חזון נחום יז

לאוירא דתנורא שהוא ממש כלשון הירושלמי מגילה הנ"ל כו' עיי"ש, והנה באמת גם בק"ע שבת שם הביא פי' הגליון שמיקל לשון קולא שהתיר להן ודחה זה דא"כ הו"ל למתני מיקל לנשייא לשטוח אבל מדקאמר מיקל לנשייא דשטחין כו' מבואר שהוא לשון קללה עכ"ד ולענ"ד י"ל דאי משום הא ל"ק שהרי לכאו' יל"ד קצת מה דקאמר מיקל לנשייא דשטחין דלמה דוקא לנשייא וכי לא הי' אפשר זה גם לאנשים דמצינו כ"פ בש"ס ההוא כובס דהוי כביסת בגדים ע"י אנשים, אבל י"ל שנסמך על גמ' דביצה (ל') הני נשי דשקלו חצביי' ואזלו ויתבן אפומא דמבואה ולא אמרי' להו ולא מידי אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין כו', ולפי"ז י"ל דגם בירושלמי משוה"כ אמר מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא וכן מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון לאוירא דתנורא והיינו דמיקל להון שלא אמר להו ולא מידי דאמרי' גם בזה מוטב שיהיו שוגגין כמו בהנהו נשייא דביצה (ל') הנ"ל, ואמנם לפ"ד המג"א בשם ס"ח הנ"ל דלא אמרי' מוטב שיהיו שוגגין רק במקום רשות ולא בבהכ"נ א"כ אכתי תקשי בירושלמי מגילה דמיקל לנשייא דשטחין בגדיהון באוירא דבי מדרשא שאין לומר דמיקל להון שלא אמר להו ולא מידי משום מוטב שיהיו שוגגין דהרי בבהכ"נ ובהמ"ד לש"ל כן אלא ש"מ דאפי' בבהכ"נ ובהמ"ד אמרי' הכי וכמבואר בטור או"ח סי' ס"ח בשם הרמ"ה דאפי' בבהכ"נ אמרי' מוטב שיהיו שוגגין והיא הערה נפלאה: ו) ובשו"ת מהרי"ט ח"א סוס"י פ"ג כתב דלא אמרי' מוטב שיהיו שוגגין רק בנשים ולא באנשים אבל בתוס' ע"ז (ד'.) ד"ה שהי' ובכ"ד מבואר דאפי' באנשים וכבר השיגו עליו בזה וע' סנהדרין (מ"ב) במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים א"ל האי נשי דידן נמי מברכי ובמחצה"ש סי' תכ"ו כתב דלאו דוקא נשים אלא עמי הארצים דקרי להם נשים, וא"כ י"ל גם בהא דביצה (ל') הנ"ל וכן בירושלמי מגילה מיקל לנשייא דנשי לאו דוקא וה"ה אנשים ודוק: ומעתה דאתאן לזה יתכן שפיר כנ"ל דבבהכ"נ ובהמ"ד אין האויר קדוש והדבר מסתבר שהרי אפי' בעזרה דבהמ"ק דאויר עזרה מקדש אין זה משום קדושת האויר עצמו רק משום קדושת הרצפה דקלוטה כמי שהונחה ובבהכ"נ ובהמ"ד לא שייך זה א"כ אין אויר קדוש ומה שהק' בד"ת מירושלמי דמגילה הנה לפי האמור אדרבה הירושלמי מסייע לזה דמיקל לנשייא לשון קולא ומיקל להן באוירא דבי מדרשא מה דלא מיקל להון בבהמ"ד עצמו בכותליו משום דלא חמיר אוירא דבהמ"ד כמו בהמ"ד עצמו ובלאה"כ אם נקטינן מיקל לנשייא לשון קולא יתכן ג"כ דלא רק מטעם מוטב שיהיו שוגגין רק בפשיטות משום דאין האויר קדוש ודוק: ז) ולענין שאלתינו עכ"פ מכיון שבכל אופן נאמר שאין קדושה נתפס באויר בהכ"נ כשו"ת ד"ח הנ"ל ממילא שאין לדון בעזרה של בהכ"נ ומכש"כ בחדר הפתוח לעזרה שיהי' קדוש ע"י שפתוח לאויר הקודש כיון שאין קדושה באויר, ובלאה"כ כתב המהרי"ט עצמו דאין קדושה בפרדס משום פתיחתו לעזרה דכל שנעשה מתחלה לצורך חול לא אהני מה שפתוח לקודש וראי' משער נקנור כנ"ל וכמו"ש בשמו במג"א בסי' קנ"ד: ח) עוד נ"ל בעיקר דין לשכה הפתוחה לקודש שתוכה קודש דהיינו דוקא בפתח פתוח ועומד אבל ביש לו פתח מוגף הוי כמו שאינו פתוח לקודש כה"ג דאמר בזבחים (נ"ה) לגבי שלמים שנשחטו קודם פתיחת ההיכל דפסולין שנ' ושחטו פתח אוה"מ בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול ואמר להלן פשיטא מוגף כנעול דמי, וא"כ הכ"נ בזמן שדלת הלשכה מוגף ל"ה תוכה קודש וצ"ע, וממילא בנ"ד בחדר הסמוך לפאליש ששני החדרים מוגפין בדלת גם מטעם זה ל"ה כפתוח לקודש: ט) זולת העיקר שיש לדון בקדושת החדר ע"י שהי' מתפללין בו ובמהרי"ט הנ"ל כתב להסתפק בעזרה של בהכ"נ שיהי' לו קדושה ע"י שמתפללין בו בשעה שנדחקין ונעשה קבע לעצלנין ובשו"ת ב"ש סי' כ"ח כתב לצדד כיון דקדושת בהכ"נ דרבנן הוי סד"ר ובאמת דין הפאליש נראה מבואר בירושלמי מגילה פ"ג ה"ג דבעי לה ההון פרוה (הוא דין הפאליש) מהו מיעבר בגווה כו' ולא איפשטא וא"כ לדברי הב"ש דהוי סד"ר לקולא הכ"נ בנ"ד שיש ספק אם הי' מתפללים בהחדר לפעמים בקביעות הוי סד"ר ועיין בראש יוסף מגילה (כ"ח) כתב להסתפק בפאליש אם יש לו דין בהכ"נ שיהי' אסור לשחוט בו ומסיק דלצורך כפרות אם המקום דחוק ועי"ז יוכלו להשגיח להציל ממכשול אפשר להתיר בפאליש דהני ע"ת עשויות וכ"כ בפמ"ג, ולפי"ז אפשר להתיר ג"כ החדר לצורך מועצת הקהל לפמ"ש בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ר"כ דודאי מצוה איכא להיות לקהל בית ועד ועצה והמתקת סוד וצורך גדול לרבים עכ"ל, ומשום זה יש לדון ג"כ במה שראיתי בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' י"ט לפקפק במ"ש הב"ש דהוי סד"ר דהרי קיי"ל דאין עושין סד"ר לכתחלה כמו"ש המג"א סי' י' ולהנ"ל בנ"ד דהוי לצורך מצוה הרי כתב בא"א לאו"ח סי' י' ובהגהות חכ"ש לסי' קכ"ח דבמקום מצוה מותר אפי' לעשות סד"ר לכתחלה אבל צ"ע מדברי הה"מ פ"ו מה' עירובין הי"ג בטעם שאין מערבין ע"ת ס' חשיכה לכתחלה כתוס' שבת (ל"ד) משום דאין עושין סד"ר לכתחלה אע"ג דאין מערבין אלא לדבר מצוה וגם מה שהי' אפשר להתיר הוא רק דרך ארעי ע"ד שכתב הראש יוסף הנ"ל כגון לשחוט כפרות אבל הכא נוגע לייחד החדר זה לצורך הקהל בתמידות ע"כ נראה להתיר אך באופן שימכרו את החדר ע"פ טובי העיר במאה"ע או בהכרזה דזה הוי כהסכמת כולם וכמו"ש בב"ש סי' כ"ד ובאמרי יושר סי' הנ"ל ועיי"ש שיוכלו למכור אף בדמים מועטים דרך הערמה וכשו"ת הרי"ם או"ח סי' ד' עכ"ל ובפרט בנ"ד שכבר נעשה בהסכמת הקהל לבית ישיבת הקהל ודאי שיש להתיר כעת אחר המכירה כנ"ל זה הנלע"ד: י) אודות אם נמצא טעות בס"ת אחר שקרא רק ב' פסוקים הביא מהגאון מהר"ש ענגיל ז"ל בגליון ס' נועם מגדים להפמ"ג שכתב כי ראה מעשה אצל הגה"ק מצאנז שהורה בכה"ג להוציא ס"ת אחרת, הנה דעת הרמ"א בסי' קמ"ג מבואר דבקרא ב' פסוקים גומר קריאתו בס' הכשר ומברך לאחרי' ודעת הב"ח שגם בקרא ב"פ קורא הטעות בע"פ עד שיגמור ג"פ ומברך ובסידור דה"ח פסק כהב"ח, ובמג"א כתב דבמקום דליכא מנהג יש לנהוג כהב"ח וכן הביא בשע"א שער ח' וע' אמרי יושר ח"א סי' קמ"ג שכתב דעבד כמר עבד: יותר אין להאריך והנני ידידו"ש בברכת התורה סימן ו. ב"ה א' ראה תרצ"ב. שוכט"ס לכ' אחי יקירי הגאון הגדול מו"ה דוב בעריש שליט"א אבד"ק טשעבין: ע"ד השאלה שבאה לפניך באחד שלרגלי מחלתו המתדבקת מוכרח להיות בדד ישב נפרד מבני אדם ואחר שובו לבריאתו פקודת הרופאים בכח הממשלה לשרוף כל מלבושיו וכלי תשמישו אם מותר לו ע"כ להניח תפילין שבאופן זה יבאו התפילין לשריפה חלילה, ואתה אחי יקירי כתבת בזה תשובה נחמדה בחריפות ובקיאות [כעת נדפסה בספרו שו"ת דובב מישרים סי' צ"ט] ורצונך לדעת אשר אתי בזה: א) בירושלמי עירובין פ"י הי"ד ופסחים פ"ג ה"ג