה לפסח מפני שנראה כמקדיש ואוכל קדשים בחוץ ומותיב לי' מתודיס איש רומי שהנהיג את אנשי רומי כו' והשתא למה לא משני דהתם באנשי רומי דהוי רבים ליכא חשדא ונלע"ד משום דבשבת (ס"ד) דאמר רב כ"מ שאסרו חכמים מפני מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור ומותיב לי' ממתני' ומשני תנאי הוא ובתוס' שם אי קיי"ל הלכה כרב ועיין מג"א סוס"י ש"א ולפי"ז י"ל דלרב דאסור משום מ"ע אפי' בחדרי חדרים משום לא פלוג לדידי' גם ברבים איכא משום מ"ע משום לא פלוג ומה דאמר בע"ז (מ"ג) דבשכיחי רבים ל"ח לחשדא אתי' אליבא דתנאי דפליגי אדרב וא"כ מתורץ קו' הח"ס דרב לשיטתו לא הי' יכול לשנויי ולתרץ מטעם שכיחי רבים לגבי אנשי רומי: ועפי"ז ניחא ג"כ בתוס' יומא הנ"ל לגבי רב דקני גינתא דבי רב בצורתא שא"א ליישב לדידי' מטעם שכיחי רבים: