חזון נחום קפג

הפנ"י בפסחים (י"ט) כתב ע"ד התוס' הנ"ל שדבריהם דחוקים ומכש"כ למאי דמצינו במנחות (ק"ב) אליבא דר"ש דאפי' מה דהוי עפרא בעלמא מהני חה"ק א"כ כש"כ משקין עיי"ש: ב) כ"ג הביא מ"ש הראש יוסף חולין (ל"ה) דלמ"ד טומאת משקין דרבנן למ"ל קרא בדם שא"ח עליו משום טוה"ג להש"ס זבחים (מ"ו) כל היכי דלא קרינן והבשר אשר יגע בכל טמא לא קרינן בו וטומאתו עליו ותי' די"ל בדם שנקרש כמו"ש הר"מ פ"א מטו"א דהוי אוכל אם חישב עליו לאכילה, והא דפריך בפסחים (ט"ז) דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה אלמא דם מקב"ט ולא משני בנקרש, י"ל דם שנקרש א"ר עוד להזאה ועוד דבקדשים לא שייך חישב לאכילה, ע"ז העיר כ"ג דא"כ נסתר תי' הנ"ל דצ"ק למעט דם מטוה"ג בנקרש וחישב עליו לאכילה, לענ"ד יתכן דמה דבקדשים ל"ש חישב לאכילה הוא כה"ג דב"ק (ס"ו) עורות של גזלן אין מחשבה מטמאתן ובתוס' ד"ה דגזל משכב דחברי' שאין חסר רק מחשבה ממעט קרא משכבו ולא הגזול, והכ"נ בקדשים שאין להם בעלים ל"מ מחשבה דידהו ועקצה"ח סי' ת"י דל"מ הכשר בקדשים מה"ט והכ"נ מחשבת אוכל הוי כדין הכשר טומאה, ובגמ' חולין (קי"ח) הכשר תחלת טומאה ואא"א דשא"ש, ולפי"ז הא תינח לגבי דם שנטמא וזרקו יפה כתב הרא"י דל"מ מחשבה שיקב"ט משא"כ בהא דממעט קדשים מטוה"ג דהשתא לא איירי שיקבל הבשר טומאה, רק דבעינן דקרינן בי' והבשר אשר יגע אע"ג דחסר מחשבה דל"מ בקדשים מ"מ כיון שאין החסרון רק משום המחשבה קרינן בי' שפיר והבשר אשר יגע כה"ג שכ' תוס' חולין (נ"ה) דהיכי דלא בעי תיקון ואין מחוסר אלא יחוד לא אמרי' כיון שטיהר שעה א' שוב לא יקב"ט, ובזבחים (צ"ד) הא נמי ראוי דא"ב חשיב עלי', ואע"ג דהכא ל"מ מחשבה, מ"מ אין זה מחסרון בגופו רק משום שאינו שלו וכעין דהתו"ס סוכה (ל"ב) דאין לחשבו דיחוי מחמת שאינו שלו, תדע דאל"כ יש לעורר היאך משכחת טוה"ג בק"ק להקצה"ח סי' ת"י דל"מ הכשר בק"ק א"כ לא קרינן בי' והבשר אע"כ כיון דהחסרון דל"מ הכשר ומחשבה רק משום שאינו שלו ודוק: ג) ובקו' האחרונים שהביא בכוכב בהא דמקשה בריש חולין דהדר סכין ומטמא לבשר והרי כאן תיהדר קו' התוס' דמפרכסת כחי' דבסכין ל"ש גזירה דשמא יגע אחר פרכוס, נ"ל כעת בהקדם קו' הצל"ח לשי' הר"מ דדם קדשים אמקב"ט אפי' מדרבנן א"כ הדק"ו הש"ס פסחים (ט"ז) ת"ש על מה הציץ מרצה על הדם שנטמא דמשני מדרבנן ונ"ל דלכאו' איך משכח"ל שהדם לא יקב"ט להתוס' פסחים (י"ז) ד"ה אבל דם דדם שנפסל הו"ל נשפך כמים ומקב"ט וכן העיר בשו"ת אנ"ז או"ח סי' כ"ב דנאמר באים כאחד ויפסל ויטמא, ואני הוספתי דכה"ג הק' בתוס' ב"ק (ע"ז) ד"ה פרה בהא דמנחות (ק"ב) לגבי נותר ופרה דנימא דבתחלת הנגיעה כבר נפסלה הפרה ובסוף נגיעה מטמאה טו"א דאז כבר אין עומדת לישרף עכ"ל והכ"נ בתחלת הנגיעה נפסל הדם ובסוף נגיעה שוב נשפך כמים, אך י"ל עפ"ד הצל"ח שם דבדם שנטמא כיון דהציץ מרצה שפיר מקרי אין נשפך כמים, ולפי"ז מתורץ קו' הצל"ח הנ"ל לשי' הר"מ מהא דעל מה הציץ מרצה, ולהנ"ל באמת צריך לבא לזה דהציץ מרצה על הדם אף שהדם אמקב"ט מ"מ לולא שהציץ מרצה ממילא הי' הדם מקב"ט דהא נשפך כמים: והנה בירושלמי פסחים פ' כ"צ ה"ז מתניתא כשנטמא משירד לאויר כלי אבל אם נטמא עד שהוא למעלה נעשה כמקבל מים, שהוא חידוש דאין הציץ מרצה רק אחר שנתקבל בכלי, יוצא לנו מלתא חדתא דמה שאין קדשים מקב"ט הוא רק אחר שנתקבל בכלי, משא"כ קודם קבלה דל"מ ריצוי ציץ א"כ נפסל ונטמא ועוד כיון דאמר בירו' דנעשה כמקבל מים ממילא מקב"ט כמים, ולפי"ז מתורץ קו' האחרונים הנ"ל דשפיר מקשה הש"ס דהדר סכין ומטמא לבשר, משום דהכא שהסכין טמא הרי מטמא להדם עוד בשעת שחיטה קודם שנתקבל בכלי ומטמא הדם לבשר דוק והבן: סימן קז. להרב הה"ג חו"ב מו"ה אברהם צבי רומעלט נ"י ראבד"ק וואדאוויץ: א) בדברי פירש"י ביצה (י"ג) ד"ה קנסא דמע"ר שהקדימו בשבלין עובר בלאו שהק' בהגהות כוכב מיעקב לירושלמי תרומות (פ"ג) דאיבעי' לי' מע"ר שהקדימו בשבלין עובר או אינו עובר אלא על הסדר, הנראה ליישב דהרי סברת איבעי' הירו' דבהקדים בשבלין כיון דפטור מת"ג אם הוי עי"ז כהפריש אח"כ ת"ג נמצא שהקדים מע"ר לתרומה או אפשר שאינו עובר כיון שלא איחר את המוקדם רק שלא הפרישו כלל פי' הפנ"מ, ולכאו' הרי באמת בע"ב מחויב להפריש אח"כ ת"ג ומה שפוטר מת"ג בהקדימו בשבולין הוא רק שהלוי פטור מלתת ת"ג מן מעשר שלו, רק דמשום זה פשיטא להירו' דאין עובר משום מקדים כיון דאכתי לא הגיע זמן חיוב ת"ג קודם מירוח ומיבעי' לי' רק אם עובר ע"ז מה שפוטר את הלוי מת"ג אע"פ שכבר הגיע חיובו עי"ז עצמו שהקדים המעשר בשבלין דשמו טובלו למעשר וה"ה לת"ג כמו שחקר בזה המל"מ פ"ג מה' תרומות ובריט"א ה' חלה פשיטא לי' כן בשי' הירושלמי עצמו דטובלו לת"ג, ולפי"ז מתורץ קו' כ"ג אאמו"ר זצ"ל דהירושלמי לשיטתו בסופ"ק דתרומות דשמו טובלו הוי רק דרבנן דקאמר שאין לוקין על טבלו דבר תורה א"כ גם המעשר ביד הלוי עדיין לא הגיע זמן חיובו בשבלין להפרשת ת"ג מה"ת לכך אע"ג דמהני הפרשת תרומה גם קודם מירוח, מ"מ כיון שלא הגיע זמן חיובו מה"ת אפשר דאינו עובר, וכמו דפשיטא להירו' הנ"ל דע"י שיפריש בעה"ב אח"כ תרומה מן הגורן ליכא משום מקדים מעשר לתרומה כיון שלא הגיע זמן חיובו בשעה שהקדים מע"ר בשבלין, משא"כ רש"י ז"ל לשיטתו בביצה (י"ג) שם דשמו טובלו מה"ת למעשר וה"ה לת"ג שפירש"י שאוסרו באכילת ארעי ובמיתה כדין טבל עכ"ל ועמד בזה בריט"א לכך פשיטא לי' דמקדים מעשר בשבלין עובר בלאו כיון שכבר הגיע אז זמן חיוב ת"ג ופוטרו הוי כאיחר את המוקדם, דוק והבן: