חזון נחום קעד

ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ומ"מ אפי' בזה"ז דליכא עומר מקרי מקום שאתה מביא כמבואר מדברי הר"מ פ"ז מה' תמידין ומוספין אסור לקצור בא"י כו' ולא כתב שאיסור זה הוא רק בזמן שבהמ"ק קיים, וכמו שהוכיח בשו"ת שאג"א החדשות סי' ח' מזה גם ממתני' דמנחות ע"א קוצרין בית השלחין שבעמקים אנשי יריחו קוצרין כו' ובתוס' ד"ה ומתירין דאיירי בזה"ז הרי דלולא זה הי' מקרי ממקום שאתה מביא אפי' בזמה"ז דליכא עומר רק משום שהי' מביאין ממנו כבר. ובשאג"א שם כתב לדון מטעם אחר דליכא אי' קצירה בזמה"ז כיון דלא קדשה לע"ל וליכא אי' קצירה רק בא"י ועכשיו יש לה דין ח"ל, אבל מטעם דבעינן ממקום שאתה מביא לא הי' בזמה"ז היתר קצירה משום דגם עכשיו בזמה"ז מקרי מקום שאתה מביא ע"י שהיו מביאין ממנו עומר כבר בזמן המקדש. והכ"נ בדוגמא זו ממש לענין דממקום שאתה מביא מעשר דגן מקרי בא"י לעולם מקום שאתה מביא מעשר דגן ע"י שהיו מביאין כבר בזמן המקדש והיא ראי' נפלאה. וא"כ מתורץ היטב קו' הח"ס דלכך בימי עזרא הי' דין בכור בהמה מה"ת משום דגם אז מקרי מקום שאתה מביא מעשר דגן והיא הערה יקרה בס"ד. עתה נבוא לישוב דברי הר"מ הנ"ל מקו' הלח"מ דמזכי שטרי לכלהו תנאי, שבאמת י"ל דהר"מ למד מסוגי' דזבחים דלא פליגו ומהקישא כלהו שמעת מינה דאין היקש למחצה ולא תיקשי קו' הלח"מ דא"כ דר' ישמעאל סבר כר"ע דבכור בח"ל אינו קרב איך יתרץ קו' הש"ס במתני' דאם באו תמימים יקרבו, ונ"ל דהתוס' תמורה כ"א כתבו למאי דאמרי' אליבא דר' ישמעאל דבכור בח"ל לכתחלה אין מביאין ובדיעבד אם באו תמימים יקרבו מפיק לה מדרשא בספרי רק קדשיך אשר יהיו לך מכאן שמביאין קדשים מח"ל לארץ יכול אף בכור ומעשר כן ת"ל רק, והיינו דוקא לכתחלה הוא דאמעוט דבהא איירי בי' קרא דכתיב תשא ובאת והיינו לכתחלה עכ"ד, והנה לכאו' לפי סוגי' דזבחים ושי' הר"מ דר' ישמעאל ור"ע לא פליגי וס"ל גם לר' ישמעאל דבכור בח"ל אינו קרב א"כ לא יסבור דרשא דספרי מקרא דרק קדשיך לענין בכור בח"ל לכתחלה שהרי ס"ל דאפי' בדיעבד אינו קרב, אבל באמת ע"פ האמור אתיין שפיר הדרשות שתים לענין לכתחלה ולדיעבד והוא, שהרי להאמור אפי' לר"ע דבכור בח"ל אינו קרב דיעבד מ"מ בא"י אפי' אחר שחרב בית ראשון קרב בכור בבית שני דמקרי מקום שאתה מביא מעשר ע"י שהיו מביאין כבר בבית ראשון. אבל כל זה בבכור שנולד בזמן בית שני שיש לה אז דין א"י רק שהריעותא דבר אחר גרם לו דבעינן מקום שאתה מביא מעשר דגן ע"ז אמרנו דמקרי שפיר מקום שאתה מביא מעשר משום זמן דמקדש ראשון, אבל בנולד הבכור בזמן החורבן קודם שנבנה בית שני ודאי שאין קרב הבכור לכתחלה אחר שנבנה הבית אפי' למאי דקיי"ל בע"ח אין נדחין ולא נדחה קודם שנבנה כדאמר בזבחים (נ"ט) מ"מ אין מביאין לכתחלה מטעם שנולד הבכור בח"ל דקודם שנבנה הבית הי' לו לא"י דין ח"ל ובספרי ממעט מקרא דרק קדשיך שאין מביאין בכור מח"ל. ונמצא דאפי' אי ס"ל לר' ישמעאל בבכור בח"ל אינו קרב בדיעבד מטעם דבעינן מקום שאתה מביא מעשר דגן כדס"ל לר"ע מ"מ ס"ל ג"כ לדרשא דספרי דאין מביאין בכור מח"ל לכתחלה ונפ"מ לבכור שנולד בעת שחרב הבית ונבנה אח"כ ע"י עזרא דמשום טעם דבעינן מקום שאתה מעלה מעשר דגן איתא ע"י זמן מקדש ראשון, ומ"מ אינו קרב לכתחלה כיון שנולד בזמן שהי' לא"י דין ח"ל והוא מדרשא דספרי מקרא דרק קדשיך וכן י"ל גם לר"ע דס"ל מפורש דבכור בח"ל אינו קרב בדיעבד דמ"מ אית לי' ג"כ דרשא דספרי לענין לכתחלה ונפ"מ בכה"ג. אע"ג דבספרי דברים [י"ב] דמייתי מקרא דרק קדשיך הנ"ל תני דר"ע אמר בתמורה הכתוב מדבר תשא ובאת יכול אף בכור ומעשר כן ת"ל ונדריך ולכאו' מזה דר"ע לא ס"ל הדרשא לענין בכור בח"ל לכתחלה, אבל באמת ז"א מלבד דר"ע לא דריש לענין תמורה רק סיפא דקרא תשא ובאת ולא רישא דקרא רק קדשיך ועוד דתרתי דרוש מינה ואדרבה דר' ישמעאל דאית לי' דרשא דספרי מקרא דרק קדשיך לענין בכור בח"ל איהו גופי' דריש קרא דרק קדשיך אלו תמורות בגמ' תמורה (י"ז:) רק דתרתי דריש מינה וז"פ]. ולפי"ז מתורץ היטב קו' הלח"מ הנ"ל דבאמת ס"ל להר"מ כסוגי' דזבחים דר' ישמעאל ור"ע לא פליגי ואי דא"כ איך משני הש"ס תמורה כ"א מתני' דאם באו תמימים יקרבו בבכור בח"ל כיון דס"ל לכולהו תנאי דאפי' בדיעבד אינו קרב דלהאמור משני שפיר דמתני' דאם באו תמימים יקרבו בדיעבד משכחת לה בח"ל זה שנולדו בשעת חרבן הבית דהוי כנולדו בח"ל דבדיעבד קרב כיון דמקרי מקום שאתה מעלה מעשר דגן ולכתחלה אין מביאין מדרשא דספרי מקרא דרק קדשיך. ומתורץ ג"כ תמיהת היד שאול בשי' הר"מ דבכור בח"ל אינו קדוש דא"כ איך יפרנס מתני' דתמורה ח' לר"ע עצמו דמוקי בבכור בח"ל שאם באו תמימים יקרבו, משום דלפי האמור משכחת גם לר"ע בבכור בח"ל שקרב בדיעבד דמיירי בבכור שנולד קודם שנבנה הבית שני דהוי בכור שנולד בח"ל והוא קרב בדיעבד משום דמקרי מקום שאתה מביא מעשר דגן ע"י הזמן דמקדש ראשון ומיושב הכל כפתור ופרח עמוד והתבונן: בהזדמנות ראיתי בס' חבצה"ש יו"ד סי' צ"א שכתב ליישב קו' היד שאול הנ"ל ע"פ תוס' זבחים (קי"ד) דאפי' ולדות בהווייתן הן קדושין ולא חל הקדש אם אין ראויין להקרבה מ"מ היכי דהקדישן בפה קדשו וא"כ בבכור דמצוה להקדישו בפה שפיר אתי הא דתמורה ח' דקדוש הבכור בח"ל משום קדושת פה. ואע"ג שכתבו התוס' תמורה כ"ו דבעופות שאין להן פדיון לא אמרי' מיגו דנחתה עלה קדו"ד נחתה עלה קדוה"ג אבל דבר זה הוא פלוגתא בתמורה (י"ז) דקאמר שמואל המקדיש טריפה צריך מום קבוע לפדות עליו והוא מטעם מגו כמו"ש תוס' זבחים (קי"ד) אע"ג דטרפה אין לה פדיון שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וא"כ מ"ש הר"מ דבכור בח"ל אינו קדוש הוא לדידן דקיי"ל כר' אושעי' בתמורה (י"ז) דלא אמרי' בכה"ג מגו אבל הש"ס תמורה ח' אתי' אליבא דשמואל לכך בכור בח"ל קדוש עכ"ד: ובמחכ"ג דבריו אין להם שחר מלבד הטעם דלש"ל מגו בבכור בח"ל שהקדישו בפה, דהוי כמקדיש בזמה"ז דבהמה תיעקר כדאמר בע"ז י"ג כיון דלא חזי לגופי' ולא לדמי כדאמר בע"ז י"ז, אבל בלאה"כ לא מצינו בכור בקדושת פה דרק היכי שהוא בכור קדוש מאליו אמרו דמצוה להקדישו, אבל בכור בח"ל דאין עליו קדושת בכור א"כ במקדישו קדושת פה אפשר שיהי' קדוש בקדושת שאר קרבנות אבל קדושת בכור ע"י פה לחוד לא מצינו: ואמנם בדבר הערתו בתמורה (י"ז) דאמר שמואל המקדיש את הטרפה צריך מום קבוע לפדות עליו וקשה להתוס' תמורה (כ"ו) דלא אמרי' מגו דנחתא עליו קדו"ד כו' בדבר שאין לו פדיון והכא בטרפה אין פודין להאכילן לכלבים. יש לתרץ עפמ"ש התוס' זבחים ע"א ד"ה ובטרפה דמשכחת בטרפה של דרוסה ונפולה שיש להו בדיקה פודין אפי' לכלבים, לפי"ז תקשי בהא דתמורה (י"ז) דמקשה הש"ס לשמואל דאמר צריכה מום קבוע לפדות עלי' והרי אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ומשני אלא אימא עושה קדושה למות, והרי יותר יכול הש"ס לשנויי דמשכחת במקדיש את הטרפה של דרוסה או נפולה דפודין אפי' לכלבים. אך י"ל עפמ"ש בפירש"י זבחים (ע"ד:) דבקדשים