חזון נחום קפה

וכמו דפריך הש"ס הכא והא בעי סמיכה ולא אמרי' שאפשר לסמוך משום ברירה וע"כ מה"ט עכ"ק והיא הערה נכונה: ב) והנראה לתרץ דידוע מה שדנו באחרונים דפסול של"ש אם הפסול משום של"ש או משום חסרון לשמה, וכתבו שיש הבדל בזה בין כל הקדשים דכשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה דילפינן מדכ' מוצא שפתיך תשמור אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לא תהי' נדבה א"כ גרעון של"ש הוא רק משום מחשבת שלא לשמה ששינה מוצא שפתיו אבל בחטאת דפסול של"ש מדכ' לד' חטאת הוא כדאמר בזבחים (ה':) ופירש"י שישחטנו לשם חטאת דהוא משמע בהווייתו כו' בזה הוי הפסול משום חסרון לשמו ואפי' לשי' רש"י ז"ל זבחים (קט"ו) ד"ה ור"א דגם בחטאת סתמא כשר שלא כשי' הר"מ פ"ד מפ"ק עכ"ז הוא רק משום דסתמא כלשמו מפורש דמי וליכא חסרון לשמו כלל, ומעתה לפי"ז מתורץ שפיר קו' דדברי מהר"ל מפראג ז"ל יתכנו רק לגבי הא דעירובין בב' נשים שלקחו קיניהן בשותפות דא"א שיקריב לאיזה שירצה חטאת בסתמא דכיון שא"א להקריב לשמה שוב ל"ה סתמא כמפורש לשמה ממילא פסול בחטאת משום חסרון לשמה משא"כ במתני' דזבחים לגבי כל הזבחים אפי' דבכה"ג ל"ה סתמא כלשמה מ"מ הרי לא חישב בפירוש של"ש ובכל הקדשים גרעון דשל"ש הוא רק משום מחשבת של"ש: ג) וביותר נכון נ"ל בישוב קו' דנראה דבר חדש דבכל הזבחים שנזבחו של"ש דלא עלו לשם חובה היינו רק בחישב בפי' של"ש אבל בסתמא אפי' במקום שנאמר דהוי כמו מפורש של"ש מ"מ כשר ומרצה שהרי בזבחים (ה') אמר בקדשים שנשחטו של"ש יכול מרצו ת"ל מוצא שפתיך וגו' וא"כ כ"ז בחישב בפי' של"ש ששינה מוצא שפתיו אבל בסתמא אפי' היכי דהוי כמפורש של"ש מ"מ הרי איהו לאו כלום עביד ולא שינה מוצא שפתיו בכה"ג ודאי כשר ומרצה, ומצאתי כזה בק"א ריש זבחים שהעיר כן, וא"כ אתא שפיר קו' במתני' דזבחים דשפיר יקרב לשם מי שהוא סתמא דאף שבכה"ג הוי כמפורש של"ש מ"מ כשר ומרצה: ד) ומכיון דדלת לי חספא אשכחנא מרגניתא תותי' בישוב קו' התוס' תמורה (י"ט) בהא דאשם בן שנה והביאו בן שתים, בן שתים והביאו בן שנה כשר ולא עלו לבעלים לשם חובה שהיא תמוה ממנחות (מ"ז) דתני פסול ותעובר צורתה ויוצאה לבית השריפה וכתבו התוס' לתרץ דהכא מיירי בשלא לשמו להכי כשר אבל הקשו כיון דהכא מיירי בשל"ש מאי איריא דלא עלו לבעלים לשם חובה משום דשינה בן שנה מבן שתי שנים תיפוק לי' דלא עלו משום דשל"ש הוא והניחו התוס' כאן ובזבחים (קט"ו) בקו': והנראה לפענ"ד דבאמת לכאו' כמה דוחק מ"ש התוס' לאוקמי הא דאשם בן שנה כו' בשחט של"ש דא"כ עיקר חסר מן הספר והי' לו להש"ס להשמיענו זאת דמיירי בכה"ג אבל יוסבר שאין הכוונה דמיירי בשחט בפירוש של"ש רק דמיירי בשחט בסתמא כדרך שחיטת כל הקדשים דאתנו ב"ד דלא לימא לשמו כדאמר בריש זבחים אבל בהאי גונא באשם בן שנה והביא בן שתים כו' כיון דאם שחט לשמו פסול ויוצא לבית השריפה א"כ דא"א לשמו שוב גם סתמא הוי כמפורש של"ש כחידושו של המהר"ל מפראג הנ"ל זה שכוונו התוס' לומר דמיירי בשחט של"ש ולכך אמר הכא דכשר בן שנה והביא בן שתים וממילא לפי"ז מתורץ היטב קו' התוס' הנ"ל דתיפוק לי' שלא עלו לשם חובה משום של"ש, ולהנ"ל ניחא שפיר כיון דמיירי הכא רק ששחט בסתמא אף דהוי כמפורש של"ש דמהני להכשיר השינוי בן שנה מבן שתים מ"מ משום של"ש הי' עולה לשם חובה כיון דבסתמא ליכא משום קרא דמוצא שפתיך וכשר ומרצה ומיושב קו' התוס' כמין חומר והיא הערה יקרה בס"ד: ה) ויש להעיר לפי"ד המהר"ל הנ"ל בגמ' דעירובין (ל"ז) שם דמקשה לר' יוסי דס"ל א"ב ממתני' דשתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב והרי אפי' אי יש ברירה תיקשי למ"ש התוס' גיטין (כ"ד) ד"ה לאיזו דאפי' למ"ד י"ב מודה בגט משום דסתמא לאו לגירושין עומדת משא"כ בזבחים בסתמא לשמן אבל השתא לסברת המהר"ל דהכא שהקינין בעירוב סתמא ל"ה לשמה א"כ הדר תיקשי אפי' למ"ד י"ב, אך בלה"כ כבר הקשו על התוס' גיטין הנ"ל ועיין שי"ק בירו' שם מ"ש בזה: ו) ועפ"ד המהר"ל י"ל בישוב קו' התוס' זבחים (ע"ד) בגמ' דמקשה במתני' דקדשים בקדשים והא בעי סמיכה הק' התוס' דלוקמא בערל וטמא דמשלחין קרבנותיהן. ונראה דהנה התוס' שם כתבו דערל וטמא איירי בקרבן הקבוע להן זמן שהי' עובר עליהן בבל תאחר דאל"כ אין יכול לבטל מצות סמיכה אם אפשר להמתין, ולפי"ז הנה במ"ש התוס' לעיל דקדשים בקדשים יקריב לשם מי שהוא דהיינו שיקריב בסתם דכלשמו דמי הנה לדברי המהר"ל הנ"ל דבתערובות כה"ג שא"א לשמה הוי סתמא כשלא לשמו א"כ צ"ל דמה דתנינן שיקריב לשם מי שהוא בסתמא הוא רק לענין של הכשר הקרבן אבל לא שיעלו לחובה וכדין של"ש שכשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, ולעיל כתבתי לחדש דבסתמא אפי' הוי כשלא לשמו מ"מ כשר ומרצה משום שלא חישב בפירוש של"ש אבל י"ל דתלי' בפלוגתא דרב דימי ורב אבא בפסחים (ס':) אי סתמא הוי כאמר וא"כ אם נאמר דאמר לא עדיף מסתמא ממילא גם בסתמא לא עלה לשם חובה והיא מילפותא דקרא מוצא שפתיך אם עשית כמה שנדרת יהא נדר ואם לאו יהא נדבה, והנה י"ל דבר חדש דבכה"ג דהקרבן מחיים אין עומד לשמו כגון בתערובת וסתמא כשלא לשמו ונעשה הקרבן נדבה כדאמר ואם לאו תהא נדבה שוב ממילא ליכא אי' דבל תאחר בקרבן זה לשי' פירש"י נדרים (ט':) דבנדבה ליכא משום ב"ת ומה שהק' המפורשים מר"ה ד' דמבואר דגם בנדבה איכא ב"ת עיין בצ"ק ריש זבחים דתלי' אי אמרו דנדבה בכלל נדר ועיין תוס' חולין (ב') שכתבו דמקרא מוצא שפתיך ודרשא דגמ' זבחים הנ"ל כאשר נדרת נדבה שמעינן דנדבה ל"ה בכלל נדר (וצ"ע שסותר לתוס' ר"ה ה' ד"ה ונאמר], עכ"פ לפי דרשא דגמ' זבחים הנ"ל י"ל דנדבה ליתא בב"ת וממילא גם בתערובת קדשים דסתמא כשלא לשמן דהוי נדבה, ולפי"ז מתורץ היטב קו' התוס' דלוקמא בערל וטמא משום דהכא בתערובת קדשים גם ערל וטמא אין משלחין קרבנותיהן שאפשר להמתין עד שיוכלו לסמוך כיון שלא יעברו בבל תאחר בנדבה ליתא בב"ת והוא דבר נפלא: דו"ש בברכת התורה. סימן קט לתלמידי החריף כ' יעקלי זינגער נ"י: זבחים (ב':) וזבחים בסתמא כשרים מנלן כו' הבאת מה שהקשה בהגהות מהרש"ק לאע"ז סי' ק"ל דלמדין מפורש ממתני' (ד' כ"ט:) כיצד קרב המתיר כמצותו שחט בשתיקה קבל הלך וזרק חוץ לזמנו כו' הפסח והחטאת ששחטן של"ש וקבל והלך וזרק חוץ לזמנו כו' זו שלא קרב המתיר כמצותו והשתא אס"ד סתמא פסול א"כ בפסח וחטאת אפי' שחט בשתיקה לא יהי' בו משום פיגול כמו בשחט בפירוש של"ש והיא קו' גדולה: ורב אחד הרצה לפני לתרץ עפי"ד הש"ס (ד' ל"ו:) דאמר רבא תדע דפגול לפני זריקה לא כלום הוא ואתי'