חזון נחום קצ

מתורץ שהרי גם לטעם הש"ס משום דלא מבטל לי' הוא ג"כ רק מדרבנן]: והנה בפנ"י סוכה (כ"א) כתב דגם מ"ד אוהל זרוק ל"ש אוהל הוא רק דרבנן ותי' בזה קו' התוס' דאיך מהני מה שהיו מביאין שוורים דהרי הוי אוהל זרוק רק דלגבי פרה שהיא מעלה בעלמא מהני אפי' אוהל זרוק, גם בשו"ת שבו"י ח"א סי' פ"ה כ"כ דאוהל זרוק דל"ש אוהל הוא רק דרבנן והוכיח כן מר"מ פ"ו ה' עירוב דנתנו בבית הפרס הר"ז עירוב מפני שיכול ליכנס שם במגדל הפורח ואע"ג דס"ל אוהל זרוק ל"ש אוהל רק משום דהוי דרבנן ובביה"פ דרבנן לא החמירו דהוי תרי דרבנן ולא דמי לארץ העמים דחמיר מביה"פ לענין ספק כפירש"י שבת (ט"ו) באופן דלגבי דרבנן מהני אפי' אוהל זרוק משום דתרי דרבנן לא החמירו, ולפי"ז מתורץ היטב קו' הריטב"א הנ"ל לשי' הר"ח בהא דמגילה (ט"ו) דאמרו דלו תיבותא ומאי מהני הא הוי אוהל זרוק ואי משום דפנות אוהלים ג"כ לא יכול להציל מפני שלא ביטלו ולהאמור ניחא שפיר דכיון דהי' כאן הצלה מדין דפנות אוהלים רק משום דלא ביטלו א"כ להתוס' שבת הנ"ל מה דלא ביטלו אינו ממעט הוא רק דרבנן ממילא שוב הדר מהני הכא להציל משום אוהל בפני עצמו אע"ג דהוי אוהל זרוק שהרי לגבי דרבנן מהני גם אוהל זרוק להציל, ולשי' הש"ך יו"ד סי' שע"ב דהמשכה מבית לבית הוי רק טומאה דרבנן בלאה"כ הי' כאן תרי דרבנן רק גם להמג"א סי' שי"א ושמ"ג החולק על הש"ך הוי כאן תרי דרבנן מטעם דפנות אוהלים אף בביטלו שהוא רק דרבנן וגם מדין אוהל זרוק דהוי רק דרבנן דלגבי דרבנן מקרי אוהל ודוק: ד) ובשבו"י ח"ב סי' צ"ח הקשה לסברתו דאוהל זרוק דל"ה אוהל הוא רק דרבנן דא"כ בעירובין (ל') דפליגי במתני' אי מותר להניח עירובו בבה"ק מנ"ל להש"ס דפליגי בדרבי וריבר"י אי אוהל זרוק שמי' אוהל הרי י"ל דריבר"י גופי' לא ס"ל דשמי' אוהל רק התם בארץ העמים דהוא גופי' דרבנן אבל בבה"ק מודה: אבל לענד"נ דלק"מ דהש"ס סמך אברייתא דמייתי בנזיר (נ"ה) דריבר"י אמר תיבה שהיא מליאה כלים וזרקה ע"פ המת באוהל טמאה ואם היתה מונחת טהורה דס"ל אוהל זרוק שמי' אוהל הרי דלאו דוקא בארץ העמים דרבנן רק אפי' בט"מ דאו', ומצאתי בס' שער הזקנים דף (צ"ז) שכ"כ, ולי נראה להוסיף בזה דע"כ אין לנו דרך אחר בזה דאל"כ בלאה"כ תקשי דלמא דוקא לגבי ארץ העמים למה שפירש"י בנזיר שם דאף לאוקימתא דלא גזרו משום אוירא רק משום גושה מ"מ למ"ד אוהל זרוק ל"ש אוהל הוי כמהלך ע"ג קרקע ועיין פנ"י גיטין (ח') מה שהאריך בפירש"י וא"כ י"ל דלמא דוקא בארץ העמים מטהר ריבר"י דאוהל זרוק שמי' אוהל רק לענין זה דל"ה כמהלך ע"ג קרקע אבל לגבי טו"מ בבה"ק דמטמא באוהל מודה ריבר"י, רק דעכצ"ל דהש"ס בעירובין סמך אברייתא הנ"ל דמטהר ריבר"י אפי' בתיבה ע"פ המת ודוק: ה) ובמל"מ פי"ב מטו"מ כתב להוכיח דאוהל זרוק בשעה שהוא נח לכ"ע הוי אוהל מנזיר (מ"ג) דאר"ה אבל טומאה וטומאה לא ומקשה טומאה וביאה נמי הא מיטמי וקאי ומשני ר"פ כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו את המעזיבה ותקשי דהרי קיי"ל אוהל זרוק ל"ש אוהל וכן הק' בשבו"י שם והוכיח מזה המל"מ דבשעה שמונח לכ"ע הוי אוהל, והנה משום הא י"ל ע"ד הפלפול דהתם דמשני ר"פ כן אליבא דר"ה ולשיטתו שפיר משני והוא: ו) אחר אקדים מה שהק' בתוס' סוכה (כ"א) בהא דא"ר יהודה לא היו מביאין דלתות אלא שוורים והרי גם השוורים הוו אוהל זרוק ואף שי"ל דבדידהו גלי רחמנא דחשיבי אוהל מדכתיב ובעצמות ובגידים תסוככני מיהו לר"א שם דלית לי' האי סברא קשה דהיכי עבדינן עיי"ש שנשארו בקו': ונ"ל בישוב קו' התוס' הנה במשנה אחרונה אהלות (פ"ח מ"א) ובפתיחה לפ"ט כתב לגבי כלי הבאה במדה דהוי אוהל שיש לחלק דרק כשהוא באויר חוצץ משא"כ כשהיא בתוך הבית משום דבסוכה (כ"א) פליגי בישן תחת המטה דת"ק אמר לא יצא ור' יהודה אמר יצא ומסיק בגמ' דר"י לטעמי' דאמר סוכה דירת קבע בעינן ולא אתי אוהל ארעי ומבטל דירת קבע ות"ק נמי ס"ל הכי רק דס"ל ג"כ דסוכה נמי ארעי סגי לה אבל ר"ש אע"ג דס"ל סוכה דירת קבע בעינן מ"מ לא יצא דאתי אוהל ארעי ומבטל דירת קבע והכ"נ לגבי כלי הבאה במדה אי הוי אוהל כשהיא בתוך הבית תלי' בפלוגתא זו וכתב עפי"ז פי' חדש במשנה פ"ט דאהלות (מי"ב) או מחזקת מ"ס כדברי חכמים שהכוונה לדברי חכמים בסוכה (כ"א) ת"ק ור"י דס"ל דלא אתי אוהל ארעי ומבטל לאוהל קבע ע"כ גם הכא ל"ה אוהל אפי' כשהוא מונח רק כשהיא באויר ולא בתוך הבית עיי"ש: ולכאו' יש להעיר דא"כ בנזיר (מ"ג) הנ"ל מאי משני ר"פ כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל אף שנאמר כדברי השבו"י בסי' פ"ה דר"פ יסבור אוהל זרוק שמי' אוהל או כדברי המל"מ דמיירי כשהוא נח ובכה"ג לכ"ע הוי אוהל מ"מ הרי הכא דמיירי שנכנס בבית ובכה"ג מן הדין שלא יהי' אוהל לעצמו דלא אתי ארעי ומבטל אוהל קבע: ולכן נראה דאף דאמרי' לא אתי אוהל ארעי ומבטל אוהל קבע מ"מ הרי לא מצינו ג"כ לדידהו דאוהל קבע מבטל לאוהל ארעי וע"כ שפיר י"ל דלענין לחצוץ בפני הטומאה שפיר הוי אוהל לעצמו אפי' כשהוא בתוך הבית וחוצץ, ואמנם נראה דדבר זה תלי' בפלוגתא דש"ס ב"ב (פ"ה) דבעא מיני' ר"ש מר"ה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח או לא פי' רשב"ם או לא קנה דרשות עיקר והכלי בטל לגבי הרשות וא"ל ר"ה תניתוה זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה מגורשת ואינך אמוראי ס"ל התם דלא קנה לוקח, לפי"ז י"ל דדבר זה אי אוהל זרוק בשעה שהוא נח אי הוי אוהל תלי' בפלוגתא דא דאי אמרי' דלא קנה לוקח משום דבטל הכלי לגבי הרשות הכ"נ לא מהני אוהל זרוק כשהוא בתוך הבית משום דבטיל לגבי אוהל קבע וכמו"ש ג"כ בתפ"י אהלות (פ"ח אות י"א) דה"ט דלא מהני אוהל זרוק משום דבטיל אויר האוהל לגבי אויר המקיפו א"כ מכש"כ שי"ל דבטל לגבי אויר הבית כמו בכליו של לוקח ברשות מוכר דבטל לגבי הרשות ועין נה"מ חו"מ סי' ר': והנה בש"ס ב"ב שם דבעא למיפשט מהא דמשך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו פירקן ופסק שניהם א"י לחזור הרי דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה מוכר דבטל כלי לגבי הרשות, והק' בתוס' דא"כ אפי' בלא פירקן ליקני דבטיל אגב רשות לוקח ואור"י דדוקא כלי הוא דבטיל אגב הרשות אבל בהמה לא עכ"ל וכעין דברי התוס' כאן עיין בר"ן גיטין (פ"ב) במתני' על הכל כותבין על קרן של פרה ונותן לה את הפרה דלא סגי באמר הא גיטך סתמא אע"ג דאמר לעיל אוירא דמגילתא הוא התם ה"ט לפי שהנשאר הוא טפל לגט אבל הכא בעבד ופרה כיון שיש להם חיות אינם טפלים לקרן ולא ליד עכ"ל, ומעתה מיושב קו' התוס' סוכה הנ"ל מה דמהני ע"ג שוורים אע"ג דהוי אוהל זרוק משום דכל הטעם דאוהל זרוק ל"ש אוהל הוא רק משום דבטל אוהל ארעי לאויר המקיף ומכש"כ דבטל לגבי הרשות שעומד שם משא"כ הכא לגבי שוורים שהם בע"ח דלא בטלי לגבי הרשות לכ"ע ממילא הכ"נ הוו אוהל וחוצצין והיא הערה חדתא נחמדה בס"ד: ז) ולפי"ז בנוגע להוכחת המל"מ הנ"ל מנזיר (מ"ג) דמשני ר"פ אליבא דר"ה כגון שנכנס בשידה תיבה