חזון נחום קפח

ובשאג"א סי' ל"ח הק' בהא דסנהדרין (י"ב) שעובר את השנה מפני טומאת ע"ז והרי היא רק דרבנן, ולהנ"ל י"ל דשאני טומאת ע"ז דמשום חומרא שוי' כדאו': עוד יש להעיר בבעי' הש"ס דע"ז אי משום חומרא דע"ז שוי' כדאו' תיפוק לי' דטומאת ע"ז דרבנן היא מדברי קבלה כפירש"י שבת (פ"ג:) דכל הני היקישי ד"ק נינהו וכ"כ התוס' סנהדרין (י"ב) ולשיטת הרבה פוסקים הוי דברי קבלה לכדאו' ועיין טו"ז או"ח סי' תרפ"ז ועיין בקונטרסי תוס' שביעית פלפול רחב בענין זה: ו) ואגב חזות קשה לי בסוגי' דב"ק (ע"א) דפליגא אמוראי רב אחא ורבינא חד אמר מעשה שבת דאו' וחד אמר מעשה שבת דרבנן דא"ק היא קודש ואין מעשי' קודש וברא"ש הביא דברי הרי"ף ז"ל דקיי"ל בכל התורה רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל כו' וק"ל מהמפורש במד' נשא פ' י"ד דאמר לפי שהי' יום שבת אותו יום שכבשו את יריחו לכך החרים את יריחו קודש לד' וכה"א וכל כסף וזהב וגו' קודש הוא לה' אוצר ה' יבא הרי דס"ל לר' יהושע דמעשה שבת קודש ומעשי' קודש ואף שאין למידין מדברי הגדות עיין רשב"ם ב"ב (ק"ל) ותוי"ט ברכות (פ"ה מ"ד) מ"מ הדבר חידוש: ז) וי"ל עוד ע"ד פלפול קצת בישוב קו' הישע"י הנ"ל דבתוס' ד"ה אסה"נ הק' דכל טובח לאו דמרא קטבח דמכי שחט פורתא קני' בשינוי מעשה ותי' דלא חשיב שינוי לקנות בכך, לפי"ז תיקשי לכאו' בטבח בשבת שבתחלת שחיטה נאסרה משום מעשה קני' לי' ודידי' קטבח ובתוס' גיטין (נ"ג) דאפי' בהיזק שאינו ניכר תלי' בפלוגתא דאי הישא"נ שמי' היזק הכא נמי חשיב שינוי לקנות בכך, וידוע דברי הרמב"ן בדיני דגרמא בטבח אומן שקלקל דחשוב היזק ניכר וכבר הק' כן בנה"מ סי' ש"ו, ותי' דמה שהוצרך הש"ס לטעם דשא"ר היא רק משום ע"ז ושוה"נ דבע"ז ע"כ מיירי באומר בגמר זביחה הוא עובדה וליכא שינוי בפורתא קמא עיי"ש ואכתי תיקשי בפירכת הש"ס למ"ד מעשה שבת אמאי פטרי רבנן הרי במעשה שבת בלאה"כ פטרי רבנן משום דקני' בשינוי, אך י"ל עפ"י חידושי התוס' גיטין (מ"א) בהיזק דשחרור דרבו שני דל"ה אלא מדרבנן חשוב היזק שאינו ניכר והכ"נ אי מעשה שבת דרבנן חשוב הישא"נ ול"ה שינוי לקנות בכך כתוס' גיטין (נ"ג) הנ"ל: ובהסבר הדבר דאי' דרבנן ל"ח היזק ניכר נראה עפ"י המבואר בפוסקים דאסד"ר ל"ה אי' חפצא כ"א אי' גברא שהטילו חכמים על האדם ולכאו' היא תלוי' באיבעי' הש"ס ביצה (י"ז) מי שלא הניח ע"ת אם נאסר וקמחו נאסר, ועיין ש"ך יו"ד סי' פ"ז דאסד"ר אף בב"ח לא חשוב אי' מחמת עצמו ונראה שהוא מסברא זו דהיא רק אי' גברא וכן היא שי' הרמז"ל בט"ז יו"ד סי' צ' דבאסד"ר אף בב"ח ל"א חנ"נ, אך נראה דכ"ז בשאר אי' דאין תופסין דמיהן אבל בע"ז דכ' והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהני' הימנו הרי הוא כמוהו כדאמר בע"ז (נ"ד), ואפי' בסתם יינם דרבנן אמרי' בע"ז (ס"ב) דשכרו אסור ש"מ שהטילו בזה גם אי' חפצא וז"ב, וא"כ מתורץ קו' הישע"י דבע"ז אף שהיא רק דרבנן משום דאא"א דשא"ש רק מ"מ פטרו רבנן משום דאפי' אד"ר חשוב היזק ניכר וקני' לי' בתחילת שחיטה ומה דהוצרך טעם שא"ר הוא רק משום שוה"נ כדברי הנה"מ הנ"ל ודוק היטב, יותר אין להאריך: ושלום לך בברכת התורה. סימן קיא. שוכט"ס לכבוד גאון עולם שר התורה תפארת ישראל כקש"ת מו"ה יואב יהושע שליט"א האבד"ק קינצק: נתכבדתי ביקר סגולה מכתב כ"ג עם קונטרסו לה' שמיטה [הוא הנדפס בשע"ת ח"ז סי' א'] וכעל כל הון אצלי לראות אשר במקום גדולתו פנה אלי הצעיר לתת עיון בקונטרסי "תוספת שביעית" ואני מוכן להריץ לשלוח את קונטרסו לה' שמיטה אל הגאון הרידב"ז שליט"א בהיותו מדפיס ומצרף את קונטרסי "משמרת להבית" אל חיבורו בית רידב"ז נספח לס' פאת השלחן שגם קונטרס כ"ג הנחמד ימצא מקום בראש, אמנם לא אדע על שהס' פאה"ש כבר קרוב לגמר אם המקום והזמן גורם להוסיף עוד, ובאם אך יהי' אפשרי לזה בל אפון כי ישמח על המציאה להכניס קונטרס כ"ג שלכבוד יהי' בתוכה: ואשר כ"ג במכתבו אחר כבוד יקחני וידרשני להכניס עיוני בחקירה וביאור בענין ויכוחו עם הגה"ק מסאכטשוב זצ"ל בספרו אגלי טל מלאכת זורע ובס' דמר כ"ג שו"ת חלקת יואב או"ח סי' י' לענין זורע בשבת ולקטן אח"כ קודם שנקלט אם חיובו משעת זריעה וכן לענין זורע כלאי הכרם, הנה לא אני הצעיר כדאי להכניס ראשי בין הרים גדולים ובאתר דזיקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן, אחת מה שאזכיר שנגעתי במקצוע זה בקונטרסי משמרת להבית סי' א' סעי' ב' ואעתיקו בזה: במ"ש הר"מ כאן בנוטע בשביעית מכין אותו מ"מ ראיתי בס' אגלי טל מלאכת זורע שהק' דכאן מבואר דנוטע בשביעית דרבנן משום דשאר תולדות לא אסר רחמנא, ואילו בר"מ פ"ז מה' שבת דנוטע בשבת הוי אב וכ"כ בפירש"י שבת (ע"ג) עיי"ש מה שתירץ דשאני לענין שביעית דעצים א"ב משום קדושת שביעית רק האיסור הוא משום הפרי והפרי אינו גדל על הארץ שוב אינו דומה לזורע כו', והנה מה שהק' על הר"מ ודאי לק"מ דמפורש כתב הר"מ בפ"א מה' שמיטה ה"ג ועל שאר התולדות עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה, א"כ י"ל דהר"מ חשב נוטע לאב גם לענין שביעית ומ"מ אינו לוקה רק באבות שנתפרשו אך לפי סוגי' הש"ס במ"ק (ג') דקאמר אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא משמע דמלאכות שלא נתפרשו ואין לוקה עליהם כמו נוטע וכדומה הוי בכלל תולדות תקשי לכאו' דמ"ש לענין שבת דמקרי אב כפירש"י בשבת הנ"ל: ונ"ל דיש להעיר לכאו' דנוטע בשבת לא יהי' מקרי אב לפי הירושלמי ע"ז פ"ג ה"ה דאמר שרשי חיטה בוקעין בצור חמשים אמה דלכך לא דמי לאילן דמותר בנטעו ולבסוף עבדו דילפינן מעל ההרים ולא על ההרים, שאין מוסיפין להשריש יותר א"כ אינו דומה ממש לזורע דזריעת חטים וכדומה שהם רכים ובוקעים בארץ הרבה משא"כ נטיעת