חזון נחום יח

אמתני' דר"א אמר לא תקרא עלי' שם חלה עד שתאפה כו' אר"פ אתיין אילין פלוגתא באילין פלגוותא דתנינן הניתנין במתן אחת כו' א"ל ר"א ולא נמצאת עובר על בל תגרע א"ל ר' יהושע ולא נמצאת עובר על בל תוסיף כו' דפליגי אי קום עשה מצוה עדיף או שוא"ת עדיף כדי שלא לעבור אלאו בבל תוסיף בידים, ושם בירושלמי אהא דלא תקרא עלי' שם חלה עד שתאפה א"ל ר' יהושע ולא נמצא כשורף קדשים ביו"ט [כיון דאחר שתאפה קורא לה שם חלה ומשייר אחת והרי היא לשריפה עומדת נראה כמפריש לכתחלה בידים לשריפה פנ"מ] א"ל ר"א מאליהן הן נשרפין, ולפי"ז לכאו' הוא ג"כ נידון דידן דאמרי' לי' שיניח תפילין דקום עשה מצוה עדיף ומה שיבאו אח"כ התפילין לשריפה הנה מאליהן הן נשרפין ובכתובות (ג') דמקשה הש"ס ולידרוש להו דאונס שרי דלא מעקרינן תקנתא דרבנן משום אי' ערוה כיון שהוא באונס וכמו"ש במג"א סוס"י ש"ו ליישב מהא דסי' שכ"ח והכ"נ לא מבטלינן מ"ע דתפילין משום אי' בזיון שיבא באונס: ב) ויש ללמוד ג"כ לכאו' מש"ס ע"ז (י"ח) בר"ח בן תרדיון שהי' יושב ועוסק בתורה מקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו הביאוהו וכרכוהו בס"ת והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והנה הרי לא הי' רחב"ת מחויב למסור נפשו ע"ז רק שהחמיר על עצמו וכמו"ש בהגר"א יו"ד סי' קנ"ז ועמ"ש הכ"מ פ"ה מיסה"ת ה"ג וא"כ איך לא חש על איבוד ס"ת שהי' ברור שיבא לידי כך שכן א"ל ר' יוסי בן קסמא מראש תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ס"ת באש, ועכ"ז לא חש רחב"ת לזה ומסר נפשו וס"ת עמו לשריפה והיינו משום דעכו"ם אדעתא דנפשי' עביד וישראל לא עביד ולא כלום וכדברי הירושלמי לעיל דמאליהן הן נשרפין דעירובין (צ"ז) דרש"א אין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש ובמתני' דשבת (קט"ז) לגבי הצלת תפילין מפני הדליקה ולהיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש אבל לכ"ע לא עבדינן אי' תורה משום הצלת כתבי הקודש: ג) והנה מה שהבאתי ראי' ממה שרחב"ת מסר נפשו להקהיל קהלות ברבים ולא חש על שריפת ס"ת העתיד לבא, לכאו' הרי באמת ר' יוסי בן קיסמא עמד כנגדו ואמר תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ס"ת באש, ואפשר שיתכן להמליץ דר' יוסי בן קיסמא לשיטתו אזיל דביבמות (צ"ו) בבהכ"נ של טבחיא בנגר שיש בו קלוסטרא שנחלקו בו ר"א ור"י עד שקרעו ס"ת בחמתן והי' שם ר' יוסי בן קיסמא אמר תמי' אני אם לא יהי' בהכ"נ ע"א וכן הוה ושם מקשה הש"ס קרעו ס"ד אלא אימא שנקרע ס"ת בחמתן, ראה מה נפלא הדבר בהסכמת ביטוי שפתיו של ר' יוסי בן קיסמא דבלשון זה אמר בע"ז (י"ח) תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ס"ת באש ובלשון הזה אמר ביבמות תמי' אני אם לא יהי' בהכ"נ ע"א, אבל הוא הדבר דאזיל לשיטתו כמו דביבמות שנקרע ס"ת מאליו בחמתן הוציא משפט קשה משום בזיון הס"ת ע"י גרמא ע"כ כמו כן אצל רחב"ת הי' חש גם משום ס"ת שישרף ע"י עכו"ם אבל רחב"ת לא חש לזה והחמיר על עצמו למסור נפשו ואי משום שריפת ס"ת מאליהן הן נשרפין כנ"ל ודוק בזה: ד) אמנם נראה מלתא חדתא דכל זה אם הי' הדבר נוגע לשאר מ"ע אבל בנ"ד שנוגע למצוה של הנחת תפילין אע"ג שגדולה המצוה ושקולה כנגד כה"ת כמו"ש בסמ"ג מ"ע ג' דתפילין ושבת ומילה שלשתן אות ועדות, והשוו יחד דשקולין נגד כה"ת, מ"מ כיון דאמר בשבת (ק"ל) כל דבר מצוה שלא מסרו עליהן עדיין היא רפוי' בידם כגון תפילין ומצינו ביומא (פ"ו) דר' יוחנן אמר ה"ד חה"ש כגון אנא דמסגינא ד"א בלא תורה ובלא תפילין ועכ"ז אמר בירושלמי הביאו המג"א סי' ל"ח סקי"א דר' יוחנן גופי' לא הי' מניח תפילין מפני הצינה ועוד חד הי' דלא מנח תפילין ביומא דאתי מאורחא ומטעם מצטער פטור כמבואר בש"ע: ה) ויותר מזה הנה במחלוקת תפילין דרש"י ור"ת כתב הסמ"ג מ"ע כ"ב דיר"ש שחושש משום ברכה לבטלה יניח כדברי האחד ויסלקם מיד ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה ואע"פ שמפסיק כו' זה טוב יותר מלהניח לגמרי שלא להניח כלל וכתב בשו"ת מהרי"ק שורש קעד דמשמע שאם לא עצה הנ"ל להניח שתיהן הי' אומר שלא להניח כלל משום חשש ברכה לבטלה והוסיף המהרי"ק ז"ל מטעם הנ"ל דמצוה זו עדיין רפוי' בידן ואיתא בפסיקתא הקורא בתורה כאלו מניח תפילין ע"כ טוב לאחוז כאחד מהפוסקים כרש"י או כר"ת ואי משום ספק קיום מ"ע דתפילין לא תדחה מ"ע זו חשש אי' ברכה לבטלה עיי"ש. והנה לכאו' הדבר חידוש וצ"ע שהרי אמר במנחות (מ"ד) כל שאינו מניח תפילין עובר בשמנה עשה ובשבועות (כ"ה) אמר לא הנחתי תפילין מי איתא בלא אניח דהוי נשבע לבטל את המצוה הרי דבכל אדם נאמר דאפי' קורא בתורה אם אינו מניח תפילין הוא מבטל את המצוה ולכאו' דמהרי"ק לא קאמר רק באופן שמניח עכ"פ כחד דעה אף דשמא הלכה כדעה הב' ואין מקיים מצוה דתפילין כה"ג שוב טוב שלא להניח ושלא לעבור אברכה לבטלה משום דעדיין מצות תפילין רפוי' בידן ועתו"ס ר"ה (י"ז) ושבת (מ"ט) אבל באופן שלא יניח כלל לא אמר המהרי"ק ז"ל דלא איירי בזה ואולם הרי דבריו ברור מללו בשי' הסמ"ג שלמד דלולא התקנה ועצה הוה אמרי' שלא יניח לא הא ולא הא עיי"ש והוא פלא: אבל עכ"פ אזלינן בתר טעמא דמהרי"ק ז"ל דלא אלים מצוה דתפילין למדחי אי' דברכה לבטלה, ולפי"ז נראה דמכש"כ דלא אלים למדחי אי' מחיקת השם מלאו דלא תעשון כן וגו' וגם כתב במנ"ח מ' תל"ז דאיכא בזה גם אי' דמוציא ש"ש לבטלה דעובר משום עשה דאת ד' אלקיך תירא כדמשמע מסנהדרין (נ"ו) והרי כבר אמרנו דאי' זה דמש"ש לבטלה דוחה למצוה של הנחת תפילין וא"כ הכ"נ בנ"ד היכי שידוע בודאי שיבאו התפילין לידי שריפה חלילה אם יניחם טוב יותר שלא יניחם להצילם מבזיון ואיבוד וכמו"ש המהרי"ק ז"ל בלשונו דהירא דבר ד' ירא יותר מחשש ברכה לבטלה מקרא דאת ד' אלקיך תירא מאשר ירא ממ"ע דהנחת תפילין עכ"ל וכן בזה להציל מחיקה ובזיון דאיכא בה משום ד' אלקיך תירא: ו) וגם מן הסברא נראה דאל"כ נתת דבריך לשיעורין אם נוגע לימים הרבה או ליום אחד בימי חליו להניח תפילין, כי באופן שנוגע למשל רק על יום אחד שצריך להניח תפילין ואח"כ יבאו התפילין לשריפה חלילה בודאי לא יקבל הדעת לגזור עליו שיניח תפילין פעם אחת ותיכף ינתנו לשריפה ח"ו ומוכרח כנ"ל דאין למ"ע של הנחת תפילין לדחות אי' איבוד כתבי הקודש כדברי המהרי"ק הנ"ל: ז) והי' נלע"ד כמו קצת הכרעה עפמ"ש התוס' בר"ה (י"ז) ושבת (מ"ט) דהא דאמרי' התם פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפילין מיירי רק באותן שעושין מחמת מרד והרי"ף פי' במי שלא הניח לעולם הגם שהסמ"ג כתב שיש להשיב על דבריו מ"מ לנ"ד י"ל דעכ"פ בכה"ג שיהי' השאלה על כל ימיו של האיש שלא יוכל להניח לעולם בכה"ג אמרי' לי' שיניח תפילין שלא יהי' מקרי קרקפתא דלא מנח תפילין אבל כה"ג דנ"ד שכבר הניח תפילין מאז וגם יניח תפילין בעתיד והשאלה נוגעת רק לימים בעת חליו הגם דאפי' ביום אחד שלא הניח איכא עבירה וכמבואר בתוס' יומא (ל"ו) ד"ה על דבסוכה או תפילין אם עבר יום או יומים עולה באה לכפר ע"ז, ובגמ' דשבועות (כ"ה) הנ"ל גבי לא הנחתי תפילין היום מי איתא בלא אניח ודברו