חזון נחום קצז

ואכלוה מצות אצל המזבח וכי אצל המזבח אכלו כו' דמבואר דלשון אצל הוא סמוך דוקא ועיין שו"ת א"י ח"ב סי' ג' בזה, וא"כ הכ"נ מקרא ובנה אצלו ציון דבמו"ק (ה') ילפינן מזה רמז לציון קברות מה"ת אפשר דגם העמדת מצבה שכתב האר"י ז"ל שיש בזה תיקון לנפש, ובשו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"א כתב משום זה דאם ציוה אחד שלא ישימו לו מצבה לא ישמעו לו, א"כ יתכן דבעלי הקבלה סמכו דבריהם על הכתוב ובנה אצלו ציון וע"כ כמו דמצינו בקרא ואכלוה מצות אצל המזבח דפסיקא לי' להש"ס דאצל משמעותו סמוך, הכ"נ ובנה אצלו ציון משמעותו סמוך, ובתוס' כתובות (ד') מבואר שענין המצבה הוא לסימן לדעת מקום הקבר שכן כתבו דלפעמים כשאין המצבה מזומנת מעמידין שם בהמה או דבר אחר לסימן עכ"ל, ויתכן עפי"ז במה שכתבו התוס' שם בדברי התוספתא דאהלות דאם גולל הוא מצבה למה לא קברוהו בלא מצבה עד אחר הפסח עכ"ל דמבואר שאפשר להעמיד המצבה אפי' תוך שנה שלא כחי' רע"א הנ"ל שאין מעמידין רק אחר יב"ח ומצאתי שדקדקו בזה באחרונים, ולהנ"ל אתי שפיר דהתוס' שכתבו דהמצבה היא רק לסימן ע"כ לשיטתם כתבו ג"כ שיכול להעמידה תוך שנה, אבל למ"ש בחי' רע"א שהיא ג"כ לחשיבות וזכרון ע"כ כתב המנהג שאין מעמידין עד אחר יב"ח שאז בטח אין משפט לו ונתעורר זכרונו וחשיבותו, ומעתה לפי"ד התוס' שהוא לסימן א"כ אף שהמנהג ג"כ לחשיבות אבל עיקרא דמילתא נעשה לסימן לכן בודאי צריך שתהי' המצבה במקום הקבר ע"ד שנ' ובנה אצלו ציון, ועשו"ת שי"צ סי' נ"ח לענין מצבה שנשכח מקום קבר אביו כו': אך בנ"ד שטוען הראשון ברי לי שהועמד על מקום הראוי וגם הקברן מסייע לו בעדותו אפי' אם לא יהי' כדי סמיכה על דבריו מ"מ לא יכול השני להפקיע חזקתו הראשונה מספק, רק אם ירצה השני מי ימחה בידו לרשום על המצבה אשר יעמיד כי הוא ספק הינוח, יבולע המות לנצח וחיים לנו ולכל ישראל: ידידוש"ת. סימן קיז. ב"ה א' וארא תרצ"ו. שלום להרב החריף ובקי ירו"ש מו"ה יואל האלפערן נ"י חתן הרב הגדול אבד"ק יאסלא: לתשובת שאלתו אשר נקרא לבית משפט ערכאות בתור מומחה להגיד דתה"ק בנידון דו"ד שבין ב' אחיות יורשי אביהן, שבת אחת שכרה לאחד שיאמר קדיש אחר אביהן ותובעת בערכאות שאחותה תחזיר לה חלקה: הנה הביא כ' דהגם שבעל על אשתו אין עליו חיוב בקדיש כמבואר בפ"ת אע"ז סי' פ"ט אבל בבת על אבי' בכה"ג שלא הניח בן כ"א בנות מוטל עלי' משום מצות כיבוד אב דמכבדו בחייו ובמותו וביו"ד סי' ר"מ סעי' י"ז ובש"ך שם דבדבר שאין הבעל מקפיד האשה חייבת כמו האיש והכ"נ לש"ל שיקפיד במה שישולם מעזבון הבא מאביו ומבואר במס' שמחות סופ"ט דכיבוד אביו ואמו במותן כבחייהן משום שהמכבדן בחייהן משום יראה ומשום ירושה והמכבדן במותן אין מכבדן אלא לשם שמים: ואמנם לכאו' יש לחקור אם יש איזו תועלת בזה שהבת שוכרת לאחד לומר קדיש בעד אבי', הגם שמצינו מנהג להשכיר אחר לומר קדיש וכמו"ש במג"א קי' קל"ב מהב"י שטוב להשכיר לומר קדיש במקומו משיאמר אחד בחנם, ועיין ש"ע סי' נ"ג סעי' כ"ב, גם במהרי"ק הביא ח"ס יו"ד סי' שמ"ה ונזכר מקצתו ברמ"א יו"ד סי' שע"ו, הלא נראה בטעם דמהני שכירות בזה דע"י ששוכר ומשלם ממון הוי כאילו עביד לה איהו גופי' וכעין דאמר"ח בגיטין (כ') יכילנא למיפסל לכולי גיטי דעלמא א"ל רבא מ"ט משום דכתיב וכתב לה והכא איהי קא כתבה ופירש"י נותנת שכר הסופר, וכעין מ"ש בנקה"כ יו"ד סי' ש"ה לגבי פה"ב אי הב"ד יכול לזכות להשליח וראי' מגיטין (נ"ב) באפוטרופס תורם ול"א שחוב הוא לקטן דבעי' איהו גופי' ליעביד מצוה דמשום דעביד מצוה בממוני' מצותא דילי' הוא, ויובן עפ"ז מ"ש המל"מ פ"ד משקלים בהא דיומא (ל"ה) בכהן שעשתה לו אמו כתונת עובד בה עבודת יחיד ובלבד שימסרנה לציבור, דקשה אם מוסרה לציבור למה א"כ אין עובד בה ג"כ עבודת צבור ותי' משום דלא ניחא להציבור שרוצים שיהי' הבגדים משלהם וכ"כ בשו"ת צ"צ סי' נ' דהציבור יכולין למחות ליחיד הבא לעשות משלו, ועיין בי"צ או"ח סי' כ"ח שסייע לו מדברי המל"מ הנ"ל, ונראה הסברא כנ"ל משום דאי הוי ממונא דידי' הוי איהו עביד מצוה, ולפי"ז הכ"נ לענין קדיש יש תועלת השוכר לאחד לומר קדיש בעדו דהוי כעביד בעצמו, ואף דמבואר במג"א סי' תל"ב ובפמ"ג סק"ה דאפי' בשליח בשכר מ"מ מצוה בו יותר מבשליחו, מ"מ גם ע"י אחר בשכר הוי ג"כ מצוה דילי' וכפירש"י דגיטין הנ"ל וכיון דהוי כעביד לה איהו גופי' יש בה תועלת הנדרש משום דאמרינן בסנהדרין (ק"ד) ברא מזכי אבא וזוה"ק סו"פ בחקותי בן יכבד אב אי האי ברא אזיל באורח מישור ותקין עובדי' ודאי דא אוקיר לאבוי כו' וקוב"ה חייס עלי' ואותיב לי' בכורסיא דיקרי' ודאי, ותועלת הקדיש מבואר בתנחומא פ' נח מעשה בר"ע כו' ובביאור הגר"א יו"ד סי' שע"ו, ומעתה יתכן דכל זה בבן דוקא ולא בבת משום דלא מצינו רק דברא מזכי אבא אבל בלא הניח בן הרי בב"ב (קמ"א) ארשב"י כל שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מתמלא עליו עברה שנא' והעברתם את נחלתו לבתו א"כ אפשר דלש"ל ג"כ דברתא מזכי אבא: וסמך קצת מה שראיתי בספר א' למי מקדושים בפי' הגמ' הנ"ל דכל שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מתמלא עליו עברה, דיל"ד דמה חטא האב במה שאין בידו ואונס רחמנא פטרי', רק עפ"י האמור דברא מזכי אבא אפי' אחר מותו כנ"ל נמצא דאב אחר מותו יורש זכות הבן שהוא בחיים ומתקיים כעין דאמר בב"מ (קי"ד) שכל נחלות שבעולם חיים יורשין מתים וכאן מתים יורשין חיים, וזה פי' הגמ' הנ"ל כל שאינו מניח בן ליורשו כלומר שהאב ירש את הבן. שלא ניתן לו ברא מזכי אבא שלא חנכו כראוי הקב"ה מתמלא עליו עברה שנ' והעברתם את נחלתו לבתו עכ"ד פח"ח ומדברי אגדה זו סמך קצת למ"ש דרק ברא מזכי אבא ולא בת: אך באמת נראה דלא ניחא למארי' לומר הכי ובודאי גם בת מזכה אבא כאשר כן גם הציווי על האב להדריך את הבת כמו הבן בדרך הישר, ואע"ג דבנזיר (כ"ט) אמרי' דרק את הבן מחויב האב לחנך ולא את הבת כבר כתב בתו"י יומא (פ"ב) דזה רק לגבי נזירות אבל בשאר מצות שפיר איכא דין חינוך גם בבת וכמו"ש גם התוס' נזיר שם לגבי מצות יוה"כ ועיין מג"א ומחה"ש סי' שמ"ג, ובפרט לענין קדיש שמביא תועלת לאבות נראה דאפי' אי נימא דגם בשאר מצות ליכא חינוך בבת כמו שמסתפק המג"א סי' שמ"ג מ"מ זכות של אמירת קדיש לא תלי' בדין חינוך דוקא, תדע דאל"כ הול"ל שאין זכות הקדיש מועלת להאם להמבואר בנזיר (כ"ט) דאין האם מצווה בחינוך והרי מבואר ברמ"א יו"ד סי' שע"ו דאין חילוק באמירת קדיש אם הוא בעד האב או בעד האם ועל כרחו דלא תלי' התועלת במצות