חזון נחום קצג

לגבי קדשי מזבח כתבו דרק אחר שחיטה וזריקה ל"מ שאלה, וההסבר נראה עפי"ד התוס' חולין (קל"ח:) דגזבר ל"ש אלא בקבה"ב עיי"ש, ואולם בנמ"י יבמות (רפ"י) כתב דגם בק"מ ל"מ שאלה באתי ליד גזבר ויש סיוע לדבריו מתמורה (ח') ליתי גזבר ולשקלי' מבואר דגם בק"מ שייך גזבר, וא"כ הדק"ו דשלחן של מקדש אע"ג דהוי כ"ע העשוי לנחת מ"מ טמא מדרס דאין לומר משום דהקדש אין לו בעלים כנ"ל שהרי גזבר הוא בעלים של הקדש וראוי למושב להגזבר עצמו, ובפרט למה שהעליתי לעיל דאף באינו שלו עכ"פ מטמא מדרס לטומאה קלה אוכלין ומשקין והדרא קו' לדוכתא: יד) ואמנם באמת ניחא דלגבי שלחן של מקדש אין לומר שיטמא מדרס משום דהרי בעינן למדרס שיהי' מיוחד לישיבה, ושלחן של מקדש אסור לישב ולדרס עלי' דימעול בהקדש וכדאמר במעילה (י"ד) דלכך בונין בחול משום דלא ניתנה תורה למה"ש ודלמא בעי למזגא עלי' אישתכח דקמעיל בקודשא, וא"כ דאינו ראוי לישיבה אינו מטמא מדרס שפיר קאמר הש"ס דהוי שלחן כ"ע העשוי לנחת ואינו מטמא כלום: טו) ומתורץ שפיר שי' הראב"ד הנ"ל וסרה מעליו קו' הכ"מ ז"ל דמה אי' יש בטלטולו, דהנה ז"ל הראב"ד ז"ל א"א איני יודע מאין הוציאו אלא משלחן של מקדש וממנורה שהקשו עליהם כ"ע העשוי לנחת הוא ואעפ"י שאין מקבלין ארבעים סאה בלח ואינו מחוור דהתם איסורא נמי איכא בטלטולם עכ"ל, ומדוקדק לשונו מה שכתב ואעפ"י שאין מקבלין מ' סאה, משום דהי' קשה להראב"ד ז"ל דאיך סתם הרמז"ל דכ"ע העשוי לנחת אמקב"ט הא עכ"פ מטמא מדרס וכל המטמא מדרס מטמא טומאת מת, והרי הן אין מקבלין מ' סאה, וכוונתו דבשלמא במקבלין מ' סאה תנינן בפכ"ד דכלים דטהור מכלום משום דהיכי שמקבלין מ' סאה הוי כארעא סמיכתא ול"ה עליהן שם כלי משא"כ בכלי עץ הע"ל שאין מקבלין מ' סאה מכיון שעכ"פ ראויין למדרס ממילא מטמאין ג"כ טומאת מת ושאר טומאות, ומשלחן של מקדש אין מחוור דהתם יש אי' בטלטולו והכוונה דאסור בטלטול של חול לישב עליו משום מועל בהקדש כש"ס דמעילה הנ"ל דאי מזגא עלי' קמעיל בקודשא, ומתורץ היטב קו' הכ"מ ז"ל דמה אי' יש בטלטולו, ולהאמור כוונתו דיש אי' בטלטול של חול וא"כ אינו ראוי לישיבה שאין בו טומאת מדרס, והיא כוונה נחמדה בדברי הראב"ד ז"ל: טז) ומה שכתבתי בכוונת הראב"ד ז"ל לענ"ד עולה מפורש מירושלמי סוף חגיגה דפריך ויהא כטבלא שהיא עשוי' לילך ולהניח לא כן א"ר אמי בשם רשב"ל השלחן למה טמא מפני שמוציאין ומראין אותו לעולי רגלים פי' הק"ע דמקשה לחכמים דמטמאין במזבח מפני שהן מצופין ולמה לא יהי' טהור משום כלי העשוי לנחת כמו שלחן אי לאו שהיו מטלטלין אותו ומראין לעולי רגלים הי' טהור] א"ר מנא כהאי דתנינן (פכ"ד דכלים] שלש משפלות הן אר"ז מפני שמשתמשין בה ע"ג חבילי' כו' והיינו דהתם תנן שלש משפלות של זבל טמאה מדרס, והכ"נ המזבח אף שהוא עשוי לנחת יש בה משום טומאת מדרס וכדברי הט"ז סי' קצ"ח שהבאתי והרי המזבח ג"כ משתמשין בו ע"ג חבילי' שהכהנים נותנים עליו כלי מקדש ודורסין עליו ברגליהן משא"כ שלחן שאינו מיוחד לישיבה ודריסה דמועל בהקדש כנ"ל: יז) וכיון דאתאן לזה מתורץ היטב גם קו' הט"א ז"ל ממגילה (כ"ו) דאמר לגבי ארון דהוי כ"ע העשוי לנחת אעפ"י שאין איסור בטלטולו, ולהנ"ל ניחא שפיר דכל מה דבעינן שיהי' איסור בטלטולו הוא רק כדי שלא יהי' מיוחד לישיבה, וא"כ בארון ותיבה של ס"ת דבלא"ה אין מיוחדין לישיבה דאמר במ"ק (כ"ה) דאסור לישב ע"ג מטה שס"ת מונח עלי' ובתיבה של ס"ת אף לאחר שנטלו הס"ת ממנו מ"מ אסור לייחדו לישיבה וכל תשמישי חול ואפי' כסא לס"ת אסור לעשות מהתיבה כמבואר בש"ע או"ח סי' קנ"ד ויו"ד סי' רפ"ב וא"כ הרי לגבי מדרס בעינן מיוחד לישיבה מה שאין כן באלו משום דהוי תשמישי קדושה ושפיר קאמר הש"ס דהוי כ"ע העשוי לנחת ומתורץ שפיר קו' הט"א כמין חומר בס"ד ודוק היטב: סימן קיד ב"ה יום ו' מנ"א תרפ"ט. שלום לבחורי חמד חריפים ובקיאים כמר משה אהרן רויך וכמר ישראל ארי' פרענקעל נ"י בק' טארנא: א) העריתם במתני' דאהלות (פ"ד מ"ב) תיבת המגדל ויש פו"ט ואין ביציאתה פו"ט כו' וכו' מטהר כו' ובתוס' ב"ב הק' הרי טומאה רצוצה בוקעת ועולה ותי' דבכלים אין דין קבר להיות בוקע ועולה דאין מבטלו עכ"ד, וקשה מחולין (ע"א) דאמר מה כ"ח המוקף צ"פ שמציל על טהרה שבתוכו מליטמא ואינו מציל על טומאה שבתוכו מליטמא דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה כו' הרי מפורש דגם בכלים אמרי' דבוקעת ועולה עכ"ק: ב) והנ"ל בזה הנה יותר מזה לכאו' יש להקשות בסברת התוס' הנ"ל מגמ' דחולין (קכ"ו) אמתני' ד"א בתיבת המגדל כו' דאמר ר' יוסי מטהר אהייא כו' אלא קאמר ת"ק טומאה בתוכה הבית טמא אי משום דדרך טומאה לצאת ואי משום דטומאה טמאה בוקעת כו' הרי מפורש אמר הש"ס בהך מתני' גופי' בתיבת המגדל דאיכא בה משום טומאה רצוצה אף שהוא בכלי, וראיתי במ"א פ"ד דאהלות מ"ג שעמד בזה, אבל באמת נראה דלק"מ דהנה בקו' התוס' ב"ב שם שהק' דאמאי מטהר ר' יוסי הא טומאה בוקעת ועולה ובאמת דברי התוס' נכונים לשיטתם בעירובין (ע"ט) ד"ה הרי דביש בחללו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט שיש לו דין קבר סתום מודה ר' יוסי דטומאה בוקעת ועולה ושפיר הקשו התוס' ב"ב דאמאי מטהר ר' יוסי בתיבת המגדל שי"ב פו"ט וע"כ הוכרחו לתרץ דבכלים אין דין קבר להיות בוקע ועולה, עיין בחי' הרמ"ל אהלות (פ"ג) שתפס בזה על המהרש"א ז"ל וכבר קדמו בח"ס יו"ד סי' ש"מ וחי' חולין (קכ"ה), באופן דקו' התוס' שם הוא בכה"ג שיש בו פו"ט לשי' הריב"ם שם שיש לו דין קבר סתום שמטמא כל סביביו וע"ז אזיל תירוצם דבכלים ליכא דין קבר סתום היכי שי"ב פו"ט, ומעתה ל"ק קו' המ"א מהא דחולין (קכ"ו) הנ"ל דהתם הרי אמר או משום סוף טומאה לצאת בכה"ג שי"ב פו"ט או משום טומאה רצוצה בוקעת ועולה באין בו פו"ט כפירש"י שם, והיינו משום דבאין בו פו"ט מודו התוס' דגם בכלים יש דין טומאה רצוצה אע"ג דאין מבטלו בכלי, ובאמת הדבר מפורש בגמ' חולין (קכ"ה), גבי חבילי מטה וסריגי החלונות שפרסן ע"פ המת דל"ה כמת בכסותו שמטמא משום דהאי לא מבטל לי' ופריך ותהוי כטומאה טמונה בוקעת ועולה כו' הרי להדיא דבטומאה רצוצה לא בעי ביטול וא"ש התוס' ב"ב דבכלי שאינו מבטלו אינו בוקע ועולה היא רק בי"ב פו"ט בדין קבר סתום, ועיין מ"א פט"ו דאהלות מ"ז שהקשה באמת אפירש"י סוכה (ד') דגם בטומאה רצוצה שא"ב פו"ט אי לא בטלו ל"ה רצוצה שהוא נגד הגמ' חולין (קכ"ה) הנ"ל ודו"ק. ולפי"ז מתורץ קו' מחולין (ע"א) דקאמר הש"ס דצ"פ אין מציל על טומאה שבתוכו דטומאה רצוצה בוקעת ועולה וכו' והיינו משום דטומאה רצוצה איתא ג"כ בכלי דהיינו היכי שאין בו פו"ט וכמו"ש בל"א חולין שם דהש"ס דמייתי ראי' מכ"ח המוקף