חזון נחום קפו

זריקה וקבעה לה בפיגול, ולא היא התם חדא מחשבה הוא הכא תרי מחשבות, וא"כ הכ"נ אפי' לס"ד דסתמא פסול מ"מ מחשבה של"ש ליכא והוי מחשבת פיגול רק חדא מחשבה ושפיר קבעה בפיגול, ולכאו' יפה העיר, אבל יש לדון עוד מהא דאמר בפסחים (ס') שאני היכי דאמר מהיכי דלא אמר ומסיק דסתמא הוי כאמר עיי"ש א"כ הכ"נ אי סתמא פסול הוי כאמר ותרי מחשבות מקרי: ועיין תב"ש סי' ד' מ"ש בהא דחולין (י"ג) דאמר מתני' דלא כר"א דאמר סתם מחשבת כותי לע"ז והק' דלוקמא מתני' ששחט לפנינו בשתיקה למ"ש התוס' בכ"ד דפיגול לא מהני במחשבה א"כ ה"ה במחשבה לע"ז לא מהני רק בדיבור, ותי' כיון דלר"א סתם מחשבת כותי לע"ז סתמא כפירושו, וכה"ג שכתבו התוס' גיטין (ל"ב) דהיכי שידוע וניכרת מחשבתו דברים שבלב הוי דברים: ולענ"ד נראה לתרץ דלכאו' קשה במה דאמר בד' ל"ו לר"י דפוסל במחשבת הינוח שוב אין חוזר וקובע בפיגול, והרי בד' ל"ד דבעי פסול מהו שיעשה שירים ומסיק דאין עושה שיריים כ"א חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו וא"כ במחשבת הנוח לר"י אין עושה שיריים ויש תקנה להכשיר הקרבן אם יש דם הנפש יחזור ויקבל בהכשר וא"כ ל"ה פסול נתפס בגוף הקרבן, ודמיון לזה כתב הר"ן נדרים (י"ט) דלכך חלין קונמות אשבועות משום דשבועה ל"ה אי' חפצא כ"א אי' גברא משא"כ קונם הוא אי' הנתפס בגוף החפץ. והכ"נ אמאי אין חוזר וקובע בפיגול, וי"ל למה דאמר בד' ד' מ"ש שינוי בעלים דל"ה פסולו בגופו מחשבה בעלמא שינוי קודש נמי מחשבה בעלמא ועיין תוס' שם, ובגמ' פסחים (ס"ב) לשמו ושל"ש פסולו בגופו כו' לשמו ושל"ש א"א לברר איסורי כו' ולפי פירש"י שם ותוס' זבחים מבואר למעיין דלזה שלא יהי' מקרי פסולו בגופו צריך שני תנאים, הא' שיהי' רק מחשבה בעלמא, והב' שא"א לברר איסורו שיהי' תקנה להכשיר הקרבן, וא"כ י"ל דלדידן שפיר מקרי כל פסול מחשבה אין פסולו בגופו, משא"כ אליבא דר"י דחישב להניח פסול ומשום דמחשבה כמעשה ועיין תוס' (ד' כ"ז) ד"ה יצא שפיר מקרי פסולו בגופו אע"ג שאין עושה שיריים ויש תקנה להכשר קרבן מ"מ חסר התנאי של מחשבה בעלמא כיון דמחשבה כמעשה לר"י. ולכך שפיר אמר הש"ס דלר"י בחישב להניח אין חוזר וקובע בפיגול: אך אכתי תיקשי לפי"ז במתני' (ד' פ"ט) הנ"ל דמחשבת של"ש בפסח וחטאת מפקיע מידי פיגול והרי גם של"ש אין עושה שיריים, ויש תקנה להכשר הקרבן וגם הוי רק פסול מחשבה בעלמא והוי אין פסולו בגופו וא"כ אמאי לא יחזור ויקבע אח"כ בפיגול שהוא פסול הנתפס בגוף הקרבן. ואמנם י"ל דבאמת גם של"ש מקרי פסולו בגופו, ומצאתי לטה"ק לזבחים (ד' י"ד) שכ"כ דאע"ג דאין עושה שיריים מקרי פסולו בגופו כמו"ש התוס' מנחות (מ"ז) דבשל"ש ל"א כל העומד לזרוק כזרוק דמי מפני שעוקר גוף הקרבן ועושהו קרבן אחר עיי"ש. והנה בתוס' פסחים (י"ג) כתבו רק מפני שעוקר מלשמו אבל דבריהם בביאור יותר במנחות דהעיקר תלוי מפני שעוקרו ועושהו קרבן אחר: ולפי"ז מתורץ היטב קו' המהרש"ק ז"ל דהא תינח בחישב בפירוש של"ש כגון חטאת לשם שלמים וכדומה שעושהו קרבן אחר, אבל בסתמא אפי' לס"ד דסתמא פסול ח"מ ליכא עקירה לקרבן אחר וא"כ ל"ה פסולו בגופו וניחא שפיר מה דחוזר וקובע בפיגול, ודוק כי הדבר נפלא בס"ד: עוד יתכן בישוב קו' מהרש"ק ז"ל עפ"י שחידשו בתוס' עירובין (י"ג) דסתמא בגט פסול רק מדרבנן, וא"כ הכ"נ דס"ד הש"ס דזבחים דסתמא בקדשים יהי' פסול דמדמינן להו לגט דסתמא פסול עד דמשני זבחים בסתם לשמן עומדין אשה סתמא לאו לגירושין עומדת, עכ"פ גם לס"ד דש"ס לא הי' פסול סתמא בקדשים כ"א מדרבנן, וא"כ מיושב שפיר הקו' דשפיר מקרי סתמא קרב המתיר כמצותו לענין שיחול הפיגול משום דפסול דרבנן א"א לו להפקיע אי' פיגול דאורייתא: ואמנם בכוונת התוס' עירובין הנ"ל צריך עיונא רבא אי כל סתמא בגט יהי' רק פסול דרבנן או רק בכתבו לשמה בלא ציווי הבעל ועיין ב"ש אע"ז סי' סק"א וישע"י שם ושו"ת בי"ש סי' ס"ז שהאריכו בזה: בברכת התורה. סימן קי. לחכם אחד: א) ע"ד פלפולך בכתובות (ל"ד) ולמ"ד מעשה שבת דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי וכו' והק' בישע"י להסוברים דמה דאא"א דשא"ש הוא ג"כ רק דרבנן מאי משני הש"ס כי פטרי רבנן משארא הרי גם בשוחט לע"ז יהי' שחיטה ראוי' וכבר קדמו בקו' זו בתב"ש סי' ד' ס"ק ט', הנה מה שכתבת באופן א' לתרץ דבמעשה שבת הוי תרי דרבנן משום דשייך בי' ג"כ אא"א דשא"ש לא ביארת טעמך ובודאי כוונתך משום דמעשה שבת הוא ג"כ דבר התלוי במחשבה דמלאכת מחשבת אסרה תורה והוי כמו"ש התוס' יבמות (פ"ג) לגבי כלאים וכ"כ בבי"צ יו"ד סי' י"ז ונכון: עוד כתבת באופן הב' דלכאו' צ"ע בקו' הש"ס מ"ט דרבנן להתוס' ב"ק (ע"א) דהכא מיירי שהשליח שוגג דאל"כ לצעורי קמכוון וא"כ בשוגג ישלד"ע כתוס' ב"ק (ע"ט) רק הנה"מ סי' שמ"ח העלה דבכה"ג דישלד"ע דיליף מחצר דגנבה דשם לא משכחת חיוב מיתה גם הכא א"ח המשלח כ"א מלקות, וא"כ ה"ט לר"מ בטבח בשבת או לע"ז משום דס"ל לוקה ומשלם ורבנן דפטרי משום דס"ל אין לוקה ומשלם, רק שי"ל דקו' הש"ס הוא רק מטבח בשבת להב"מ אע"ז סי' י' דלגבי מלאכת שבת ל"ש שליחות אבל מכיון דמשני הש"ס כי פטרי רבנן אשארא ניחא שפיר דפטרי בע"ז אע"ג דדשא"ש הוא רק דרבנן והוי שחיטה ראוי' מ"מ פטרי משום דבשוגג ישל"ע ואין לוקה ומשלם עכ"ד והוא מושכל: אבל עדיין לא תירצת קו' התוס' ב"ק (ע"ט) דאי מיירי בשוגג א"כ מאי מקשה הש"ס לעיל וכי זה חוטא וזה מתחייב ועכצ"ל דמיירי במזיד באי' שבת וע"ז כמו"ש בהפלאה עיי"ש וא"כ ע"ז סמכה פירכת הש"ס מ"ט דרבנן דפטרי: ב) אמנם בעיקר קו' הישע"י הנ"ל דגם בטבח לע"ז אסור רק מדרבנן ואמאי מיקרי שחיטה שא"ר, נראה לתרץ עפ"י סוגי' דע"ז (נ"ב) דבעי ריתך כלי לע"ז את"ל טומאה דרבנן לא הדרא לטומאה ישינה, משום חומרא דעכו"ם מי שוי' רבנן כטומאה דאו' או לא, וא"כ שפיר אתי' מה דפטרי הכא בטבח לע"ז דהוי שא"ר אף שהוא דרבנן משום בעי' דש"ס דמשום חומרא דע"ז הוי אי' דרבנן כדאו', ואף אי לא פסיקא להו גם לרבנן אי שוי' כדאו' וכדמסיק לה הש"ס דע"ז בתיקו מ"מ שוב ליכא חיוב דו"ה וכמו"ש הסמ"ע סי' ש"ו בשי' הטור לגבי מעשה שבת דאע"ג דלא קיי"ל לענין איסור כריה"ס מ"מ לענין טביחה ומכירה אזלינן הכא לקולא והכא לקולא ודוק היטב: ג) ובאמת במתני' דע"ז היתה שלו ושל ע"ז נדון מע"מ אבניו עציו ואפריו מטמאין כשרץ ותמה התוי"ט הא טומאת ע"ז דרבנן ובדרבנן יש ברירה, ותירץ דאולי משום חומרא דע"ז אמרו דא"ב ועיין שעה"מ פ"ג מה"ג שהק' מזה אמ"ש בהגהת אשר"י בשם רש"י דבאי' ע"ז