חזון נחום קעא

ו) ולפי"ז בנידון שאלתינו ממנ"פ לא נקנה הפרה השני' לישראל בחליפין דאי לשי' רש"י דמשיכה קונה בעכו"ם א"כ הכא שלא הי' משיכה כלל רק שהישראל קנה את הפרה בראשונה במעות לחוד אין כאן קנין כלל וממילא דליכא גם קנין חליפין בפרה השני' ואי לשי' ר"ת דמעות קונות בעכו"ם והיינו משום דלישראל עמיתך במשיכה כדס"ל לר"ל הרי לדידי' לא מהני חליפין בעכו"ם דגלי קרא וזאת לפנים בישראל כנ"ל א"כ נהי שקנה הישראל לפרה הראשונה בכסף מ"מ לא קנה לפרה השני' בחליפין כלל ודוק היטב בזה: ז) חוץ לזה נראה דאיכא בנ"ד ג' ספיקות, ספק כשי' רש"י דמעות אינן קונות בעכו"ם וספק דלמא כהש"ך דחליפין ל"מ בעכו"ם וספק כהפוסקים דל"מ חצר בעכו"ם וממילא ליכא גם חליפין כנ"ל, ולכאו' יש לדון דהכא קנה הישראל פרה בראשונה גם מטעם חצר כיון שהתנה שתרעה אצל הנכרי הוי כשכר רשות העכו"ם וכמו"ש בח"ס חו"מ סי' ס"ו וע' משפ"ש סי' קצ"ב שהאריך בזה, אמנם בנ"ד לש"ל כן דא"כ שוב ל"ה חצירו של עכו"ם שיקנה על ידו פרה השני' דבדבור ל"א חצירו וקנינו באין כאחד כדברי הטור חו"מ סי' קפ"ט לגבי חצר הנפקד ורשות המפקיד ועי' קצוה"ח שם ודו"ק: וע"כ לפי הראות והבירור היטב שלא הי' קנין לישראל זולת כפי ציור הדבר כאן ובשאלתו, לנע"ד להתיר שאין כאן קדושת בכור כלל, וד' יתן יצילינו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות. שוב כתב לי הרב השואל שמבלי משים במה שהערתי אם יש חילוק בין קנה מנכרי או מנכרית, כוונתי לגופא דעובדא כאן שבאמת הי' העסק עם נכרית, ובכ"ז על שההערה הנ"ל היא רק לחדוד ופלפול, משנה לא זזה ממקומה והטעמים מספיקים להתירא: ידידו. סימן צז ב"ה ד' וישב תרצ"ד. שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הה"ג החו"ב בנש"ק כש"ת מו"ה מנחם מענדל הורוויץ נ"י אבד"ק ליסקא ועמו הרבנים הגדולים מו"ה יעקב הורוויץ נ"י ומו"ה אברהם נ"י דומ"צ: ע"ד השאלה בראובן שהי' לו סכסוך עם שמעון והתפשרו עצמם רק שלא הי' קנין וגם לא חתמו על הכתב פשר, אח"כ לא רצה הנתבע להסכים על הפשר רק באופן שהתובע יתן קנס לצדקה של בית יעקב ועתה תובע מהב"י חזרה הסך שנתן על שהי' אנוס וגם מסר מודעה ע"ז וכת"ה ציון למ"ש בד"ג כלל פ"ו סי' ו' משו"ת רמ"ץ בנוגע לזה בחו"מ סי' ז': עיינתי בשו"ת רמ"ץ שם והוא בא' שקבל את חבירו בערכאות שביזה אותו וקנסוהו שיתן איזה סך לצדקה ומחצה מזה יהי' לעניי ישראל אח"כ שלח השופט המחצה להרב לחלק לעניי ישראל והנותן תובע מהרב להחזיר לו כי באונס נתן ששקר ענה עליו שכנגדו וא"א לברר הדבר כעת ע"ז כתב הג' המחבר ז"ל לזכות את העניים בנימוקי השואל כיון דקיי"ל דתלוהו וזבין אגב אונסא גמר ומקני והכ"נ בעבור המעות שיתחלק לעניים יקבל שכר בעוה"ז ועוה"ב, והרשב"א פ"ג דסוכה הק' לגבי מלל"נ דהא מקבל שכר ואיכא הנאה ותי' רק גרם הנאה ולא נהנה מהאי' עצמו אבל לענין גמר והקנה י"ל דמקרי הנאה ואף שי"ל דזה הוי כאנסוהו לקנות דבעד המעות קונה השכר, גם דעת הסמ"ע ברס"י ר"ה דדוקא בנתן מעות בעין גמר ומקני ולא בשט"ח מ"מ גם באנסוהו לקנות וגם בשט"ח יש פוסקים דמהני וע"כ בכה"ג דהאונס הוי דברים שבלב רק דדנים משום אומדנא דמוכח ומכיון דהוי סד"ד אם גמר ומקני שוב ל"ה אומדנא דמוכח גם ע"פ התה"ד ברמ"א סי' רס"ח דבנפסק הדין כבר נתיאש והכ"נ כבר נתיאש שלא ידע אם יתן השופט המעות לחלק ע"י הרב ע"כ מטעמים אלו זיכה את העניים זתו"ד בתשובתו: ונחזי אנן בנ"ד נראה דליתנהו להנהו טעמי דלעיל דהתם מציור השאלה נראה שהנותן לא מסר מודעה רק משום דמתנה לא צריך שיכירו העדים באונסו וכן אם ידוע האונס ל"צ מסירת מודעה כמבואר בסי' ר"ה וא"כ בלא מסר מודעה אנו דנין רק מאומדנא דמוכח בדברים שבלב ע"כ כתב בשו"ת הנ"ל דכה"ג דהוי סד"ד שוב ל"ה אומדנא דמוכח משא"כ בנ"ד שמסר מודעה אין זה דברים שבלב וא"כ אפשר דכל זמן שלא בא המעות ליד העניים לא זכו בו ובסד"ד הממע"ה, וגם הטעם של יאוש בעובדא דהתם ל"ש בנ"ד שנתן המעות ביד ישראל דל"ה יאוש וכה"ג דאמר בב"ק (קי"ד) סבר למחר נקיטנא לי' בדינא: ובעיקר הדברים שם דמשום שכר המצוה יהי' בכלל תלוהו וזבין יש לעיין מהא דב"ב (מ"ח) אלא כדתניא יקריב אותו מלמד שכופין אותו כו' ודלמא שאני התם דניחא לי' דתיהוי לי' כפרה ובתוס' שם דהוי כמו מכר דהא יש לו כפרה תחת הקרבן וקונה הכפרה עכ"ד ולא כתבו דהוי כמו מכר ע"י שכר המצוה של הקרבן שנדר לכאו' יש למשמע דמשום השכר ל"ה כמכר ואפשר מטעם הסמ"ע הנ"ל דרק במעות בעין גמר ומקני אבל י"ל דעדיפא קאמר הש"ס משום דניחא לי' דתיהוי לי' כפרה וממילא דה"ה משום שכר המצוה הוי ג"כ כמכר, ובשבת פ"ח דאמר מודעה רבא לאורייתא ולהנ"ל דשכר מצוה הוי כנתן מעות ועושה כמכר א"כ מכש"כ בקבלת התורה כולה עם שכר המיועד יהי' כתלוהו וזבין דזביני' זבינא: אבל נזכרתי שבאמת כן הקשה בשו"ת חמדת שלמה סי' י"ג מהא דמודעה רבא לאורייתא דהרי הוי תלוהו וזבין ותי' דלא מהני תלוהו וזבין כ"א בהוציא הדבר מרשותו משא"כ בקבלת התורה שהי' רק קבלה בחיוב על קיום המצות להבא ולפי"ז יתכן שפיר דמשום קבלת שכר מצוה הוי תלוהו וזבין: וי"ל בזה הא דגיטין (ל"ח) בר"א ששיחרר עבדו והשלימו לעשרה שכתב הר"ן דליכא משום לא תחנם כיון דמשום נייחא דמצוה קעביד הוי כמוכרו לו ועיין מג"א סי' צ' בזה, ולכאו' יש להעיר בדברי הר"ן מירושלמי פ"ג דמעשרות במעביר תאנים בחצרו לקצות בניו וב"ב אוכלין ופטורים ומוקי לה כמ"ד אין מזונות לאשה ד"ת היינו דמשום חוב דרבנן ל"ה כמכר שיקבע במעשר ולפי"ז הכ"נ בר"א ששיחרר עבדו משום נייחא דמצוה דרבנן של תפלה בעשרה ג"כ לא יהי' כמוכר לו וכתבתי בזה במק"א, ולהנ"ל יתכן בפי' הר"ן דנייחא דמצוה דהוי כמוכר לו היינו משום שכר מצוה ה"נ אין נפ"מ דאפי' במצוה דרבנן משום השכר הוי כמכר ולמ"ש הרא"ש בר"א ששיחרר עבדו שהי' לקריאת פ' זכור שהוא דאו' בלאה"כ א"ש: אמנם לנדון של הרמ"ץ לנ"ד דמשום שכר הצדקה יהי' כמו תלוהו וזבין אכתי יש לדון דהתוס' כתובות מ"ט הקשו בהא דכופין על הצדקה הא הוי מ"ע שמתן שכרה בצידה ותי' בא"מ אע"ז סי' ע"א לפמ"ש בעקרים דלמען יברכך לא קאי על גוף הנתינה רק על הא דלא ירע לבבך שהוא נותן בשמחה ובטוב לבב ומדוייק לשון הכתוב ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך א"כ