חזון נחום קפב

א"כ הכ"נ במתני' דמעילה הנ"ל למה מועלין בביצתה תהוי הביצה כמתה כיון דהתרנגולת צריכה הוה"ע ולא מהני העמדתה להביצה. ויהי' ההכרח לומר דלא אתי' מתני' כתנא דבי לוי רק כחכמים וכן מה דאמרי' דבהמה טמאה א"צ הוה"ע לשי' הירושלמי בודאי אתי' רק לחכמים דבע"מ מעיקרו א"צ הוה"ע, אבל א"כ נראה דוחק לפרש מתני' דמעילה (כ"א) אליבא דחד תנא דהרי לתנא דבי לוי קשיא מתני'. ובכלל הדברים ראיתי באו"ש ה' מעילה שהביא לירושלמי דמע"ש דחלב הוי כמתה והקשה לפי"ז כנ"ל דא"כ למה בתרנגולת מועלין בה ובביצתה, עיי"ש מה שהאריך בזה: ויתכן אולי ליישב דמה שכתבו התוס' דלא מהני העמדת הבהמה להצמר הרי תלי' בזה משום דלא בטל הצמר להבהמה ול"ה כגופה דמה"ט כתבו התוס' בכורות (כ"ו) דבקדשי מזבח שיש עליהם קדוה"ג בטל הצמר אגב הבהמה אפי' אותו שנתלש ובר העמדה והערכה חשיב ולא דמי לקבה"ב לפי"ז י"ל דאפי' בקבה"ב יש חילוק בין גיזת הצמר דלא בטל להבהמה ובין ביצת תרנגולת דיותר הוי כגופה כה"ג דאמר בתמורה (ל"א) דמודים חכמים לר"א באפרוח ביצת טרפה שאסור דעד כאן לא פליגי עלי' דר"א אלא בולד בהמה דמאוירא קא רביא אבל ביצת טרפה מגופה דתרנגולתא קא רביא ופירש"י ולד אינו אדוק בגופה ומעצמו הוא נוצר וגדל אבל ביצה מעורה היא באשכול ולפי"ז י"ל דגם צמר ושער אע"ג שמחוברין בעור מ"מ ל"ה כגופה כמו ביצה המעורה באשכול ועיין נזיר (ל"ט) דאיבעי' להו האי מזיא מלתחת רבי או מלעיל, ובמק"א כתבתי בקו' השעה"מ ה' ערכין מה דבחולין (קל"ה) אמרי' דגיזה מכחשה ואילו בתמורה (י"א) אמר עבודה מכחשה גיזה לא מכחשה וכתב שהוא מהסוגיות הסותרות ולהנ"ל י"ל דתלי' באיבעי' דש"ס נזיר הנ"ל דאי מתחת רביא ויונק בודאי מכחשה, וממילא הכ"נ לענין זה יש לחלק דצמר ושער שמחוברין רק בעור ואי מלעיל קא רביא ולא מכחשה לגוף לא בטל הצמר להבהמה ע"כ לא מהני העמדת הבהמה לצמר משא"כ בתרנגולת וביצתה דמגופה דתרנגולתא קא רביא אפי' בקבה"ב היא בטילה לגוף התרנגולת ומהני הוה"ע וכה"ג דמחלק ג"כ הש"ס מעילה (י"ב) בין דם לחלב דשאני דם דלא מתקיימת בלא דם כו' והכ"נ לגבי ביצה שייך לומר דלא מתקיימא בלא ביצה כלומר קיום המין של התרנגולת ודוק: מה שכתבת בישוב קו' התוס' מעילה (י"ב) דאמאי בחלב המוקדשין אין מועלין הא אשכחן דאסור בפסהמ"ק דדרשינן תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב. ולהנ"ל שאני במוקדשין תמימים שאינן בר פדיון הוי החלב כמתה ע"פ דברי הירושלמי דמע"ש הנ"ל כיון שאין החלב ראוי לפדות לעצמה דצריכה הוה"ע מקדושת הבהמה משא"כ פהמ"ק דנפדין ומהני העמדה להחלב כתוס' בכורות (כ"ו) הנ"ל דבקדוה"ג בטל הצמר להבהמה עכ"ד, וכתבת ג"כ דנמצא לפי"ז דחלב פסהמ"ק שאסור מה"ת הוא רק קודם פדיון דאז ראוי' להוה"ע משא"כ אחר פדיון חלב פסהמ"ק אסור רק דרבנן. ולא אבין כלל הרי מה דאמרי' דחלב פסהמ"ק אסור הוא מקרא דתזבח ולא גיזה בשר ולא חלב דאיירי רק אחר פדיונן דקודם פדיון הרי אפי' הבשר אסור: ואמנם בעיקר הקו' הנ"ל דאמאי בחלב המוקדשין אין מועלין איך יפקע המעילה שמתחלה קודם שהי' הדם נעכר ונעשה חלב דמועלין בדם שאינו לכפרה, נראה פשוט דלק"מ דמפורש כתבו התוס' מעילה (י"ב) ד"ה בד"א הטעם שאין מועלין בחלב משום שלא הי' דעתו להקדיש דבר שאין ראוי למזבח א"כ אין טעם היתר החלב ע"י שנשתנה רק משום שלא הי' דעתו להקדיש החלב והרי במתני' דלקמן (י"ג) בולד המוקדשין לא יינק מן המוקדשין ואחרים מתנדבין כן ומתנין שהחלב יהא חולין א"כ לכך בכל חלב המוקדשין אמרי' שאין מועלין משום שלא הי' דעתו להקדיש עוד איכא טעמא בהא דחלב המוקדשים משום דאין מועלין בגידולין כמבואר בגמ' דתמורה (ל"א) במתני' דמועלין בגידוליהן לאתויי מאי אר"פ לאתויי חלב המוקדשין לא נהנין ולא מועלין בד"א בקדשי מזבח ובתוס' שם דאפי' דם חשיב גידולין וה"ק אפי' למ"ד מועלין בגידולין ה"מ דם דחזי למזבח אבל גידולין דחלב לא עיי"ש. וא"כ מפורש דאין הטעם משום שנשתנה, חוץ לזה אפי' אי אייתינן עלה דאין מועלין בחלב המוקדשין מטעם שנשתנה מדם לחלב לא קשה מרש"י ע"ז (מ"ו) הנ"ל, דכבר הקשה במג"א סי' רט"ז על הר' יונה דס"ל בנבילה שנתהפכה לדבש שמותר מטעם דנשתנה לדבר המותר והרי בבכורות (ו') אמרי' דחלב חידוש הוא דאתי מדם ורחמנא שריא ולהר"י מאי חידוש הוא הרי נשתנה לדבר המותר ותי' בח"י סי' תס"ז דבעינן דוקא נשתנה לדבר המותר שכבר התירה תורה כמו דבש ועיין מקו"ח שם בזה, ולפי"ז הא תינח לגבי היתר אכילה דחלב לולא דגלי לן קרא דחלב שריא משא"כ לגבי אי' מעילה דידעינן דכל שאינו ראוי למזבח אין בו מעילה ממילא שפיר אתי' מה דאין מועלין בחלב אע"ג דמעיקרא הי' דם שלפני כפרה שמועלין בו מ"מ הרי נתהפך לדבר המותר שכבר התירה תורה מידי דחולין וכל דבר שאינו ראוי למזבח וחלב בכלל ואע"ג דלא מהני שינוי באסה"נ מ"מ נתהפך לדבר המותר שאני ודוק: וע"פ פירש"י דע"ז (מ"ו) הנ"ל יש ליישב קו' שו"ת הרי"ם יו"ד סי' ז' בהא דדם שבשלו מותר מה"ת והטעם נראה משום דבבישול חשיב נשתנה וכמו יין ושמן מבושל דפסול לנסכים מה"ט שנשתנה מבריאתו וקשה מש"ס דע"ז (כ"ט) בהא דיי"נ מבושל אסור ופריך פשיטא משום דאיבשל פקע לי' איסור, ומאי פשיטות איכא והרי נשתנה בבישול עכ"ק, אבל לפירש"י דע"ז הנ"ל מתורץ דשאני ביי"נ דהוי אסה"נ לא מהני שינוי: ובני הרב מו"ה אברהם נ"י העמידני דא"כ בסתם יינם דקיי"ל שמותר בהנאה נמצא שיש לו תקנה להתירו ע"י בישול שהוא חידוש שלא מצינו ואדרבה מפורש ברמ"א יו"ד סי' קכ"ב סעי' כ"ד בי"ש שעושין מיי"נ אע"פ שאינו רק זיעה הרי הוא כאיסור עצמו, ובאמנה דבר גדול העיר וראיתי כבר בס' מצפ"א ח"ב סי' ע"ה שכתב באמת לחדש כן דבסתם יינם כל שנעשה חומץ או מבושל פקע איסורא אבל הדבר מוזר, ובס' אמונת חכמים בתשו' שבסוף הס' לאסור בזה, רק אפי' נקבל זה שיהי' היתר לסתם יינם ע"י בישול מ"מ אין לו תקנה לכתחלה בזה, דהרי אין מבטלין אי' לכתחלה ואפי' בדרבנן, ואפי' בדיעבד י"ל דהרי בע"ז (ז') אמר מה מים שלא נשתנו מברייתן ע"י האור הרי דבישול ל"ח שינוי וע' ח"ס חולין (ק"ה) שהק' מכאן אפירש"י שם ד"ה סולדת מ"ש דמים סולדות נשתנו מתורת מים ודוק: דודך דוש"ה. סימן קו. כבוד ידנ"פ הרב הגאון המפורסם החו"ב מו"ח שמעי' שטיינבערג נ"י אב"ד פרעמישלאן: א) התענגתי עם הערותיו לס' כוכב מיעקב יקרים ונחמדים, וע"ד מ"ש בכוכב סי' ר' הערה נפלאה דאמאי קדשים אמקב"ט למאי דאמר בזבחים (כ"ו) דלמא משום שמנונית הרי דנתערב שמנונית בדם שחיטה ותי' דא"כ לא הוכשר וחה"ק דרבנן, העיר כ"ג מתוס' חולין (ל"ו) דחה"ק ל"מ רק בדבר עב וגוש, הנה