חזון נחום קעז

והרי אפי' לר' נחמי' דגם בהיכל ועזרות פוסל הנפת ברזל אכתי הי' להם להכניס האבנים לקדושה קטנה לצורך הלשכות עיי"ש: ונראה לתרץ שי"ל דבר חדש דכמו דאמר התם דמקשה וליתברינהו ולישקלינהו לנפשי' ומשני כיון דאשתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו להדיוט, נראה דה"ה דלאו אורח ארעא להשתמש בהו לבה"ב וחילי בזה דהסבר הגמ' דלאו אורח ארעא לאשתמושי בהו להדיוט נראה שנסמך אגמ' דב"ק (ס"ה) דאמר את לא סגי דלא כתב לאפסוקי בין ממון גבוה לממון הדיוט ופירש"י דלאו אורח ארעא לערובינהו להדיא, וממילא לפי"ז הרי כה"ג מצינו בבכורות (ו') וריה"ג לא לכתוב לא ו' ולא פטר ורבנן איידי דהאי קדו"ד והאי קדוה"ג פסיק להו הרי דגם קדו"ד לאו אורח ארעא לערובינהו עם קדוה"ג, והנה הלשכות והה"ב הרי הן קבה"ב וכבר נחלקו בד"ז הרמב"ן והרז"ה [וראה לעיל סי' ג' מה שהבאתי מש"ס כתובות (ק"ו) ומירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג] רק דהרמב"ן אמר לגבי מזבח ועזרות דהוי קדוה"ג משום עבודתן מחנכתן כפירש"י שבועות (ט"ו) אבל הלשכות והה"ב נשארו בקבה"ב וא"כ איתא בזה לתירוצא דש"ס במסקנא דלאו אורח ארעא דוק והבן: סימן קא להחו"ב כמר יעקב ארי' הכהן האללענדער נ"י: א) הערת בפירש"י כריתות (כ"ח) במטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו כו' ש"מ קדושת דמים מדחה דהכא דלא חלה עליו קדושת מזבח לעולם יש פדיון לעוף שלכאו' מתנגד לזה ש"ס מפורש יומא (מ"א) ת"ש מטמא מקדש עני והפריש מעות לקינו והעשיר ואח"כ אמר אילו לחטאתו כו' והא הכא דלאו שעת לקיחה ועשי' וקתני דקבע כו' לא תימא ואח"כ אמר אלא ואח"כ לקח מה ניהו דפריק לי' והא אין פדיון לעוף כו' הרי מפורש במטמא מקדש עשיר דלא הי' ראוי בעוף למזבח לעולם מ"מ אמרי' אין פדיון לעוף והיא קו' חמורה וראיתי בצ"פ שהק' כן: הנלע"ד לתרץ דבתמורה (י"ז) דפליגי במקדיש את הטרפה דלשמואל צריכה מום קבוע לפדות עליו ור' אושעי' אמר אינו אלא כמקדיש עצים ואבנים בלבד הרי דפליגי בכה"ג דלא חזו מעולם אי נחתא לה קדוה"ג ולפי"ז ניחא שפיר פירש"י דכריתות אליבא דר' אושעי' לשיטתו כאן במקדיש את הטריפה דלא חל עליו קדוה"ג ומתורץ לפי"ז הערתך מיומא דהתם הרי בתחלה משני הש"ס אליבא דר' אושעי' והדר מקשה לר' חגא אר"י דלא כר' אושעי' עיי"ש בסוגי' א"כ הש"ס רוצה לתרץ כדי דתיקו שפיר הברייתא אליבא דכ"ע ואפי' לשמואל דס"ל במקדש את הטריפה צריכה מום קבוע לפדות עליו אע"ג דלא חזו מעולם לקדוה"ג ודו"ק: ב) ואמנם בדברי רש"י כריתות הנ"ל במטמא מקדש עשיר שיש לעוף פדיון הנה להתוס' תמורה (כ"ו:) אין להם אפי' קדושת דמים עיי"ש ועיין תוס' שם (ל"ג) ד"ה אפי' ותוס' מנחות (ק') ונזיר כ"ו ודו"ק: נ) ובסוגי' זו דמטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו הואיל ונדחה ידחה ופריך עלה מר"ש במפריש נקבה לפסחו ירעה עד שיסתאב ורש"א הוא עצמו יקריב פסח, והקשו התוס' זבחים (י"ב) אדפריך מר"ש לסייע עלה מרבנן, עוד הקשו אמאי לא פריך ג"כ מר"ש לר' יוחנן דאמר בבהמה של שני שותפים שהקדיש חצי' דבע"ח נדחים: ונראה ליישב דבפירש"י כריתות (כ"ז) הק' דליפשוט דבעלי חיים נדחים מדקיי"ל חטאת שכפרו בעלי' מתה אלמא נדחית ותי' דהלמ"מ היא ואין למדין הימנה, והנה ידוע שי' רש"י נזיר (כ"א) דחטאת שכפרו בעלי' ושאר חטאות המתות לא גמירי כ"א בבהמה ולא בחטאת העוף ועיין שעה"מ ה' פסהמ"ק דאתי' אליבא דר"ש דס"ל ג"כ שאין חטאת ציבור מתה משום דה' חטאות בחד מקום גמירי להו, ולפי"ז לכאו' הי' סברא לומר ג"כ לענין בע"ח נדחין לחלק בין בהמה לעוף, דבבהמה אפשר דבע"ח נדחים כמו חטאת שכפרו בעלי' כקו' רש"י ז"ל משא"כ בעוף דלא גמירי חטאות המתות, אבל הש"ס מקשה אדר' אושעי' במטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו מהא דמפריש נקבה לפסחו מר"ש לשיטתו מכח כש"כ דאם בבהמה ס"ל לר"ש דבע"ח אין נדחין מכש"כ בהפריש קן דבעוף הרי יותר הול"ל דבע"ח אין נדחין לר"ש לשיטתו דבעוף ליכא דין חטאת שכפרו בעלי': ומתורץ לפי"ז קו' התוס' הנ"ל אדמקשה מר"ש לסייע מרבנן ולהנ"ל ליכא סייעתא מרבנן דהרי י"ל דרק במפריש נקבה לפסחו ס"ל דבע"ח נדחין דילפינן מחטאת שכפרו בעלי' משא"כ לגבי הפריש קן מודו רבנן: ולפי"ז מתורץ ג"כ קו' הב' של התוס' אדמקשה לר' אושעי' למה לא מקשה אדר' יוחנן בבהמה של שני שותפים, ולהנ"ל מיושב שפיר דמר' יוחנן דמיירי בבהמה לא יכול להקשות דתיהדר קו' התוס' הראשונה דאדמקשה מר"ש לסייע מרבנן, דרק לר' אושעי' דמיירי בעוף ליכא סיוע משא"כ לר' יוחנן דאיירי בבהמה של שני שותפים א"כ אדרבה לסייעי מרבנן דבע"ח אין נדחין דוק והבן: בברכת התורה. סימן קב להחו"ב ושלם כמר מרדכי גרינבוים נ"י: מ) כתבת לפלפל במה שכתבתי בהסכמה לס' חי' מהרי"ו: והערת בהא דזבחים (ע"ז) דפריך ונימא אשם זה יהא א"ת כו' א"ל תורה תורה אמרי בדכרי מחלפי לך והק' בחק נתן איך אפשר להתנות אשם מצורע בא"ת הא אשם מצורע בעי נסכים וכל אשמות לא בעי נסכים כמתני' דמנחות (צ'), וגם א"א נסכים בנדבה דהוא לאישים ואשם מצורע הנסכים לספלים כדאיתא בזבחים (צ"א), ואמרת לחדש דלר"א דס"ל אדם מתנדב א"ת בכל יום, לדידי' גם א"ת וכל אשמות טעונין נסכים שהרי במנחות (צ') לא נתמעטו מנסכים כ"א מקרא לפלא נדר או נדבה יצא בכור מעשר ופסח חטאת ואשם שאינן באין בנדר ונדבה אין טעונין נסכים, וא"כ הכא בזבחים דמקשה אליבא דר"א דס"ל אדם מתנדב א"ת לדידי' גם אשם טעון נסכים כיון שבאה בנדבה עכ"ד. הנה ככל החזיון זה קדמך בשעה"מ פ"ו מפהמ"ק עיי"ש אך אתה באת להוסיף דלר"א לאו דוקא א"ת רק גם כל אשם יהי' טעון נסכים משום שבא בנדבה כגון א"ת, אבל השעה"מ לא ניחא לי' בזה רק דא"ת לחוד י"ל אליבא דר"א שיהי' טעון נסכים כיון שבא בנדבה אבל בשאר אשמות מודה דנתמעטו מנסכים מקרא דלפלא נדר או נדבה ולא מקרי אשמות באין בנדבה כגון א"ת משום דא"ת שבא בנדבה יצא מכלל שאר אשמות [עיי"ש בשעה"מ שמכח זה הק' אתוס' זבחים (ע"ז) בקושיתם לסוגי' בקידושין (נ"ה) דלהתנות אשם סתם בא"ת לר"א והרי לר"א נשתנה דין א"ת בנסכים יותר משאר אשמות] ועפי"ז ממילא אזדא קושיתך ע"ד הרשב"א במנחות צ' לגבי אשם מצורע ששחטו של"ש שטעון נסכים משום דאשם נדבה מי איכא והק' הרשב"א דהרי בא בנדבה לר"א דאמר מתנדב א"ת, והקשית דמה מרויח בזה באשם