חזון נחום קעח

מצורע ששחטו של"ש שלא יהי' טעון נסכים ע"י שיהי' נדבה לא"ת לר"א שהרי גם א"ת לדידי' טעון נסכים ויפה הקשית עפ"ד השעה"מ הנ"ל אבל כבר הבאתי שהשעה"מ הק' על סברת עצמו מתוס' זבחים (ע"ז) ומשום זה שביק לסברתו הנ"ל רק דלכ"ע כל אשם ואפי' א"ת אין טעון נסכים חוץ מאשם מצורע דכתיב בפירוש: ובפשיטות נראה הטעם דגם א"ת לר"א אין טעון נסכים משום דבמנחות (צ"א) אמרי' ג"כ לפלא נדר או בנדבה מה הפרט מפורש דבר שאינו בא על חטא כו' לפי"ז גם א"ת אע"פ שבא בנדבה מ"מ הרי הוא בא על חטא וכמתני' דכריתות (כ"ה) אומרים לי המתן עד שתכנס לבית הספק וכ"כ ברשב"א מנחות (צ') דא"ת שבא בנדבה מ"מ הוא בא על חטא א"כ ממילא נתמעט מנסכים מקרא דלפלא נדר או בנדבה דמשמע ג"כ שאין בא על חטא דוקא וז"פ: ובקו' הרשב"א מנחות הנ"ל דאיכא אשם נדבה בא"ת העיר כעת תלמידי החריף ובקי כמר אשר קטן נ"י בן מחו' הרב הגאון מוהר"ם נ"י אבד"ק זלאזיץ] דהרי לא מצינו א"ת בנדבה כ"א לר"א דאמר אדם מתנדב א"ת בכל יום וא"כ מאי קושי' דמשום זה אשם מצורע ששחטו של"ש לא יהי' טעון נסכים משום דאיכא אשם נדבה בא"ת לר"א דהרי לר"א לשיטתו בריש זבחים אמר אף האשם דפסול בו של"ש וא"כ ממנ"פ לא משכחת אשם מצורע של"ש בלא נסכים ויפה העיר: אך י"ל משום דבזבחים (ע"ז) אמר מאן תנא דפליג עלי' דר"א ר"ש הוא כו' משמע דלא פסיקא להש"ס שיהי' ר"א יחידאה רק דאיכא עוד תנאי דס"ל בהא כר"א דאדם מתנדב א"ת וע"כ קו' הרשב"א הנ"ל אזלא באופן זה להנך דסבירא להו בהא כר"א ומ"מ ס"ל דאשם כשר של"ש כרבנן וז"פ: ועוד יתכן לכאו' דאע"ג דר"א פוסל באשם של"ש מ"מ אפשר דמודה באשם מצורע שכשר של"ש שהרי בתוס' זבחים (י') ד"ה ומה הקשו לסברתו דעביד ק"ו מעולה שהוא כליל דגם אשם דמה למטה, שלא לשמו נמי ליכשר באשם מהאי ק"ו. ואמנם יש לתרץ דמה לעולה שכן אינה מכפרת משא"כ אשם דלענין של"ש לא שייך למיפרך כמו דפריך לגבי דמה למטה שחטאת העוף יוכיח' ומצאתי בבה"ז שתי' כן ולפי"ז הא תינח בשאר אשמות אבל באשם מצורע שבא רק להכשיר כדאמר בכריתות (כ"ז) מצורע כי מייתי אלא לאשתריא באכילת קדשים שוב ילפינן מק"ו דעולה דכשר של"ש: ועוד דהרי בזבחים (ט') אמר דחטאת נזיר וחטאת מצורע הני עולות נינהו, ולכאו' א"כ לא יפסלו של"ש, רק כיון דעכ"פ מכפרי קצת וכדאמר בערכין (י"ז) לגבי מצורע ר"ש סבר בעשיר והעני הולך אחר המתכפר ומה ניהו חטאת ועתו"ס זבחים (ז') ד"ה רוצה, ולפי"ז משא"כ אשם מצורע שלא בא לכפר כלל רק להכשיר וכדאמר בערכין שם לר"י דהולך אחר המכשיר ומאי ניהו אשם ובמנחות (צ"א) אשם להכשיר וחטאת לכפר ממילא י"ל דבאשם מצורע כשר של"ש דעולות נינהו ועתו"ס זבחים (י') ד"ה הרי הוא אומר כחטאת כאשם וז"ל באשם מצורע כתיב ובגליון כתב שט"ס וצ"ל באשם כתיב. א"כ י"ל דגם ר"א מודה באשם מצורע שכשר של"ש, ומצינו חידוש דין לגבי של"ש בעולת מצורע בתו"כ פ' מצורע בקרא והעלה הכהן העולה אע"פ ששחטה של"ש ופי' בז"ר דאע"ג דבכל של"ש לא עלה לשם חובה מ"מ במצורע עלה לשם חובה, לפ"ז י"ל דה"ה לר"א באשם מצורע מודה דכשר של"ש, והגם שבתו"כ מצורע פ"ג אמר כחטאת כאשם פרט לששחטו של"ש, כבר כתב בז"ר שהוא אסמכתא בעלמא דהרי אנן קיי"ל דכשר של"ש וא"כ כמו לדידן כן י"ל אליבא דר"א: בברכת התורה. סימן קג שלום לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ובקי כש"ת מו"ה משולם אפטייקר נ"י מק' סאנדאווא ווישניא: ערבו לי דברי פלפולו בנוגע לחקירת האחרונים בתשו' בכללא דמין במינו אינו חוצץ מה הוא הגדר של מב"מ, בשו"ת בי"ש או"ח סי' ה' דעתו דמב"מ דנין בתר האיכות וכמו בס"ת שנכתב לשמה והעביר קולמוס לשמה שדן ע"ז בנו"ב או"ח סי' א' מדין חציצה וכתב בבי"ש דז"א דכיון שהם מב"מ באיכות דשניהם כשרים הוי מב"מ וא"ח ותלי לי' בפלוגתא דר"י ורבנן לגבי מב"מ לא בטל דלרבנן דס"ל מב"מ בטל משום דאזלינן בתר האיכות שזה איסור וזה היתר לכך לא מקרי מב"מ ומשא"כ אליבא דר' יהודה וכ"כ בשו"ת אנ"ז יו"ד סי' שע"ג במה דס"ל לר"י בגיטין (כ') דאפי' בכתב הראשון של"ש מעביר עליו קולמוס ומקדשו משום דר' יהודה לשיטתו דבמב"מ אזלינן בתר העצם, גם בח"ס יו"ד סי' רנ"ו כתב דמב"מ שאינו חוצץ היינו ששניהם כשרים בשוה אבל מינו שאינו כשר לאותו דבר חוצץ טפי מאינו מינו כדאמר בריש זבחים דמינו מחריב בה כו': ואמנם בשו"ת טוטו"ד ח"א השיג ע"ז מבכורות (ט':) ורבנן לימא קסבר מקצת רחם מקדש דאי כולי' רחם מקדש נהי דא"א לצמצם חציצה מיהא איכא אמר רב מב"מ אינו חוצץ. ובפירש"י דלר' יוסי דאמר שניהם לכהן ליכא למיפרך דכיון דתרוי' קדשו כחד דמי, ולרבנן משני דמב"מ א"ח הרי אע"ג דחד קדוש וחד אינו קדוש מקרי מב"מ, וכן הק' בשו"ת אמרי יושר ח"א סי' ט"ו, עוד הק' בשו"ת טו"ט מזבחים (ק"י) במקריב קדשים ואימורין בחוץ חייב דמקשה והאיכא חציצה דאמר רב מב"מ אינו חוצץ, אע"ג דל"ה מב"מ באיכות דהבשר אינו בר הקרבה אע"כ דבמב"מ דנין רק בתר העצם: ובשו"ת גבעת פנחס סי' נ"ו לגבי הא דחגיגה (כ"א) דאין טובלין כלי בתוך כלי לקודש שכבדו של כלי חוצץ וקשה דהא מב"מ א"ח ותי' דאדרבה לש"ל מב"מ א"ח רק באחד צריך טבילה והאחד אינו צריך דבכה"ג אמרי' דהאחד בטל לחבירו שהוא מב"מ משא"כ התם דבשניהם טמאין איירי כפירש"י דלש"ל שיתבטל האחד כיון ששניהן צריכין טבילה, ומיושב פירש"י מקו' התוס' חגיגה (כ"ב) ד"ה מא"מ. וראיתי בס' שי"ט סוף מקואות שהק' על שו"ת ג"פ הנ"ל מבכורות (ט') דפירש"י דלר' יוסי ליכא למיפרך כיון דתרוי' קדשי כחד דמי הרי דאדרבה דהיכי דשניהם שווים בקדושה יותר אינו חוצץ דכחד דמי עכ"ד, ויתכן לתרץ דהרי גם בחגיגה (כ"ב) אמרי' דלרבא שאין טובלין כבת"כ מטעם גזרה שמא יטבול בכלי שא"ב כשפה"נ ה"מ בכלי טהור אבל בכלי טמא מהני טבילה משום מיגו כו' ופירש"י מיגו דסלקא טבילה לגופו של כלי ליטהר תוכו ע"י מים הנכנסין דרך פי' דכטומאתו כן טהרתו סלקא נמי טבילה לכלים שבתוכו, אבל בב"ח יו"ד סי' ר"א בדברי הטור אות י"ט כתב טעם חדש משום דכששניהן טמאין אין כאן פנימי וחיצון דחשבינן להו כאלו הי' הכל כלי אחד החיצון והפנימי. ונראה דדברי הב"ח מסכימים לפירש"י בכורות (ט') הנ"ל דהיכי דתרוי' קדשי כחד דמי, ומזה מוכרח דבחגיגה (כ"ב) שפירש"י מטעם דכטומאתו כן טהרתו לא נחית לסברת הב"ח ז"ל דכחד חשיבי מה שהוא סברת רש"י ז"ל עצמו בבכורות. ולפי"ז יפה עולה מ"ש בשו"ת גבעת פנחס בישוב פירש"י מקו' התוס' שם משום דלשי' רש"י במקומו בחגיגה שם הרי לא אזיל השתא בסברת פירש"י דבכורות, הנה לפנינו בכללא דמב"מ א"ח סברות מתנגדות אי דנין בתר העצם או בתר האיכות: