חזון נחום קפט

אילנות, וכבר כתב פ"ז מה' שבת ה"ד בשי' הר"מ דכל שאינו דומה לאב חשיב תולדה, גם לשי' התה"ד בש"ך יו"ד סי' רנ"ג דקליטת אילן ב' שבתות וקליטת תבואה ג' וכן מסקנת הגר"א ז"ל א"כ אינו דומה נוטע לזורע: ונראה דהחינוך מ' תקמ"ח כתב דבכלאי הכרם לוקה מיד שזרען אפי' קודם השרשה, ובמנ"ח מ' רצ"ח למד מזה גם לענין שבת דחייב משעת זריעה ואפי' חזר וליקט הזרע קודם שנשרש, ולפי"ז ל"ק שיהי' נוטע בשבת רק תולדה מטעם שאינו דומה לזורע שהזרע נשרש בארץ, דז"א דהרי לגבי חיובא בשבת אין אנו דנין על השרשה כלל דזורע חייב אף בלא נשרש כלל, וכיון דהחיוב על הזריעה גופא הנה מלאכת הנטיעה דומה ממש למלאכת זריעה לכך שפיר חשיב אב, ולפי"ז הא תינח לענין שבת משא"כ לענין שביעית דכתיב ושבתה הארץ דלא מחייב זורע כ"א בקליטת הקרקע דמה"ט אין נוטעין ל' יום קודם דחיישינן שלא יהי' הקליטה בשביעית כמו"ש התוס' ר"ה (י') וכדברי הירושלמי כלאים (פ"א) דאינו רוצה בהשרשתן אינו חושש משום שביעית [עיין מה שכתבתי לקמן לסעיף ט"ו] וכיון דחיובא דזריעה בשביעית הוא משום השרשה שפיר י"ל דנוטע לא חשיב אב דאינו דומה ממש לזורע דשרשי חטה בוקעין חמשים אמה משא"כ נוטע, והוא כפתור ופרח בס"ד, הוא מה שהעתקתי מקונטרסי אשר בקרוב יצא מבית הדפוס: אעתיק עוד כאן בנוגע למה שכתבתי בקונטרסי ע"ד מחלוקת הב"י והמבי"ט ז"ל אי שביעית דפטור ממעשר הוא משום אפקעתא דמלכא או הפקר בעלים וכתבתי לתלות זה בפלוגתא בירושלמי פאה (פ"ו) בהפקיר לישראל ולא לנכרים דלר' יוחנן הוי הפקר ולר"ל ל"ה הפקר דיליף משמיטה, והיינו פלוגתתם דר"ל ס"ל דשמיטה הוי הפקר בעלים לכך יליף משמיטה לכל הפקר דעלמא דבעי ג"כ הפקר לכל ור' יוחנן ס"ל דהוי אפקעתא דמלכא לא דמי הפקר לשמיטה, עפי"ז נתחדש לי אח"כ ורחש לבי דבר טוב בגיטין (מ"ז) דאמר רבה מנא אמינא לה דאין קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר דתנן הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייבין במעשר אא"כ הפקיר כו' לעולם דישראל ולקטינהו נכרי ודקאמרת הא מפקרי וקיימי, נהי דמפקרי אדעתא דישראל, אדעתא דנכרי מי מפקרי, והק' בתוס' מירושלמי דפאה הנ"ל בהפקיר לישראל ולא לנכרים דר' יוחנן אמר דהוי הפקר, ולכאו' קושיתם תמוה שהרי אדרבה בב"מ (ל') בעובדא דריב"י דאמר לכ"ע אפקרינהו לדידך לא אפקרינהו מקשה הש"ס וכה"ג מי הוי הפקר כו' הרי דלהלכה קיי"ל דבעי הפקר לכל וכן הוכיח בנו"ב אע"ז סי' נ"ט דקיי"ל כר"ל: ונראה דקו' התוס' אתי' שפיר כאן לרבה לשיטתו בר"ה (ט"ו) דאמר אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור ומקשה כיון דפטורה מן הביעור אי הכי תחייב במעשר, א"ל יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת תחייב במעשר וכתבו התוס' דלא נקט האי טעמא אלא למ"ד שוה לאילן לכל דבר אבל למאי דאסיק דסבר כאבטולמס דאתרוג אחר לקיטה למעשר א"כ בלאה"כ ניחא דפטורה ממעשר כיון דהלקיטה היא בשביעית אע"ג דפטורה מן הביעור פטורה ג"כ ממעשר משום דשביעית אפקעתא דמלכא הוא, ורב המנונא דפליג בזה ארבה משום דס"ל דהפקר שביעית ל"ה רק הפקר בעלים, ומבואר דפליגי בסברת הב"י והמבי"ט הנ"ל וכמו"ש בשעה"מ ובשו"ת ב"ש יו"ד סי' קפ"ח, ומעתה לפי חידושי האמור נמצא דרבה דס"ל דשביעית אפקעתא דמלכא עכס"ל כר' יוחנן דהפקר לישראל ולא לנכרים הוי הפקר לכן עולה יפה קו' התוס' כאן לרבה לשיטתו כמין חומר, ואמנם בעיקר דברי הנו"ב דקיי"ל בזה כר"ל, הנה בב"י או"ח תמ"ח כתב דהלכה כר"י בהא וכ"ה בתוספתא פאה (פ"ג) דהוי הפקר לפי"ז אתיין דהתו"ס בפשיטות: דו"ש כגת"ה בכבוד והוקרה רבה סימן קיב. שלום להחריף ובקי טובא זית רענן כמר משה הלוי צימעטבוים: בדבר השאלה אם יש היתר לכהן להיות בבהמ"ד בשעת הספד ע"י שיכנס להתיבה שעומדת שמה קודם שיכניסו את המת ויהי' התיבה חוצצת והארכת בביאור שי' הפוסקים בזה: א) הנה במה דפליגי רבי וריבר"י בנזיר (נ"ה) באוהל זרוק אי שמי' אוהל מבואר שי' רש"י ותוס' שם ובגיטין (ח') דפלוגתתם רק בשעת טלטולו אבל בשעה שהוא נח לכ"ע הוי אוהל ושי' הר"ח בתוס' נזיר שם ובריטב"א עירובין (ל') דאף בשעה שהוא נח פליגי וגם שי' הרשב"א בתוס' נראה כן כמו"ש בבכ"ש לעירובין מ"מ מסיק שם דרוב פוסקים אזלו בשיטה דבמונח לכ"ע הוי אוהל וכ"ה שי' הרמז"ל וכמו"ש המל"מ פי"ב מטו"מ: ב) איברא שיש להעיר עפי"ז במה שהקשו התוס' ב"ב (כ') בהא דמגילה (כ"ו) דאמר להו דלו תיבותא ואותבוה אבבא דבי כנישתא דהוה פתיחא לההוא אינדרונא דהוה בה מיתנא דמאי מהני האי תיבה דמסתמא לא ביטלוה שם כו' ומאי קו' הרי י"ל דהתם לא שמציל משום כלי עם דפנות אוהלים כמתני' דאהלות (פ"ה) רק משום דארון גופי' אם הי' עשוי לנחת הוי אוהל לעצמו ובמתני' דאהלות (פ"ט מי"ב) או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים וכתב בתוי"ט משמע שכן הלכה דכלי הבאה במדה הוי אוהל לעצמו והכ"נ הארון של ס"ת שהי' מחזיק מ"ס כמו"ש בט"א חגיגה (כ"ה) בקו"א ומטעם אוהל מהני אפי' לא ביטלו בשעה שהוא נח לכ"ע וכן העיר בפי' מעיני הישועה בפתיחה לפרקין בכוורת שכתב דקו' התוס' צריכה תלמוד דהתם לאו משום דפנות אוהלים אייתינן עלה רק משום דארון גופי' אם הי' עשוי לנחת הו"ל אוהל לעצמו ודמי למגדל פ"ד מ"א עכ"ל, רק שי"ל דקו' התוס' אזלא למ"ד אוהל זרוק לא שמי' אוהל אבל זה הי' ניחא לשי' הר"ח משא"כ לרוב הפוסקים הנ"ל דבשעה שהוא נח לכ"ע הוי אוהל מאי הקשו התוס', ובאמת הריטב"א עירובין (ל') עשה זה דרך קו' לשי' הר"ח ז"ל דאס"ד דגם במונח אוהל זרוק ל"ש אוהל מה הי' מועיל הנחת הארון, ונראה מקו' הריטב"א דמשום כלי אפי' טהור כל שלא נעשה אוהל אינו חוצץ בין בית לבית אם לא ביטלו וכמו"ש הט"ז יו"ד סי' שע"א ובנוב"ק סי' צ"ד בשי' הרא"ש והתוס' ב"ב הנ"ל ומה שהק' בנו"ב על הרא"ש מגמ' דב"ב שם דפריך חבית היא גופא תיחוץ באמת הוא קו' הרא"ש עצמו פ"ו דאהלות דכי עדיפא כח מכלי גללים ותי' דכל אלו הלכות הן שאין להשיב ובמ"א מ"ב גם במשנ"ת כתבו ע"ז דהתם משום דפנות אוהלים ועיין מ"ש הראב"ד ז"ל פי"ג מטו"מ: ג) איברא שי"ל בקו' הריטב"א ז"ל דהנה בתוס' שבת (ק') חידשו דמה דדבר הנוטל אינו ממעט הוא רק דרבנן אבל מה"ת ממעט כל דבר (ובזה ניחא לי בישוב הגמ' ב"ב כ' דרקיק אינו ממעט בחלון משום דלא מבטל לי' ופריך ותיפוק לי' דדבר המקב"ט אינו חוצץ וראיתי במהרש"ם ח"ג סי' מ"ב שהק' לפי שהעלה בפנ"י ברכות (י"ט) דמה שדבר המקב"ט אינו חוצץ הוא רק דרבנן הרי יש נפ"מ לענין שיהי' טומאה דאו' ונ"ל דלדברי התוס' הנ"ל