חזון נחום קצד

צ"פ הוא בכה"ג שא"ב פו"ט דאי ביש פו"ט תיקשי לשי' רש"י שם דבכה"ג אינו מטמא כלל עיי"ש, וכיון דאיירי הכא בכה"ג שא"ב פו"ט שפיר קאמר דאיתא לטומאה רצוצה אף בכלי ודוק כי זבו"פ: וניחא ג"כ מ"ש הר"מ ה' כלים פי"ח ה"ד במוכני של תיבת המגדל דאם אין בו טפח הוי טומאה רצוצה ואילו בפי"ב ה"ו מחולק עם הראב"ד וס"ל דבארונות ליכא דין קבר סתום והוא כסברת התוס' (ק') הנ"ל אבל הוא הדבר שיש חילוק בכלי בין קבר סתום ובין טומאה רצוצה: ג) ובהיותי בזה ראיתי בס' מי נפתוח מים טהורים פ"ח הק' לפי המבואר בתוספתא דאהלים מצילים על הטהורים ואין מצילין על הטמאים א"כ בחולין (ע"א) הנ"ל דיליף טהרה בלועה בק"ו מצ"פ דכ"ח ופריך הש"ס מה לכ"ח שאין מטמא מגבו כו' ותיקשי דלילוף מדין אהלים שאין מצילין על הטומאה ומצילין על הטהרה שבתוכן, הניחא לשי' התוס' שבת (כ"ז:) דכללא דכ"ד המקב"ט א"ח נוהג גם בדין אהלים א"כ אהלים שחוצצין על הטהרה לדין התוספתא הוא רק במחובר שאמקב"ט א"כ שייך ג"כ למיפרך מה לאהלים שאמקב"ט אבל לשי' הר"ש אהלות (פ"ח) והרשב"א בתוס' שם דאהלים חוצצין אף בתלושים שמקב"ט הדק"ו הנ"ל: ונ"ל לתרץ דבאמת הק' בפנ"י ברכות (כ') בהא דאמר רבא התם ד"ת אהל כל שי"ב חלל טפח חוצץ דכללא כייל בסתמא ואפי' אהל תלוש שמקב"ט והא קיי"ל כ"ד שמקב"ט א"ח בפני הטומאה, ובפנ"י רוצה לחדש דכ"ד המקמ"ט שאינו חוצץ הוא רק דרבנן, ואמנם בפירש"י ותוס' סוכה (י"ג) ושבת (פ"ד) מפורש שהוא מה"ת: ד) ואמנם בעיקר קו' הפנ"י תמה אני דמתני' הוא בפ"ז דאהלות (מ"ב) לגבי אהל טומאה בתוכו הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה ומאחוריו טומאת ערב וכתב הר"ש והרא"ש והרע"ב דחשבינן לאהל עצמו כשני כלים שאינו טמא טומאת מת כ"א צד תוכו אבל צד החיצון טמא רק מדין מגע טומאת ערב והוא מדחזינן שמציל על הטומאה מלהיות בוקע ועולה, והר"ש מסיים שם דזה דוקא לאחר שיצא המת מן האהל דאלו בעוד שהמת בתוכו אין האוהל מתחשב אבל במשנ"ח שם הק' ע"ז דא"כ אכתי איך משכחת שאהל חוצץ בפני הטומאה שהמת בתוכו ואפי' לדעת המהר"ם שהביא בתוי"ט פ"ח דאפי' כלים טמאים כשעשויין אהלים חוצצין מ"מ כיון שאין האהל מתחשב והוי כמת עצמו לטמא באהל לשי' הר"ש גבי חרב ה"ה כחלל אפי' לטומאת אהל ע"כ איך חוצץ הא מה שלמעלה על האהל הוי כמאהיל על המת אלא ע"כ שגם האוהל מתחשב אף בעוד המת בתוכו והוי כשני כלים, ובמ"א הק' נהי דהוי כשני כלים מ"מ גם צד החיצון טמא טומאת מגע ואיך חוצץ ותי' דטומאת צד החיצון הוא רק דרבנן דמן הדין מגע עצמו הוי טומאת בית הסתרים רק שטמא מדרבנן מגזרת אהל שאינו נטוי שאינו חוצץ וכיון דהוי רק טומאה דרבנן חוצץ כמו"ש הר"ש פי"ג דאהלות עיי"ש. באופן דבקו' הפנ"י כבר קדמו הר"ש והרא"ש ז"ל וכתבו דה"ט משום שנחשב כשני כלים וצד החיצון טהור מה"ת, ולפי"ז מתורץ היטב קו' המי נפתוח הנ"ל במה דפריך הש"ס מה לכ"ח שאינו מטמא מגבו ותיקשי דליליף מדין אהל דלפי האמור גם אהל שמציל הוא רק משום שנחשב כשני כלים ואינו מטמא מגבו צד החיצון מדאו' ודוק: ה) במתני' דאהלות (פ"י מ"ג) מקצתה כנגד ארובה הבית טמא ובתוספתא קלל של חטאת שהוא נתון בארובה אם משולשל טמא כו' בד"א בשל חרס אבל בשל אבן טהור ופי' הר"ש מבואר דמה שאין מ"ח ניצול בצ"פ הוא רק בכ"ח אבל בכלי אבן שאמקב"ט כלל ניצול בצ"פ, הערתם מש"ס חגיגה (כ"ה) דפריך וליתי בכ"ח המוקף צ"פ ומשני שונין שאין הקדש ניצל בצ"פ והשתא תיקשי דליתי בכלי אבן וראיתי בחי' הרמ"ל שם שעמד בזה: והנ"ל לתרץ הנה הר"מ פי"ד דפרה העתיק התוספתא הנ"ל והק' בכ"מ על פי' הר"ש דמה בכך שהוא בכלי אבן שאמקב"ט דמ"מ לאו במקום טהור הוא שהרי גם כ"ח אינו מטמא מגבו ואפה"כ לא חשוב מקום טהור מאחר שהבית טמא והוא קו' חמורה: ונ"ל הנה לכאו' נראה דמה דאמרי' שאין הקדש ניצול בצ"פ הוא דוקא להציל מדין צ"פ אבל להציל מדין אהל החוצץ בפני הטומאה ודאי מהני אף לקודש ראה בחי' הרמ"ל אהלות (פ"ה) שהעלה כן והביא ראי' לזה מחגיגה (כ"ה) דפריך וניתי בשידה תיבה ומגדל ומשני כרבי דאהל זרוק ל"ש אהל, ולמה לא משני כדמשני בסמוך אקו' וניתי בכ"ח המוקף צ"פ משום שאין הקדש ניצל בצ"פ, ועל כרחו דמדין דפנות אהלים מציל כ"ח גם בקודש, אבל כבר נשאלתי שיש סתירה לזה מדברי הר"מ פי"ד דפרה הנ"ל שכתב וכן כ"ח שהי' בו אפר ונתן על הארובה שבבית טמא כו' מבואר אפי' בכה"ג שהוא ע"ד דפנות אהלים אינו מציל בחטאת רק שי"ל דדוקא גבי כ"ח כתב כן משום שכתב הר"מ פ"ו מה' טו"מ ה"ג דכ"ח אין נעשה אהל ובביאור הר"מ הנ"ל מ"ש שאין כ"ח מציל משום דפנות אהלים הביא הכ"מ לזה מ"ש הר"מ בפה"מ פ"י דכלים בפי' הספרא בטומאת כ"ח אמר וכל כ"ח לרבות אוהלים שאהל של חרס לא יציל מה שתחתיו לא יציל ואפי' ידביקהו בטיט מן הצדדין לפי שהוא טמא דרך פתחו כו' מבואר דמה"ט כ"ח לא נעשה אהל לפי שמקב"ט מתוכו, ומעתה מובן שפיר ועולין יפה דברי הר"ש לגבי דין קלל של חטאת שנתון בארובה דבד"א בשל חרס אבל בשל אבן טהור אפי' משולשל ואפי' יש בו פו"ט ומתורץ קו' הכ"מ הנ"ל שהק' דמאי בכך שהוא של אבן מ"מ ל"ה במקום טהור, ולהנ"ל אתי שפיר דהכא שהוא נתון על הארובה שבבית יש לו דין דפנות אהלים ולא בעינן מקום טהור כ"א בדין צ"פ ולא בדין אהלים, רק דבכ"ח שנתון על הארובה לא מהני זה מדין אהל משום שמטמא מאוירו אבל בכלי אבן שאמקב"ט כלל שוב מהני מדין אהל ולא בעינן מקום טהור דמבואר במתני' פ"ח דאהלות דכל הכלים שאינם נעשים אהלים לטהר דמתני' פ"י מ"מ מהני בדפנות אהלים: ולפי"ז מתורץ היטב הערתכם דלא תיקשי בחגיגה (כ"ה) דניתי בכלי אבן שמציל אף בחטאת להר"ש, ולהנ"ל הנה הר"ש ז"ל לא אמר כ"א לגבי כלי אבן שנתון ע"פ הארובה שהוא מדין אהל אבל מדין צ"פ אין חילוק ואפי' כלי אבן אינו מציל בחטאת והקדש ודוק: ו) ובזה ניחא לי מה שיש להעיר במתני' דפרה פ"י מ"ג קלל של חטאת כו' נגע באוכלין ומשקין ובכתבי הקודש טהור נתנו ע"ג ר' יוסי מטהר וחכמים מטמאין וראיתי במשנ"ח פ"ב דכלים הק' לשי' הר"מ פ"ז מאה"ל ופי"ז דכלים במשקין טמאין מטמאין גם כ"ח מאחוריו היאך קתני אם נגע באוכלין ומשקין טמאין טהורין כיון דבחטאת אם נטמא אחוריו נטמא תוכו וממילא נטמאו המים, בשלמא לפי' הראב"ד שהביא התוי"ט בפ"ג מ"ג דקלל היינו כלי שאין מקב"ט כגון כלי אבן אתי שפיר אבל הר"מ בעצמו מפרש דקלל הוא כ"ח וכן פי' בערוך קשה, ובס' מי נפתוח פרפר ל"ט אות ט' כתב שרבינו ז"ל הרגיש בזה בפהמ"ש פ"י דפרה שכתב ודברו פה בכ"ח או בכלי אבן כו' והיינו הא דנגע במשקין מיירי בכלי אבן עכ"ד וקשה לי דאיך יתכן לאוקמי מתני' דפרה פ"י בכלי אבן דא"כ תיקשי סיפא דנתנו ע"ג חכמים מטמאים ומשום דל"ה מקום טהור הרי בכלי אבן שי' הר"ש דמציל צ"פ גם בחטאת דלא בעי בזה מקום טהור והוא מלשון התוספתא בד"א בשל חרס כו' וא"כ אליבא דתוספתא איך יתפרנס מתני' הנ"ל. אמנם למה