חזון נחום קעט

איברא דבקו' הטו"ט ואמרי יושר על שו"ת בי"ש מהא דבכורות (ט') דאפי' היכי דחד קדוש וחד אינו קדוש בבכורה אמרי' מב"מ א"ח, לכאו' שיש ליישב שהרי סברת הבי"ש לדמות זה למאי דס"ל לרבנן מב"מ בטל דלא דמי לדם הפר ושעיר דשניהם הוי מינו משא"כ באחד היתר ואחד איסור והכ"נ לגבי מב"מ א"ח דאם ל"ה מב"מ באיכות חוצץ, אבל הנה הר"ן בנדרים כתב ע"פ סברת רבנן דמשוה"כ מודי בדשיל"מ דלא בטל דמשום שיש לו מתירין שוב מקרי שוה באיכות, לפי"ז ניחא ג"כ הא דבכורות (ט') דאע"ג דהאחד קדוש בבכורה והשני אינו קדוש מ"מ מקרי מב"מ מכיון דאמרי' בבכורות (ג') דמותר לאדם להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם להפקיע קדושת בכור א"כ בדמיון זה יתכן ג"כ דבכור קודם שיצא לאויר העולם דעדיין אין עליו קדושת בכור וגם שאפשר להפקיע ממנו קדושת בכור גם להבא ע"י הטלת מום והוי כעין דשיל"מ דמקרי עי"ז מב"מ באיכות וע"כ שפיר קאמר הש"ס בבכורות דמב"מ א"ח על שעת יציאה מרחם דאז עדיין גם האחד אינו קדוש וכעין דהתו"ס כתובות (י"א) ד"ה מטבילין בקושיתם וז"ל, ועוד דאכתי נכרי הוא ואין שליחות לנכרי דסברתם בקושיתם וגם בתי' הא' דאע"ג דבאמת ע"י שליחות זה עצמו נעשה ישראל מ"מ אזלינן בתר השתא ואכתי נכרי הוא והכ"נ אע"ג דביציאה זו מרחם בא להאחד קדושת בכור מ"מ אכתי חולין הוא אמרי' מב"מ א"ח דהוי כנגע ברחם וממילא קדוש ביציאתו ועתו"ס חולין (ס"ט:) דרב יהודה דאמר מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם ס"ל כרבה דמכאן ולהבא קדוש ודוק: ועל קו' הטו"ט הנ"ל מזבחים (ק"י) נראה ג"כ ליישב דאדרבה משם סיוע לדברי הבי"ש, דהנה כבר נודע קו' הקרני ראם במנחות (ז') דמקשה הש"ס וכי מהדר לי' לקומץ לדוכתי' תיקדוש ותפסל ובתוס' שם אע"פ ששיריים מפסיקין בין קומץ לכלי מב"מ אינו חוצץ, א"ר יוחנן זאת אומרת כ"ש אין מקדשין אלא מדעת, הרי שמעינן דר' יוחנן אית לי' מב"מ א"ח ואילו בזבחים (ק"י) הנ"ל רב משני דמב"מ א"ח ור' יוחנן דחיק לאוקמי כיחידאה דאמר ה"מ ר"ש הוא דאמר אפי' העלה על הסלע חייב ולא ניחא לי' בשינויא דרב דמב"מ א"ח: והנ"ל ע"פ קו' הטו"ט הנ"ל דמאי דמשני רב דמב"מ א"ח הרי ל"ה שווין באיכות דהבשר אינו בר הקרבה למזבח כמו האימורין ובכה"ג ל"ה מב"מ. ונראה לתרץ דבזבחים (כ"ז) אר"א מזבח הפנימי מקדש פסולין כו' אי מהתם הו"א דם דחזי לי' אבל קומץ דלא חזי לי' אימא לא קמ"ל כו' שאין מזבח החיצון מקדש אלא הראוי לו והפנימי בין ראוי לו בין שאין ראוי לו מ"ט האי רצפה והאי כ"ש, ונראה עפ"ז דלאו דוקא קומץ מזבח הפנימי מקדש אלא אפי' שירי מנחות מקדש ונקט הש"ס קומץ וה"ה שיריים דכולה חדא הקטרה מקרי כדאמר במנחות נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשיריים כו' דמשוה"כ שניהם מקרי עולין דאין מבטלין זא"ז: איברא שראיתי בס' גבורות שמונים במפתחות שכתב מסברא דאין מקדש לשירי מנחה, דאפי' אי מזבח הפנימי מקדש גם לבשר קדשים הנאכלים שאני התם דהם ראויים למזבח גבי עולה דכולה כליל ודמי לקטורת נדבה דמזבח פנימי מקדש לפי שראוי כנגדו בקטורת ציבור משא"כ בשירי המנחות דאין ראוין למזבח לעולם בתורת שיריים דבמנחה שכולה כליל ליכא שיריים עכ"ד, אבל נראה דבמחכ"ג אשתמיטתי' לפי שעה משנה מפורשת (מנחות ע"ב) רש"א מנחת חוטא של כהנים נקמצת וקומץ קרב לעצמו ושירים קרבין לעצמן, גם בסוטה (כ"ג) אמרי' בכל הנשואות לכהנים כו' הקומץ קרב לעצמו והשיריים קרבין לעצמן כר"ש, ואם כן הרי מצינו לפעמים השיריים ראוים למזבח במנחת כהנים הנ"ל וכיון שכן שפיר המזבח פנימי מקדש לשירי מנחה כיון דפנימי מקדש אף שאין ראוי לו רק שראוי לפעמים למזבח. ואמנם בשר קדשים הנאכלים נ"ל דאדרבה אין מזבח הפנימי מקדש וכמפורש בזבחים (מ"ג) דאר"פ בבשר שלמים עסקינן דלא חזי להקרבה, ואף דרבינא נאיד התם משינוי' דר"פ, יתכן דפליגי בזה אי בשר שלמים פנימי מקדש. וההסבר בדברי ר"פ דס"ל דבשר שלמים אפי' פנימי אין מקדש מדלא מקרי טומאה פורחת ע"י האור במזבח הפנימי נראה שמסתבר טעמי' שפיר מדברי הגמ' זבחים (כ"ז) הנ"ל דקאמר דלכך מזבח הפנימי מקדש אפי' שאין ראוי לו משום דהאי מזבח והאי כ"ש, וכבר הבאתי במק"א מכאן מקור לדברי התוס' מנחות (ח') בשם הר' שמואל דכ"ש עדיפי ממזבח דמקדש אפי' שאינו ראוי להן אם אך ראוי לכלי אחר [ולפלא שלא הביאו מגמ' דזבחים הנ"ל], ולפי"ז הא תינח לגבי קומץ דפנימי מקדש וכן אפי' שירי מנחות שיש להם שייכות לכ"ש דכל המנחה הקומץ ושיריים נתקדשו בביסא, וא"כ הוא ראוי לכלי אחר, משא"כ בשר קדשים אין להם ענין לקדושת כ"ש, דאע"ג דאמרי' בסוטה (י"ד) דדם סכין מקדש לה וא"כ קידוש כ"ש לכל הקרבן והבשר עמו באופן שראוי למזבח כגון בעולה שכולה כליל, אבל הרי במנחות (ע"ח:) פליגי אליבא דר' יוחנן אי סכין מקדש דר"פ אמר דחזקי' ור' יוחנן דפליגי בתודה ששחטה על שמונים חלות, בסכין קמיפלגי מ"ס סכין מקדש ככ"ש ור' יוחנן ס"ל סכין כיון דלית לי' תוך אינה מקדשת ככ"ש, ולפי"ז ניחא שפיר דר"פ דאמר בזבחים (מ"ג) הכא בבשר שלמים עסקינן דלאו בר הקרבה הוא ול"ה טומאה פורחת ע"י האור במזבח הפנימי משום דר"פ לשיטתו במנחות (ע"ח) דלר' יוחנן סכין לא מקדש ככ"ש וא"כ אין לבשר קדשים שייכות לכ"ש כלל ולא שייך טעמא של עדיפות מזבח הפנימי משום שהוא כ"ש: ולפי"ז מיושב היטב קו' הקרני ראם הנ"ל מה דר' יוחנן נאיד לתרץ בזבחים (ק"י) כרב דמב"מ א"ח מה דאיהו גופי' ס"ל במנחות (ז') לגבי שירי מנחה, ולהאמור ניחא שפיר משום דמב"מ שא"ח אזלינן בתר האיכות דוקא כשו"ת בי"ש הנ"ל א"כ לגבי שירי מנחה שפיר דא"ר יוחנן מב"מ א"ח משום שהם שוין באיכות עם הקומץ דגם שיריים מקרי בר הקרבה שאם יעלו על מזבח הפנימי הוא מקדש להן ונאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשיריים כו' משא"כ הכא בזבחים (ק"י) נאיד ר' יוחנן מלתרץ כרב דמב"מ א"ח משום דרב שפיר משני דמב"מ א"ח שהוא אליבא דחזקי' במנחות (ע"ח) דסכין מקדש ככ"ש וע"כ מזבח הפנימי שהוא כ"ש מקדש ג"כ לבשר קדשים אבל ר' יוחנן לשיטתו שם דסכין לא מקדש ככ"ש ואין מזבח הפנימי מקדש לבשר א"כ לש"ל מב"מ א"ח כיון דלאו בר הקרבה הוא לעולם ול"ה שוה באיכות, ואע"ג דבסנהדרין (ל"ד) בהא דכל הנוגע במזבח יקדש שומע אני בין ראוי לו בין שאינו ראוי לו פירש"י כגון שאור ודבש צבי ואיל וחולין עכ"ל מ"מ למאי דילפינן דשאין ראוי לו אין מקדש מזבח החיצון הלכך אפי' מזבח הפנימי אין מקדש אע"ג דמקדש שאין ראוי לו מ"מ מקדש רק דבר הראוי למזבח וכ"ש כגון קומץ דנקט הש"ס אבל לא בשר, ודוק כי יקר ונחמד: הנה הראיתי לדעת דאדרבה סוגי' דזבחים (ק"י) מסייע לשו"ת הבי"ש מדנאיד ר' יוחנן לתרץ כשיטתו במנחות (ז') אע"כ דבמב"מ אנו דנין בתר האיכות וכנ"ל: ואמנם נראה שיש מקום ישוב הסוגי' לאידך גיסא באופן שנאמר דבמב"מ דנין בתר העצם, והוא שיש לתרץ קו' הקרני ראם הנ"ל עד"ז דבהגהות מנחת אהרן לס' הארוך בעל הש"ך ז"ל העיר בהא דמשני רב בזבחים (ק"י) דמב"מ א"ח הקשה לשי' הפוסקים דחלב ובשר ל"ה מין בשר וא"כ הכא דמקריב קדשים ואימורים בחוץ הדק"ו דהאיכא חציצה דהבשר חוצץ בין חלב האימורים וכן הקשה בהגהת יד אברהם יו"ד סי' צ"ח. אך י"ל דבאמת משום הא נאיד ר' יוחנן לתרץ כאן דמב"מ א"ח כשיטתי' במנחות (ז') משום דס"ל לר' יוחנן דחלב ל"ה מין בשר,