חזון נחום קפד

ב) מה שהעיר בפירש"י ביצה (י"ג) דשמו טובלו מה"ת שהוא נגד הירושלמי דהוא רק דרבנן, דבזה אתי' שפיר שיטת ב' התלמודים, דבירושלמי חלה (פ"א) בהא דמע"ר שהקדימו בשבלים פטור מת"ג מסיק דזה דוקא במרח אחר הפרשת מע"ר ואח"כ הפריש תרומת מעשר שגם חיוב ת"ג בא אז בב"א, אבל אם הפריש תרומת מעשר ואח"כ מרחו לא, ובריט"א הוכיח מפסחים (ל"ג) דהש"ס דילן לית לי' חילוק הירו' וס"ל דאפי' הפריש תרומת מעשר קודם מירוח ואין תרומת מעשר ות"ג באין כאחת מ"מ פטור מת"ג, ויוסבר להנ"ל דהירו' לשיטתו דשמו טובלו הוא רק דרבנן ולא נטבל מה"ת כ"א אחר מירוח ואז חיוב תרומת מעשר וחיוב ת"ג באין כאחת ע"כ יש לחלק דדוקא בכה"ג פטור מת"ג, אבל שי' ש"ס דילן דשמו טובלו מה"ת כפירש"י ומה דשמו טובלו הוא רק לתרומת מעשר ולא לת"ג א"כ אפי' בלא תרם קודם מירוח לעולם אין באין כאחת שני התרומות בחיובן, דלתרומת מעשר שמו טובלו מה"ת עוד קודם מירוח וחיוב ת"ג לא בא עד אחר מירוח לכך ש"ס דילן לס"ל לחלק כהירושלמי עכ"ד נכונים, אבל מ"ש לדבר פשוט דשמו טובלו רק לתרומת מעשר ולא לת"ג לא אתי' שפיר להמל"מ שהבאתי ובפרט להריט"א בשי' הירושלמי גופי' דטובלו אפי' לת"ג: ג) בהמשך פלפולו בתוס' רי"ד קידושין (פ"ב) הביא מצל"ח פסחים בהשמטות פ"ק בכוונת תוס' קידושין (נ"ו) דכיון שהאשה נהנית ש"פ אע"פ שהוא לא נתן ש"פ מקודשת, הי' לו להביא מפירש"י חולין (ד') בהא דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת אע"ג דאסור להחליף מ"מ כיון שהיא מותרת ליהנות מקודשת ובמל"מ פ"ה מאישות ללמוד מזה דקידש באסה"נ והאשה חולה שיב"ס מקודשת מה"ט, ובר"ן קידושין (פ"ב) הק' אפירש"י חולין הנ"ל מירו' דאמר התם במכרן וקידש בדמיהן מקודשת רק מטעם לפי שאין דמיהן דמותרין גם למחליף, ויתכן דשי' רש"י ז"ל נלמד מש"ס קידושין (ז') הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני אע"ג דלאו מידי חסר ואין לומר דא"כ דאפי' אם גם האשה לא נהנית כמו התם בתן מנה לפלוני דאמר אע"ג דלא מטי הנאה לידה, ז"א דהתם באמת האשה נהנית במה שנתן על פי' רק דהש"ס אמר דלא מטי הנאה לידה ממש, אבל הנה שי' הירושלמי קידושין (פ"ב ה"א), דבהילך מנה לא מדין עבד כנעני ובתן מנה לא מדין ערב רק דא"ר זעירא הבעל נעשה שלוחה של אשה לזכות לעני ולר' הילא העני זכה לאשה משל בעלה וחוזר וזוכה לעצמו מה נפק מביניהון הי' החנוני חרש שאין שליחות לחרש ובשי"ק הביא מהריטב"א שהוא דלא כש"ס דילן רק דהוי מטי הנאה לידה וכן המקדש הוי ממון חסר מטעם שליחות, ולפי"ז מתורץ הירושלמי לשיטתו במקדש באסה"נ דלא מידי חסר הוכרח להטעם לפי שאין דמיהן ודוק: ד) בדברי התורי"ד הנ"ל שכתב בפט"ח אע"פ שהאשה יכולה לפדות בשה אע"פ כ"ז שלא פדאתו הוי אסה"נ ונמצא שלא נתן לה כלום וה"ה בהקדש אע"פ דהקדש שחללו על ש"פ מחולל כו' ותמה עלי' בריט"א פ"א אות ח' שהרי הש"ס מקשה כן בבכורות (י') אי ר"י תיקדש בהך דביני ביני ומשני כגון שאינו שוה אלא שקל, הרי דס"ל להש"ס דמקרי נתינה מה שיכולה לפדותו בשה, אך לפי"ז בהקדש למה אינה מקודשת הרי יכולה לפדות בש"פ, וי"ל דבאמת נמצא בשי' הש"ס דמשום דיכולה לפדות מקרי' עכשיו נתינה כה"ג דפסחים (מ"ו) דמשום הואיל א"ב מיתשל חשיב עכשיו שלו, אבל נ"ל דבר חדש דיש בזה חילוק בין אשה לאיש דבאשה לש"ל הואיל א"ב פריק, דהנה התוס' פסחים (מ"ו) כתבו דאינו עובר בהקדש בב"י מטעם הואיל א"ב פריק דהוי כהואיל א"ב קנה דל"א ובישע"י הסביר דלש"ל הואיל בכה"ג דיד כל אדם שוה שיכולים לפדותו, ואני הבאתי שסברתו מפורשת בתוס' תמורה (ל"ב) דבקבה"ב ל"ש טוה"נ דאין לבעלים עליהן יותר משאר אדם לפיכך אין בידו להתפיס עכ"ל, ואמנם כ"ג אאמו"ר זצ"ל בכוכב מיעקב לירושלמי מעשרות פ"א כתב ע"פ הירושלמי שם דהקדש ידי בעלים לא יצא מאחר שאומרים לו פדה אתה ראשון א"כ הרי יש לו זכות יותר. והנה במתני' דערכין (כ"ז) אומר לו פתח אתה ראשון שהבעלים נותנים חומש וכל אדם אין נותנים חומש, ומעתה למאי דאמר בקידושין (כ"ד) ואלא בזוזי דידה ומעשר דידה, איש א"ר ולא אשה ובתוס' שם דאשה אינה מוספת חומש וכ"פ הר"מ פ"ה ממע"ש ה"ב וכן הוא בהקדש וכמו"ש במנ"ח מ' תע"ג דדייק הרמז"ל פ"ה מערכין ה"ג מ"ש ואם פדה המקדיש או אשתו או יורשו מוסיף חומש והיינו דוקא אשתו בזוזי דידי' עיי"ש, ולפי"ז מתורץ קו' התור"ד לגבי הקדש אע"ג דיכולה לפדות בש"פ לא אמרי' לגבי האשה הואיל א"ב פריק לפי שהאשה אינה מוסיפה חומש א"כ יד כל אדם שוה לפדות ואין לה יתרון זכות בפדי' לא אמרי' הואיל א"ב פריק ודוק היטב: סימן קח שלום להחריף כ' יעקב סג"ל נאלדוואססער נ"י מק' טשעבין: א) הערת במתני' דזבחים (ע"א) קדשים בקדשים מב"מ זה יקרב לשם מי שהוא פי' התוס' דהיינו סתמא כלשמן דמי וקשה מעירובין (ל"ז) וסבר ר' יוסי אין ברירה והתנן רי"א שתי נשים שלקחן קיניהן בשותפות איזה שירצה כהן יקריב עולה ומאיזה שירצה יקריב חטאת והק' בתוס' הא סתמא כלשמה דמי וא"כ אפי' אין ברירה אפשר להקריב בסתם ותי' המהר"ל מפראג בחי' שם דלא כשר סתמא רק באפשר להקריב לשמה אבל הכא דאין ברירה א"א להקריב לשמה גם סתמא פסול ולפי"ז גם הכא במתני' בנתערב קדשים בקדשים דא"א להקריב לשמה אמאי כשר בסתמא למ"ד אין ברירה, ועוד דבכה"ג שהי' הא"מ מבורר מתחלה לא אמרי' יש ברירה כמו"ש התוס' תמורה (ל')