חזון נחום קעה

גם נפולה או דרוסה אין מכניסין לעזרה ע"י בדיקה משום הקריבהו נא לפחתיך אף שהוא רק אי' דרבנן כמו שאמר הכ"מ פ"ב מאס"מ ה"י עכ"פ יש כאן אי' דרבנן לפדותן כיון שמדרבנן אין להן בדיקה ושפיר מקשה הש"ס אדשמואל אבל לפי"ז מתורץ שפיר קו' הנ"ל דאמאי אמרי' הכא מגו כיון שאין לטרפה פדיון דאין פודין להאכילו לכלבים, ולהאמור ניחא דמשכחת בטרפה של דרוסה או נפולה כיון דעכ"פ מה"ת יש לה פדיון שהרי אפשר בבדיקה מדאו' שפיר אמרי' מגו דנחתא עלה קדו"ד נחתא עלה קדוה"ג ודוק: ולכאורה יש להעיר לפי שהעלתי דבטרפה של נפולה ודרוסה מה דאין פודין לכלבים הוא רק דרבנן א"כ ממילא הול"ל דאפי' אי' מדרבנן ליכא למאי דאמר בשבועות (י"א) בפרה שמתה תפדה אע"ג דאין פודין לכלבים פודין משום עורה ובתוס' שם דמשום דהוי קבה"ב דאין פודין מדרבנן לכך שוב מותר משום עורה א"כ הכ"נ בטרפה של נפולה ודרוסה הול"ל דפודין משום עורה, אבל נ"ל דהנה מה דאמר הכא שפודין משום הבלעת עורה כן מצינו בבכורות ל"א במע"ב של יתומים דאמר רבא דאפי' בגדול מבליעו בעורו כיון דמה שאין פודין מעשר לאחר שחיטה הוא רק דרבנן מותר בהבלעה, הרי סברת התוס' שבועות (י"א) מבואר בגמ', אבל אביי ס"ל התם דבגדול אסור משום הבלעת העור משום דמוכחא מילתא ופירש"י שהדבר ידוע שאין עור נמכר כולי האי בדמים יקרים, ולפי"ז י"ל דדוקא הכא בפרה שמתה לא מוכחא מלתא דלפעמים אפי' שור שוה מאתים ואין הנבלה שוה כלום כמתני' דב"ק י"א, ועיין ג"כ תוס' ב"ק (י"א) דגרסי יביא ארורה לב"ד, א"כ לא מוכחא מלתא שאפשר נוטל הדמים משום העור לחוד, ועוד דגבי פרה שכתב הר"ש פרה, פ"ב דהתנדב לציבור פרה אם נפדית דמי הפדיון לבעלים ולא לתרומת הלשכה משום דאדעתא דהכי לא אקדשה הבעלים, א"כ ליכא פסידא להקדש דבכה"ג אמר בערכין (כ"ט) דפודין בש"פ אפי' לכתחלה הקדש שוה מנה, א"כ יכול לפדות בש"פ ולא מוכחא מלתא שאפשר נותן הש"פ בשביל העור לחוד לכך פודין משום עורה אבל בשאר קדשים אין פודין משום עורה ודוק בכ"ז [ועיין מה שכתבתי בהערותיי לס' חי' מהרי"ו או"ח סי' תקנ"א לגבי הבלעה באי' דרבנן בדברי הט"ז יו"ד סי' קי"ז] יותר אין להאריך כעת: והנני דו"ש בברכת התורה. סימן צט כבוד ידידי מחו' הרב הגאון המפורסם איש אשכולות כש"ת מו"ה יצחק יהודה טראנק נ"י אבד"ק קוטנא: א) יקבל בזה הס' כוכב מיעקב כרצונו ולעומתו אחכה לקבלת הס' יבין דעת, מה נעמו לי אמרותיו הטהורות בנוגע לתשובת כ"ג אאמו"ר זצ"ל בהסכמתו לס' בכורי שלמה וכעת מצאה מקומה בכוכב מיעקב סי' כ"ז במה שכתב להוכיח מירושלמי וגם מש"ס דילן דיוצאין י"ח פסח באכילת בני מעיים דאוכליהון לאו בר נש ש"מ דבפסח ליכא משום למשחה לגדולה כסברת התוס' זבחים (ע"ז) דלא שייך למשחה לגדולה כ"א במתנות כהונה והעיר כ"ג דבאמת בירושלמי מבואר הטעם דפסח נאכל על השובע שלא יבא לשבירת עצם כתוס' פסחים ע' והוא שלא כפירש"י (דף פ"ו וקי"ט) שהוא משום למשחה, בודאי נאמנו דבריו דמסייע גם בזה בירושלמי והוא מובן מעצמו אבל הרי ראיית כ"ג אאמו"ר זצ"ל לא רק מן הירושלמי לבד כ"א אפי' מן המשנה עצמה מדאמר ר"ע לריה"ג כמין בישול הוא זה מה שמתבשלין ב"מ בתוכו ואי נימא דאין יוצאין י"ח פסח בב"מ לא הי' עובר משום בישול דכל שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא ושם היתה לבאר בטוב טעם ודברי חמודות עיי"ש, ובהנחת אבן יקר זה מצאו הבונים לבנות מגדלים גם למצא סיוע בישוב פירש"י עה"ת פ' בא בקרא דראשו על כרעיו ועל קרבו דנותן ב"מ לתוכו כריה"ג נגד ר"ע שהוא תמוה רק דרש"י לשיטתו בפסחים פ"ו דגם בפסח בעי למשחה לגדולה עכצ"ל דמה דמקשה ר"ע כמין בישול הוא זה ל"ה הקושי' אלא מכרעיו משא"כ בב"מ אינו עובר משום בישול כנ"ל ובס' כ"ח ויקרא בקו"א כתב אריכות בזה: ב) ואמנם בסתירת שי' רש"י ז"ל דאיכא משום למשחה לגדולה אפי' שלא במתנות כהונה דמה"ט פסח נאכל על השובע משום למשחה לגדולה ואילו בשיטת הירושלמי מבואר דלא שייך למשחה לגדולה כ"א במתנות כהונה שע"כ אמר דפסח נאכל על השובע שלא יבא לשבירת עצם, בישוב זה רחש לבי כעת למצא פשר דבר מלתא חדתא והוא דתלי' בפלוגתא דתנאי דהנה לשון הש"ס חולין (קל"ב) אמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים ובמתני' שבת (קי"א) בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן שכן דרכן לסוך בחול רש"א כל ישראל בני מלכים ובד' קכ"ח רשב"ג ור"ש ור' ישמעאל ור"ע כולהו ס"ל כל ישראל בני מלכים הם ושיטת הש"ס דילן כן נראה להלכה כפירש"י שבת (נ"ט:) ד"ה מידי דהוה אאבנט של מלכים ולפי"ז הכ"נ הדין דלמשחה לגדולה שלא בכהנים תלי' בפלוגתא דא דלר"ש ואינך תנאי דכל ישראל בני מלכים ה"ה דשייך בכל ישראל למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים וע"כ רש"י לשיטתו