חזון נחום קעב

א"ש מה דכופין על הצדקה דמכיון שאינו נותן ברצון כ"א ע"י כפי' ואין כאן טוב לבב ליכא שכר וממילא ל"ה מתן שכרה בצידה עכדפח"ח, ולפי"ז גם הכא שהוכר אונסו והוא טוען ותובע שנתן באונס לא מטוב לב א"כ ליכא שכר מצוה ושוב ל"ה תלוהו וזבין וצ"ע לפי"ז בדברי שו"ת הרמ"ץ הנ"ל, ועכ"פ בנ"ד בודאי דיכול לטעון טענת אונס דליתנהו גם להטעמים של הרמ"ץ בשיטתו כמו שכתבתי לעיל משום דכאן הי' ג"כ מסירת מודעה דאין כאן משום דברים שבלב וגם מדין יאוש ליכא בזה כנ"ל לכן נראה דיכול הנותן לתבוע החזרת המעות שנתן ע"י אונס: אך כ"ז באופן שהי' באמת הנתינה באונס אבל לפי הצעת השאלה שנתן זה מהכרח קיום הפשרה אם לא הי' לה תוקף בדין שהיתה בלא קנין א"כ אין זה אונס דמה הכריחו לפשרה הלא הי' יכול לתבעו לד"ת ויקוב הדין וגם כיון שהתובע לא רצה ליכנס בפשרה כ"א באופן זה שיתן הנתבע לצדקה א"כ הכל נכנס בכלל הפשרה ומה שנתן נתן זה הנלע"ד: ידידם דוש"ת. סימן צח ב"ה כ"א אדר תרצ"ו. שלום להרב המאוה"ג בנש"ק מו"ה שלום יחזקאל רובין נ"י. דבריו יסובבו על קוטב דברי הר"מ פ"א מה' בכורות ה"ד עפ"י הגי' שהביא בכ"מ דבכור בח"ל אינו קדוש כלל, ומה שיש לדון עפ"ז בספק בכור, והנה כבר דבר בזה בשו"ת שער אפרים סי' ע"ט להצדיק שו"ת מ"ב סי' ל"ה מה שדן להקל בספק בכור. שיש להדברים מקום ע"פ שי' הר"מ וכו' שלמד בשו"ת הר"ן סי' ז' שהר"מ סמך על סוגי' דתמורה (כ"א), דלר"ע בכור בח"ל אינו נוהג ומשמע לי' מדלא מחלק בין ליקדש או ליקרב כדמחלק בש"ס בכורות (נ"ג), לגבי מעשר בהמה ש"מ דבכור בח"ל אינו קדוש כלל וחידש השער אפרים דמודה הר"מ דעכ"פ אסור מדרבנן רק דבספק בכור שוב הוי ספיקא מדרבנן עיי"ש מה שהאריך בזה: ואמנם מה שיש לתמוה דלפי שי' הר"מ דבכור בח"ל אינו קדוש למ"ש הר"מ ה' תרומות פ"א הכ"ו דתרומה אפי' בימי עזרא אינו מה"ת אלא מדבריהם כיון דכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליק כדאמר הש"ס כתובות (כ"ה) לגבי חלה וילפינן תרומה ומעשר מחלה עיי"ש דלפי"ז הול"ל דגם בכור אינו קדוש בבית שני וה"ה כחולין כמו שאין קדוש בכור בח"ל דיליף ר"ע דממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור. ובאמת במנ"ח מ' י"ח העלה כן דלפי שי' הר"מ גם בבית שני לא הי' בכור נוהג. אבל כבר העיר בח"ס יו"ד סוס"י שי"ח בחידוש סברא זו שלא הי' נוהג בכור בבית שני וכתב ע"ז שהוא שקר מוחלט וא"כ דברי המנ"ח מופרכים במחכ"ת: ורו"מ העיר דמפורש בירושלמי שביעית פ"ו ה"א דאר"א מאליהן קבלו את המעשרות מה טעם בכל זאת אנו כורתים וכותבים על החתום כו', ומקשה ע"ז מה מקיים ר"א ואת בכורות בקרינו וצאנינו ומשני מכיון שקבלו עליהם דברים שלא היו מחויבים, אפי' דברים שהיו מחויבים מעלה עליהן כאלו מאליהן קבלו. והרי כל חילי' דהר"מ הוא מדברי הירושלמי כאן דמאליהן קבלו את המעשרות וא"כ דמקשה הירושלמי מבכור דהוי מה"ת הרי מפורש דבימי עזרא הי' בכור נוהג מה"ת עכ"ק. אבל באמת אין הכרח מזה די"ל דהירושלמי מקשה ממנ"פ משום דגם בכור בח"ל הוא פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בתמורה (כ"א.) והשתא אי אליבא דר' ישמעאל הרי אפי' בכור בח"ל הוא מה"ת ואיך אמר אנו כורתים שמאליהן קבלו ואפי' לר"ע דבכור בח"ל אינו קרב לש"ל מאליהן קבלו להקריב מה שהיא חולין בעזרה דאין מתנין לעקור ד"ת בקו"ע ומשני הירושלמי דאף שמחויב מה"ת והיינו אליבא דר' ישמעאל מעלה עליהן כאלו קבלו מאליהן.. וא"כ אין הכרח תמי' על דברי המנ"ח משום דהירושלמי קאי אליבא דר' ישמעאל משא"כ למאי דפסק הר"מ כר"ע: עוד עלה בדעתי שיש ליישב דברי הירושלמי ע"ד פלפול שיש להעיר בדברי הר"מ דבכור אין קדוש בח"ל ומשום דממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור דא"כ הרי בגיטין (מ"ז) ובכ"ד דפליגי אי יש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר ושי' הר"מ תרומות (פ"א ה"ח) דמאן דס"ל יש קנין לעכו"ם לא מהני אפי' חזר ישראל ולקחה משום דהוי כיבוש יחיד. א"כ הקרקע זו שקנה העכו"ם הוי כח"ל, ועתו"ס ע"ז כ"א ד"ה אף, שא"נ שיגרע ח"ל מעכו"ם כו', ולפי"ז תקשי דא"כ גם בא"י משכחת שלא יהי' דין בכור באופן שהי' לידת הבכור על שדה של קנין עכו"ם שהרי גם בכור שנולד בח"ל שהביאו לא"י הוא ראוי להקריב רק משום הקישא דמעשר דגן שאינו נוהג בח"ל. ואין שום ריעותא בבכור רק משום מקום הלידה שהי' בח"ל א"כ אפי' בכור בא"י יש מציאות שלא יהי' קרב וקדוש באופן שהי' הלידה במקרה על שדה של קנין עכו"ם דיש קנין לעכו"ם בא"י ולמה א"כ אמר ר"ע רק בבכור בח"ל שאינו קרב והרי משכחת לפעמים גם בככור בא"י שלא יהי' קרב והיא הערה עצומה, רק שי"ל דבאמת ילפותא דר"ע אתי' רק למאי דקיי"ל אין קנין לעכו"ם בא"י לפטור ממעשר א"כ הוי קרקע עכו"ם שפיר מקום שאתה מעלה ממנו מעשר דגן ולכך גם הבכור שנולד שמה קרב וקדוש. ואמנם דבר זה אי יש קנין לעכו"ם לפטור ממעשר נראה להלכה דתלי' בפלוגתא דש"ס בבלי וירושלמי דמנחות ס"ו ר"מ ור"י ס"ל דתורמין משל ישראל על של עכו"ם ור' יוסי ור"ש ס"ל דאין תורמין וקאמר הש"ס דפליגי במירוח עכו"ם אי פוטר אבל כ"ע ס"ל דאין קנין לעכו"ם בא"י. א"כ משוה"כ קיי"ל להלכה דאין קנין לעכו"ם להפקיע מיד מעשר. אבל לפי שיטת הירושלמי דמאי הביאו בתוס' שם הגירסא ר' יהודה ורש"א אין תורמין וקאמר דפליגי ביש קנין דס"ל לר"י ור"ש דיש קנין ומקשה בירושלמי שם ר"מ ור"ש אין הלכה כר"ש בתמי', מבואר בשיטת הירושלמי להלכה דיש קנין, ומעתה מתורץ היטב קו' הנ"ל בירושלמי דשביעית (פ"ו) מה דמקשה מה מקיים ר"א ואת בכורות בקרינו כו' ולא משני דגם בכור בימי עזרא הוי רק דרבנן משום שאי אתה מעלה מעשר דגן, ז"א דהירושלמי לשיטתו דקיי"ל יש קנין לעכו"ם להפקיע ממעשר ע"כ דליתא להקישא זו דמקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור דא"כ אפי' בכור בא"י לא יהי' קרב באופן שנולד בשדה של קנין עכו"ם אע"כ דליתא להקישא דר"ע לשי' הירושלמי ודוק. ועיין בקונטרסי תוס' שביעית מ"ש פלפול עצום בשי' שני התלמודים לענין יש קנין]: ואמנם הגם שאמרנו להסיר את התמי' מן הירושלמי בכ"ז הדבר מוכרח מעצמו דודאי שהי' נוהג בבית שני וכמו"ש הח"ס שלומר שאינו נוהג הוא שקר מוחלט, וא"כ צריך ביאור טעמו של דבר באמת אמאי, הלא גם אז ל"ה ממקום שאתה מביא מעשר דגן כיון דלאו כולהו סליק ויבואר לפנינו, הנה בשי' הר"מ דבכור בח"ל אינו קדוש כלל הביא ביד שאול ביו"ד סי' ש"ו בשם אביו הגאון ז"ל שתמה ע"ז ממשנה מפורשת (תמורה ח') דנחלקו ר"ע וחכמים אי ממירין בבכור וא"ל ריב"נ ר"ע מה לי אם