חזון נחום קפ

ור' יוחנן לשיטתו בחולין (ק"ב) דאמר שם אכל חלב מן החי מן הטרפה חייב ג' והקשו בתוס' לשי' רש"י שם דגם בלא טרפה איכא ג' אי' ע"י בשר מן החי. ונראה לתרץ דהר"ן חולין הביא ראי' דחלב הוי מין בשר מהא דאכל חלב מן החי מן הטרפה חייב ג' ואחת מהן בשר מן החי אלמא דחלב בשר אקרי אבל בב"ח יו"ד סי' צ"ח תמה ע"ז דבסוגי' מבואר דהחיוב הוא משום אמה"ח ולא משום במה"ח, ולפי"ז מתורץ קו' התוס' דהסוגי' דזבחים (ק"י) וסוגי' דכאן בחולין מסייעין אהדדי דר' יוחנן לשיטתו דחלב ל"ה מין בשר לכך לא קשה לדידי' דבלא טרפה איכא חיוב שלשה ע"י במה"ח דזה אינו אליבא דר' יוחנן דס"ל דחלב ל"ה מין בשר ומשוה"כ נאיד ר' יוחנן בזבחים (ק"י) מתירוצא דרב דמב"מ א"ח משום דחלב ובשר ל"ה מב"מ בעצם ובמב"מ א"ח אנו דנין בתר העצם, ולפי"ז יתכן דישוב הסוגי' אדרבה מסייע דבמב"מ א"ח אזלינן בתר העצם, ודוק היטב בכ"ז, והנה רו"מ העיר בחכמה בסוגי' דזבחים (ק"י) מה דלא תירץ ר' יוחנן דמב"מ א"ח משום דלפי"מ דאמר ביומא (נ"ח) שאני רגל דלא מצי מבטל לי' נראה דמב"מ א"ח הוא משום דבטל לחברו, ולפי"ז למאי דאמר בחולין (קכ"ז) אמר רבה בבהמה נעשה יד לאבר קמיפלגי כו' ור' יוחנן מוקי פלוגתי' בענין אחר וס"ל דלכ"ע אין בהמה נעשה יד לאבר לפי"ז הכ"נ לש"ל מב"מ א"ח דהבהמה יהי' בטלה לגבי האימורים עכ"ד והוא דרך פלפול יפה, וכבר כתב כעי"ז הדרישה ביו"ד סי' רס"ז הביאו הט"ז סק"ל וש"ך ס"ק מ"ה לגבי עובר ירך אמו דרק הולד נגרר אחר האם ולא האם אחר הולד, ועיין שו"ת שבו"י ח"א סי' ע"ג שכתב ג"כ כן מסברא דנפשי', ואמנם הנה בר"ן גטין (פ"ב) במתני' דכותבין על קרן של פרה ונותן לה את הפרה ועל יד של עבד כו' וכתב בשם הר"מ הלוי דבנותן לה סתמא אינו במשמע שנותן לה הכל והגט בטל ואע"ג דאמרי' לעיל אוירא דמגלתא הוא התם ה"ט לפי מה שנשאר הרי הוא טפל לגט אבל הכא בעבד ופרה כיון שיש להם חיות אינם טפלים לא לקרן ולא ליד עכ"ל הרי שלא אמר משום דכל הפרה לא נעשה טפל לקרן או עבד ליד רק משום שיש להן חיות, וגם מה שהשתמש רו"מ בזה לגבי מב"מ א"ח משום דלש"ל שבטלו האימורים לגבי החלב הגם שכן הבאתי לעיל כן משו"ת גבעת פנחס דכל מב"מ שא"ח הוא משום דבטל לחבירו ומה"ט כתב דבשני הדברים צריכים טבילה לש"ל מב"מ א"ח, אבל התם רק משום דלא יכול להתבטל זה לזה ולא זה לזה כיון ששניהם צריכין טבילה אבל הכא אפי' נימא דהבהמה לא תוכל להתבטל לגבי האימורין אבל הלא האימורים נאמר שבטלים וטפלים אל הבהמה והוו כמונחים גם האימורים על המזבח דמב"מ א"ח ועיין נוב"ק או"ח סי' א' בהא דלנאותו אינו חוצץ דבטל לגבי הדבר שדעת השואל דנתבטל עי"ז מציאות הדבר כמו בנוי על עור הבתים של תפילין אם נאמר דהנוי בטל אל העור שוב הוי בזה כמו שהבתים אינן של עור כמו הנוי והנו"ב דחה דבריו דרק אמרי' שהנוי בטל לגבי' אבל לא שיקבלו התפילין עי"ז מציאת הנוי ובח"א כלל י"ד החזיק בסברת השואל וכבר נתעוררתי מגמ' סוף חגיגה דפריך דליבטל העץ מזבח אל הזהב ואס"ד כדברי השואל הרי עי"ז מקבל מציאות הזהב והוי כמזבח של זהב ועיין מנ"ח מ' צ"ז בדין אי מזבח כולו של זהב כשר ועוד דפריך דליבטל הזהב אל העץ והנה זהב ודאי מעכב אע"כ כהנו"ב דנשאר במציאותו ועיין פירש"י עירובין (ג') ד"ה אלא מ"ש דהא רואין הוא דקאמרי ולא שקיל לה מידי ובתוס' זבחים (ע"ז:) ד"ה בדם נהי דאמרי' רואין כאלו הן מים מ"מ מים גמורים ל"ה ודוק והכ"נ שנאמר דעכ"פ בטלי האימורין לגבי בשר הבהמה ומ"מ נשאר כל אחד במציאותו ודוק. ובעיקר מ"ש בשו"ת ג"פ הנ"ל דמב"מ א"ח הוא מטעם דבטל האחד לחבירו נראה לכאו' שלא כן שי' הרמב"ן ז"ל בכורות (פ"ג) מ"ש דלש"ל לגבי בכור מב"מ א"ח כיון דבעי נגיעה דכתיב פטר רחם ועיין תפא"י זבחים (פי"ג) וגם הגאון מהרש"ק ז"ל בסי' נ"ז כתבו כן מסברא דנפשי' ואס"ד דמב"מ א"ח משום דבטל לחבירו הרי הוי זה כנוגע ממש ומאי בכך דבעי נגיעה אע"כ דס"ל שאין זה מטעם ביטול. ויש להאריך עוד, אבל אין הזמן גורם וכבר נמשכתי להאריך יותר ממה שחשבתי בתחלה: והנני בזה ידידו דו"ש בברכת התורה. סימן קד ב"ה י' אדר תרצ"ט. שוכט"ס להאברך הנגיד החריף ירו"ש תלמידי מוה"ר יחזקאל פינטער נ"י בק' קארטשין: א) ע"ד ח"ת ביומא (י"ד) מתני' דלא כר"ע, שהעיר לי השואל לפי"ד התוס' פסחים (ס"ט) בהא דגזרו בהזאה שמא יעבירנו והרי נושא מ"ח טמא ויחזור ויטמא את המים ומ"ש הצל"ח דלא נטמא הנושא המים משום שהוא לצורך הזאה וא"כ שפיר אתי גם כר"ע ואי דניחוש שמא טהור הרי אז הוי ההזאה שלא לצורך ונטמא הנושא ומטמא למים ומים שנפסלו אין מטמאין את האדם שהיא הערה יפה. וכתבת ליישב ע"פ המל"מ פי"ט מאה"ט דכל שתקנו חכמים להזות עי"ז מקרי לצורך הזאה, והכ"נ דמזין על כ"ג משום ספק. יפה כתבת וכוונת למה שכתבתי במועדו ליישב כן ע"ד הפשוט מלבד שכתבתי עוד דרך פלפול] והוספתי דכש"כ היא בדא שההזאה מחמת ספק וכשו"ת שו"מ מהדו"ג ח"ב סי' קס"ה, ובתוס' חולין (פ"ד) בב' התי' אי משום ספק מקרי לצורך לגבי מתוך שהותרה, ובירושלמי יומא (פ"ד ה"ג) שאני אומר משהקטיר נשפך הדם ועובר משום הכנסה יתירה דמשום ספק הוי שלא לצורך ויש לחלק: ובמק"א כתבתי בדברי המל"מ לחלק דאפי' אי גם משום דרבנן צריך הזאה וכדמצינו בכלים הנמצאים דרבנן דלשי' הר"מ מטבילין עם הזאה כמו שיבואר מ"מ היכי דגוף הטומאה דרבנן א"צ הזאה: ב) ואמרתי בישוב קו' התוס' חגיגה (כ"א) בהא דפסחים (ע') סכין שנמצא בי"ד שוחט בה מיד דמסתמא הטבילוה הבעלים מאתמול שיהא ראוי היום לשחיטת