חזון נחום קע

אזלי לעיל בב"ב (קמ"ז) דאמר רב מנין למתנת שכ"מ מה"ת כו' ואליבא דשמואל משני התם אינה של תורה ועשאוה כשל תורה, וא"כ לדברי הנמ"י דבקנין דאו' לש"ל גלי דעתי' דלא ניחא לי' דלקני לכך רב לשיטתו דמתנת שכ"מ מה"ת משה"כ אמר דארכבי' אתרי ריכשי אבל שמואל דס"ל כהלכתא דמתנת שכ"מ דרבנן לכך אמר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר והיא הערה נכונה: ומ"מ לדינא לא מפני שאנו מדמין ע"ד פלפול נדון להחמיר אחר שרוב האחרונים בתשו' העלו דמהני קנין כסף במקום שנהגו גם בין תגרי ישראל וכמו"ש ב"ש ובצירוף שאר הקנינים שכתבתי הנלע"ד: סימן צו ב"ד ה' וארא תרצ"א דאמבראווא. שוכט"ס לכבוד הרב המאוה"ג מו"ה חיים רובין נ"י אבד"ק באליגראד: ע"ד שאלתו בישראל שקנה פרה מנכרי במעות בלא משיכה ובהגעת זמן ליקח הפרה גמרו לעשות חילוף בפרה זו על פרה אחרת ברשות הנכרי שעוד לא ביכרה ועל הנכרי להשלים לו עוד סך עשרה דאללאר וכעת ילדה הפרה השני' זכר אם יש עליו קדושת בכור: א) הנה בבכורות (י"ג) דאר"ל ישראל שנתן מעות לעכו"ם בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא משך קנה וחייבת בבכורה ומפרש בדיניהם שפסקה להם תורה ובמג"א סי' תמ"ח מזה ראי' דלא אזלינן בתר דיניהם של עכו"ם אבל בקו' המג"א קדמו בשו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' רכ"ה וכתב מה דלא אמר הש"ס בדיניהם שהם דנין שידוע הי' באתרי' שלא הי' אוה"ע דנין כן ועיין ח"ס סי' שי אבל בעט"ח סי' כ"ד למד ההיפוך מדברי הרמב"ן שמפורש בדבריו דרק לקנין ממון אזלינן בתר דיניהם אבל לא לענין בכור לא לחיוב ולא לפטור רק בתר דינא דאו' ועיין שו"ת ב"ש סי' קפ"ח שכן עיקר ובמק"א הארכתי בביאור לשון הרמב"ן ואכמ"ל, וא"כ למ"ש הש"ך יו"ד סי' ש"ך דתלי' במחלוקת הפוסקים ר"ת וסייעתו ורש"י וסייעתו דלשי' רש"י דמעות קונה בעכו"ם ישראל שקנה מעכו"ם חייבת בבכורה ולשי' ר"ת דמשיכה קונה פטורה מבכורה ונמצא אף שבדיניהם מהני קנין כסף מ"מ לא מהני לענין בכורה דאזלינן בתר דין שפסקה תורה רק דעכ"פ חייב בבכורה מספיקא של מחלוקת הפוסקים הנ"ל וכמו"ש הש"ך משו"ת מ"ב והרמ"א סי' פז ואף שהט"ז הביא משו"ת רמ"א הנ"ל דבדיעבד קיי"ל כר"ת דלעמיתך בכסף ולנכרי במשיכה וישראל לא קנה בכסף להתחייב בבכורה הנה הרמ"א לא כתב זה כ"א לצירוף טעמים אחרים ועיין שו"ת הרדב"ז והח"צ הביאם המחצה"ש סי' תנ"א דאין לסמוך על היתר תשובה כ"א שיהי' לפניו כל הצדדים שבתשו' וא"כ הכא מטעם זה לחוד שהי' קנין כסף בלא משיכה א"א לפטרו מבכורה אפי' בדיעבד וכמו"ש הש"ך ואע"ג דלא אזלינן בתר דיניהם מ"מ מספיקא של דינא דידן יש לחייב בבכורה: ב) גם במה דלא אזלינן בתר דיניהם לענין בכורה עלה בדעתי שי"ל דבר חידוש לחלק בין קנה מנכרי או מנכרית, דהטעם דלא אזלינן בתר דיניהם בזה חל עפ"י שו"ת הרמ"א סי' י' דגם הנכרי מצווה לקיים דין ישראל דהוא בכלל ז' מצות שמצווה על הדינין א"כ איך נאמר שחייב בבכורה הואיל בדיניהם הוא של ישראל או להיפוך היכי שעפ"י דיניהם הוא של הנכרי הרי הנכרי גופי' מוזהר לקיים דין ישראל וכ"כ בבי"צ סי' קכ"ה, ולפי"ז למאי דאמרי' בסנהדרין (נ"ז) בניו לדין ביתו לצדקה דאשה ב"נ אינה מצווה על הדינין א"כ בקונה מנכרית או מוכר לנכרית שפיר נאמר דניזול בתר דיניהם, וכתבתי ע"ד הערה בעלמא אחר שאין נפ"מ מזה בנ"ד והוא חידוש יוצא למקום אחר, ועיין מחצה"ש סי' תמ"ח לגבי מכירת חמץ שטוב למכור לנכרית שאין לה בעל שיועיל בה קנין חצר משום דחצר דאתתא משום יד איתרבאי ובח"ס יו"ד סי' שט"ז לענין בכור במכירה לנכרית פקפק דהא בעכו"ם ל"א יד אשה כיד בעלה הנה לא הביא מ"ש בשו"ת שבו"י סי' כ' דגם בעכו"ם אמרי' יד אשה כיד בעלה אבל לפי האמור חוץ לדין חצר יש עוד נ"מ בנמכר לנכרית מטעם דאשה ב"נ לא מיפקדא אדינין ובדיניהם דיינינן לה: ג) ולכאו' בנ"ד הול"ל דליכא קדושת בכורה משום דאף שניחוש לשי' רש"י דמעות קונות בעכו"ם וקנה הישראל לפרה הראשונה מ"מ במה קנה את הפרה השני' שילדה את הבכור דאי משום קנין חליפין שנאמר דאיתא גם בעכו"ם מ"מ איזה קנין של חליפין נעשה בזה דגבי החליף פרה בחמור אמרי' דכיון שמשך בעל הפרה את החמור נקנית פרתו לבעל החמור בכ"מ שהיא כמבואר בש"ע סי' ר"ג, אבל הכא לא נעשה קנין בא' מהן כיון ששתי הפרות גם מתחלה עומדות ברשות הנכרי, אך שי"ל כיון שהסכימו על החילוף ממילא קנה הנכרי לפרתו של ישראל בקנין חצר לשי' הפוסקים דיש קנין חצר בנכרי עיין קצה"ח סי' קצ"ד ונה"מ סי' ר' ובמקו"ח ושו"ת פנ"י ח"ב סי' ה' וא"כ מכיון שזכה הנכרי בפרה הראשונה של ישראל ממילא נקנית הפרה של נכרי שלא בכרה לישראל וכמו"ש בנה"מ סי' ר"ג דלאו דוקא כשמשך האחד נתחייב זה בחליפיו אלא אפי' נקנה להאחד בשאר קנינים וכמתני' דקידושין (כ"ו) כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו: ד) ואמנם י"ל בזה עצה טובה בנ"ד דממנ"פ לא נקנית הפרה השני' לישראל בחליפין דהרי ידוע מה שהש"ך בחו"מ סי' קכ"ג הוכיח דלא מהני חליפין בעכו"ם דלישראל בחדא ולנכרי בחדא והשיג על התוס' קידושין (ג') עיי"ש אבל בשו"ת שע"א סי' ע"ט חזר וקיים שי' התוס' דמהני חליפין בעכו"ם ובהגהת חכ"ש לחו"מ סי' קכ"ג כתב דאף א"נ דל"מ חליפין בעכו"ם אבל ישראל מנכרי כ"ע מודי דמהני אבל בשע"א שם מבואר דאין חילוק בין עכו"ם מישראל או ישראל מעכו"ם דלהפוסקים דל"מ חליפין בעכו"ם ה"ה בישראל מעכו"ם ולהפוסקים דמהני בודאי שאין חילוק: ה) אך המהרשד"ם תמה תמי' עצומה דאיך נאמר שיועיל חליפין בעכו"ם הא מקרא מלא דכ' בבועז וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה ואמרי' בב"מ (מ"ז) זו חליפין, אבל בחקר הלכה מבעל האו"ח חקירה ד' העלה דדבר זה אי מהני חליפין בעכו"ם תלי' בפלוגתא דר"י ור"ל אי קיי"ל מעות קונות עפי"ד התוס' ב"מ (מ"ו:) דחליפין שוה בשוה מהני אפי' בפירא ובדבר שאינו מסויים והיינו משום דקרא על התמורה זו חליפין מיותר כמו"ש בפנ"י דשוה בשוה תיפוק לי' מטעם כסף למ"ד מעות קונות אלא ע"כ דאתי לרבות כנ"ל ואכתי תיקשי דצריך קרא לעכו"ם שמהני חליפין שוה בשוה דאיהו לא קני בכסף אבל הרי בקרא דבועז וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה ולגבי הישראל דמהני כסף מיותר על התמורה רק דאתי לרבות כנ"ל. ולפי"ז ל"ק מה שתמה המהרשד"ם דאיך נאמר שמהני חליפין בעכו"ם הא מקרא מלא וזאת לפנים בישראל דז"א דמה שאמר קרא בישראל אתי רק לזה דכתיב על הגאולה דאמר בגמ' זו מכירה ולאורויי דבישראל איירי שמעות קונות ולמידק מן ועל התמורה דמהני חליפין שוה בשוה אפי' בפירא ודבר שאינו מסויים וכ"ז לר"י דס"ל מעות קונות משא"כ לר"ל דמשיכה קונה קרא דבישראל ע"כ אתי רק למעט עכו"ם מחליפין כקו' מהרשד"ם עיי"ש בביאור הדברים לאשורן: