חזון נחום קעג

אינו מימר בחטאת ואשם שהרי אין זכין בהן בחייהן תאמר בבכור שזכין בחייו ומקשה הש"ס מהא לר"נ דאמר דאין לכהן זכי' בבכור תם כיון שהוא להקרבה ומשני בבכור בח"ל ור"ש הוא דאמר אם באו תמימים יקרבו לכתחלה לא, והשתא להר"מ קשה הרי הכא דאיירי לר"ע ולדידי' אין בכור בח"ל קדוש כלל עיי"ש שנדחק בזה והוא תמי' עצומה מרפסא איגרא: עוד הקשה בלח"מ ה' בכורות פ"א בדברי הר"מ במה שפסק כר"ע דבכור בח"ל אינו קרב והרי בתמורה, (כ"א) פליגי ר' ישמעאל ור"ע בהכי דר' ישמעאל אמר יכול יעלה אדם מע"ש בזמה"ז ויאכלנו בירושלים ת"ל ואכלת לפני ד' וגו' מה בכור אינו נאכל אלא לפני הבית אף מעשר כו' ור"ע דריש להאי קרא דבכור בח"ל אינו קרב דממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור ובן עזאי ואחרים כל אחד דריש לה למלתא אחריתא ואילו הרמז"ל מזכה שטרי ככולהו תנאי, וכבר הקשו גם התוס' (ר"ה ו') מבן עזאי ואחרים עיי"ש, וכתב הלח"מ לתרץ דמכח קו' התוס' ס"ל לרבינו ז"ל, דסוגי' פליגי אהדדי ואית לי' לסוגי' דזבחים דמהקישא כולהו שמעת מינה דאין היקש למחצה, אלא שקשה ע"ז א"כ איך יתרץ קו' הש"ס בתמורה (כ"א) על מתני' דאם באו תמימים יקרבו מברייתא דבן אנטיגנוס דלא קבלו הימנו ולא מצי לתרוצי הא ר' ישמעאל והא ר"ע כיון דאמרת דלא פליגי עכ"ק, ובישוב קו' העצומות נראה דכבר הבאתי קו' הח"ס דלר"ע לא יהי' ג"כ בכור נוהג גם בבית שני כיון שאין מעשר דנן נוהג מה"ת, ורו"מ כתב לתרץ ומצא כן בשו"ת ארז יו"ד סי' תי"ב דבזמן שאין מעשר דגן נוהג כלל לא שייך ההיקש דבכור למעשר דגן, תדע דבבכורות (ד') ס"ל לר' יוחנן דקדשו בכורות במדבר אע"ג דבמדבר לא הי' עוד חיוב תרומה ומעשר וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור אע"כ שכיון שלא הי' אז מצוי כלל מעשר דגן לא שייך ההיקש וכמו כן בבית שני בימי עזרא דאין תו"מ נוהגים שם מה"ת ליכא ההיקש דבכור למעשר וכה"ג אשכחן לגבי הלל ושירה דקודם שנכנסו לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה משנכנסו לארץ לא הוכשרו ארצות שבח"ל לומר שירה וכיון שגלו חזרו להכשירן עיין מגילה (י"ד), עכתו"ד. ולענ"ד במחכ"ג אין בזה כדי שביעה דהכא מה דמיון בית שני לזמן המדבר דבאמת בזמן המדבר לא שייך כלל לומר דהוקש בכור בהמה למעשר דגן כיון שלא היתה עוד הציווי של דין מעשר דנוהג רק בארץ, אבל בימי עזרא אע"ג שלא הי' נוהג מה"ת דין מעשר דגן והי' נוהג בבית ראשון שאז היקש בכור למעשר ממילא אפי' אח"כ שחרב הבית ונבנה בית שני לא בטיל ההיקש ונשאר הדין דממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור בהמה, תדע שהרי ר' ישמעאל דדריש הקישא למלתא אחריתא דלא יעלה אדם מע"ש בזמה"ז ויאכלנו בירושלים דהוקש מעשר לבכור דבעי מזבח ולא אמרי' כיון דבזמה"ז אין לנו מזבח לא שייך ההיקש אע"כ דכיון דכבר איתא להקישא בזמן המקדש לא בטל אף בזמן מן הזמנים והכ"נ אליבא דר"ע לגבי בכור בח"ל והדרא הקו' דלמה יהי' דין בכור בימי עזרא: גם רו"מ פלפל בחכמה לתרץ מדנפשי' קו' הח"ס עפמ"ש הכ"מ פ"י מה' שמ"ו ה"ה דלאחר גלות עשרה השבטים היו מצפים שיחזרו כמו שחזרו לבסוף ועיין מ"ש הפנ"י גיטין (ל"ו) בישוב שי' ר"ת דיובל נוהג בבית שני עד"ז. ולפי"ז בימי בית שני הוי מקום הראוי' להביא מעשר דגן ע"י שהיו מצפים בכל יום שיחזרו וסליקו כולהו וינהגו תו"מ מה"ת עכ"ד. והנה הגם שהערתו יפה, אינה מוכרחת דמנ"ל הא דסגי במקום הראוי להביא מעשר דגן, דבגמ' אמרי' ממקום שאי אתה מביא מעשר דגן כו' מבואר דבעינן דוקא מקום שמעלה הימנו מעשר דגן ולא סגי בראוי לבילה, ועיין ברכות ד' מכאן חכמים ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא וכתב בכסדה"ס שו"ת בש"ר סי' קס"ב כלומר שהיו ראויים שישובו כולם ותהי' שיבה עולמית אלא שגרם החטא ולא מקרי חזרה זו חזרה כלל וגנזה לימות המשיח עיי"ש, א"כ כיון שגרם החטא דלאו כולהו סליק ודאי לא מקרי אז מקום הראוי לעלות הימנו מעשר דגן. ועיין מ"ש הש"ך חו"מ סי' ל"ג וחזר בו בסי' ל"ה ומסקנתו דגם בפסול מחמת עבירה לא מקרי תחלתו וסופו בכשרות ול"ה כפסול נגיעה דמקרי תחלתו בכשרות ע"י שבידו לסלק א"ע מנגיעה עיי"ש ועיין ג"כ זבחים (י"ב:) באכל חלב והפריש קרבן והמיר דת וחזר בו הואיל ונדחה ידחה ואי אשמעינן נשתטה משום דאין בידו לחזור אבל היכי דבידו לחזור אימא לא קמ"ל הרי דלא מקרי ראוי היכי שגרם החטא, ועיין ירושלמי פ' כלל גדול דקאמר מה בנין הי' במשכן ולא לשעה היתה א"ר יוסי כיון שהיו חונים ונוסעים ע"פ הדיבור כמו שהוא לעולם אריב"ב מכיון שהבטיחן הקב"ה שמכניסן לארץ כמו שהוא לשעה, ובשו"ת ח"ס או"ח סי' ע"ב דתלמודא דידן חולק אמסקנת הירושלמי רק דכיון שהיו חונים ונוסעים ע"פ הדיבור כלעולם דמי. וא"כ מכש"כ כאן בימי עזרא דלאו כלהו סליק מפני שגרם החטא דל"ה כלשעה ולא מקרי מקום הראוי להביא ממנו מעשר ע"י שהיו מצפים שיחזרו: ואמנם בישוב קו' הח"ס נלענ"ד דמשוה"כ בבית שני הוי מקום שאתה מעלה ממנו מעשר דגן דהנה במה דא"ר ישמעאל בתמורה (כ"א) יכול יעלה אדם בזמה"ז מע"ש לירושלים כו' כתבו התוס' זבחים ס' דלמאי דאמר בגמ' דס"ל קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל מוקמינן לי' למעשר שגדל בפני הבית כמו לגבי בכור דאיירי שקרבו דמו ואימוריו וחרב הבית ובשרו קיים עיי"ש, ולפי"ז גם בבית שני לכאו' משום אופן המציאות על צד הרחוק שיביא ממנו מעשר דגן שגדל עוד בפני הבית ראשון שיכול לאכלו עתה בבית שני כיון שיש מזבח, ובתוס' ב"מ (נ"ג:) ד"ה ל"פ כתבו דאע"ג דקרבנות כשהי' המזבח שלם ונפגם אין חוזרין ונראין אבל במעשר או בשר זבח לאחר העבודה או שירי מנחה חוזרין ונראין א"כ במעשר שגדל בפני בית ראשון וחרב הבית חוזר ונראה בבית שני וא"כ שפיר מקרי בבית שני מקום שאתה מעלה ממנו מעשר במציאות כזה על צד הרחוק שגדל בפני הבית ראשון אבל אין אנו צריכין לבא למציאות זה, ויותר נראה דבזמן בית שני בכל אופן מקרי מקום שאתה מעלה ממנו מעשר דגן, דאע"ג דעכשיו אין שם דין מעשר מה"ת מ"מ באותו מקום בא"י כבר הי' דין מעשר בבית ראשון והרי לא אמר ר"ע דבעינן מקום שאתה מביא עכשיו מעשר דגן רק אמר מקום שאתה מעלה ממנו מעשר דגן ובאמת הוא מקום שמעלה ממנו שהרי כן הי' מעלין ממנו מעשר דגן בזמן בית ראשון ומקרי מקום ע"י שהי' מעלה ממנו כבר, וכה"ג בערי מקלט דכתיב ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה רוצח אמרי' בזבחים (קי"ז) דבן לוי שגלה לפלכו פלכו קלטו דכתיב כי בעיר מקלטו ישב עיר שקלטתו כבר ובזבחים (קי"ג:) חרבה שהיתה מעיקרא וכה"ג בכמה דוכתי בש"ס, והכ"נ לגבי מעשר דכתיב במקום אשר יבחר וגו' ואכלת לפני ד'. א"ק מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך דדריש מיני' ר"ע מקום שאתה מעלה מעשר דגן כו' דמשום שהי' מעלה ממנו מעשר דגן כבר בזמן קדום מקרי לעולם מקום שמעלה ממנו מעשר דגן: ונראה שהדבר מוכרח משום דכמו ילפותא דהכא מקום שאתה מעלה ממנו מעשר דגן אתה מעלה בכור בהמה, בדוגמא זו ממש מצינו ילפותא בגמ' מנחות ע"א