חזון נחום קסט

מזבח ומ"ש הראב"ן דבכור אינו יכול להקריב במזבח של יחיד משום דשאינו נידר ונידב אין קרב בבמה לאו דוקא בכור ובסמוך משמע לשון רבינו דשום קרבן א"י להקריב משום דהלא משבאו לירושלים נאסרו הבמות עכ"ד ולפי"ז לשי' הראב"ן מתורץ קו' הח"ס בהא דכתב הרא"ש דמטיל מום בזה"ז דרבנן כגמ' דע"ז (י"ג) ולא קשה מהא דמקריבין אע"פ שאין בית מכיון דבעי מזבח כתוס' זבחים (נ"ט) ובנין מזבח אי אפשר כ"א בכל ישראל אבל יחיד א"י לבנות מזבח אפי' אם ימסרנו לציבור: ו) והנה בירו' תענית פ"ד תני האשה שעשתה כתונת לבנה כשרה ובלבד שתמסרנו לציבור אר"א דר' יוסי היא כו' מה פליגי בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן ד"ה קרבן יחיד משונה לשל ציבור, מבואר דאע"ג דר' יוסי וחכמים פליגי בב"מ (קי"ח) אליבא דרבא אי חיישינן לשמא לא ימסרנו יפה יפה מ"מ במכשירי קרבן דברי הכל לא חיישינן ומשום דא"צ למסרו לציבור כלל, ועיין בגבורת ארי לתענית (י"ח) שכתב דהש"ס דילן ביומא (ל"ה) לית לי' הא דירו' עיי"ש לגבי כה"ג שעשתה לו אמו כתונת כו' ותוס' שם וכ"כ במגיה למל"מ פ"ד משקלים ה"ו. (ועיין לעיל סי' י"ד מה שכתבתי בזה דבר נאות ומה שיש לתלות זה במ"ש הר"מ פ"ה מה' עביוה"כ דחשיב בחתיית גחלים לקטורת נפסלת שמכשירי קרבן כקרבן ובש"ס (יומא מ"ח) איבעי' לי' וראה לעיל סי' צ"ג אות ה' מה שכתבתי בזה): אבל הנה הר"מ בה' כלי המקדש פ"ח ה"ז דבגדי כהונה וכ"ש וכל קרבנות הציבור שהתנדב אותן יחיד משלו כשרים ובלבד' שימסרם לציבור הנה שיטתו דאפי' בג"כ שהם מכשירי קרבן צריך למסרם לציבור שלא כשי' הירושלמי הנ"ל והיינו לשיטתו דמכשירי קרבן כקרבן, ומ"מ כתב הר"מ דמהני מסירה לציבור אע"ג דפליגי בזה ר' יוסי ורבנן בב"מ (קי"ח) אליבא דרבא וס"ל לרבנן דחיישינן שמא לא ימסרנו יפה, וכתב המל"מ משום דרק לאוקימתא דרבא שם פליגי בזה אבל לפי אוקימתא האחרת דפליגי אי חיישינן לבעלי זרועות ורבינו בה' שקלים פסק כאוקימתא זו אפשר דגם רבנן לא חשו לשמא לא ימסרנו יפה עיי"ש: ז) ומעתה מתורץ כמין חומר קו' הכ"מ וח"ס הנ"ל בשי' הר"מ דבזה"ז אי' הטלת מום מה"ת שהיא דלא כשינוי' דרבא בע"ז (י"ג), והיינו דרבא לשיטתו עפ"י אוקימתא דידי' בב"מ (קי"ח) דלרבנן חיישינן לשמא לא ימסרנו יפה אזיל לשיטתו בע"ז (מ"ו) דמכשירי קרבן כקרבן באבני הר למזבח, וא"כ הכ"נ בזה"ז ליכא אי' הטלת מום מה"ת משום דא"ר להקריב דאף שמקריבין אע"פ שאין בית מ"מ הרי צריך מזבח וא"א ליחיד לבנות מזבח אף שימסרנו לציבור כדברי הראב"ן הנ"ל וכמו בכל ק"צ דאין היחיד מתנדב משלו דשמא לא ימסרנו יפה יפה הכ"נ אפי' במזבח דהוי מכשירי קרבן כדאמר בע"ז (מ"ו) הנ"ל לגבי מזבח גופה דמכשירי קרבן כקרבן אבל הר"מ לשיטתו בה' כה"מ הנ"ל כאוקימתא האחרת דלכ"ע ל"ח לשמא לא ימסרנו יפה ומשכחת לה דמקריבין אע"פ שאין בית שיבנה היחיד למזבח וימסרנו לציבור לכך שפיר פסק דאיכא אי' הטלת מום בזה"ז מה"ת ושוחט בחוץ בזה"ז חייב משום שמקריבין אע"פ שאין בית ודוק כי היא ענין יקר: ח) ולדינא כתב בשו"ת הרי"ם סי' י"ח לבאר דלהרא"ש גופי' דכ' בפ' הפועלים דמטיל מום בקדשים בזה"ז דרבנן כתב לענין בכור בפ"ב דבכורות דהאי מטיל מום הוא מה"ת עיי"ש טעמו, ומ"מ בנ"ד המכירה לנכרי בקנינים מועילים בקנין כסף שהוא סטומתא הנהוג בין תגרי ישראל במקומו וגם נראה שהי' בזה דין משיכה בסמטא, רק החשש שנמכר בדבר מועט שג"כ מקיל בזה בשו"ת עה"ג הנ"ל בצירוף כל אלה לענ"ד שיש להתיר עכ"פ בהטלת מום ע"י נכרי קטן: ט) במה שכתבתי לעיל דאיכא בצירוף המשיכה גם קנין פטומתא ע"י שנהגו גם תגרי ישראל לקנות בכסף לכאו' יש לדון דאדרבא לפי דאיכא כאן גם משיכה יותר לא יועיל קנין כסף מדין סטומתא והוא לפי המבואר בדרישה חו"מ סי' ר"א דמה שנהגו לקנות בכסף הוי רק כמו התנו לקנות בכסף ולהש"ך בסי' קצ"ח סק"י דלא מהני התנו לא מהני ג"כ נהגו לקנות: י) אך הנה הרמ"א פסק שם דמהני התנו אבל כבר הקשו עליו במנ"ח מ' תקע"א ושושנת יעקב סי' קצ"ח מש"ס דע"ז (ס"ג) דמקשה בטלה זה הא מיחסרא משיכה ולא משני דמיירי שהתנה שיקנה בכסף. ואמרתי דבאמת הק' הש"ך דאיך יועיל תנאי לעשות קנין ממה שאינו קנין ובב"ח כתב כיון שלא עקרו חכמים קנין מעות כ"א לטובת הלוקח יוכל להתנות ולומר אי אפשי בתקנתא דרבנן. ונ"ל בכוונתו דמטעם אי אפשי ג"כ לא הי' בידו לעשות קנין מה שאינו קנין וכה"ג שכתב הר"ן פ"ק דקידושין שא"י לומר לדידי שוה לי בפחות מש"פ לעשות ממון מה שאינו ממון וכה"ג בתוס' ב"ק (ע"ו) דל"א כל העומד לעשות אוכל משאינו אוכל, רק דמטעם אי אפשי בתק"ח עכ"פ יוכל להפקיע קנין משיכה שהוא תק"ח וכדאמר הש"ס בב"מ (י') גלי דעתי' דבנפילה ניחא לי' דלקני בד"א לא ניחא לי' דלקני, ואף דהרמ"א סי' רס"ח הכריע דבמסקנא לא קיי"ל הכי כבר כתב בשו"ת רע"א סי' ל"ז דלא תיקשי מסי' ער"ה סעי' כ"א משום דהיכי שבאותה שעה אין דעתו לקנות שפיר אינו קונה, וא"כ מכש"כ בקנין כסף דמהני התנה שלא יקנה במשיכה שיעשה אח"כ, והנה התוס' בע"ז (ע"א) כתבו דהיכי דליכא משיכה קונה מעות קנין גמור ואף מתק"ח וכמו"ש בהגהת אשר"י פ"ק דבכורות במוכר עובר פרתו דסגי בכסף לכ"ע כיון דליכא מה למשוך ובפנ"י גיטין (כ') גבי איהו קאי כתבה דלגבי הכתיבה שא"ב ממש לכ"ע מעות קונה כיון דל"ש משיכה ועיין מקו"ח סי' תמ"ח סק"ה וח"ס יו"ד סי' שי"ב ובקצה"ח סי' ע"ב סק"ב וסי' קצ"ח וסי' ר"ד ושו"ת ב"א חו"מ סי' כ"א, ולפי"ז הכ"נ כיון שהתנה שיקנה בכסף מהני מה שאמר אי אפשי בתק"ח שיפקיע קנין משיכה והוי כדבר דליתא במשיכה ממילא שוב מהני קנין מעות מאליו (ולכאו' צ"ע מחו"מ סי' קצ"ג במחובר שא"צ לקרקע דדינו כמטלטלין לקנין והרי לא אפשר במשיכה, וא"כ יקנה בכסף לחוד, אבל הרי אפשר במשיכה אחר שיקצץ). ולפי"ז מתורץ היטב קו' האחרונים הנ"ל מה דלא משני הש"ס גבי אתנן דמיירי שהתנה, משום דהתוס' בע"ז שם כתבו דאע"ג דבמקום דליכא מעות משיכה קונה הוא דוקא במתנה ולא בגזל שהוא באיסור לפי"ז הכ"נ באתנן שהוא באיסור שוב ל"מ התנה ודוק כי נחמד: יא) לפי"ז בנוגע לנידון השאלה שעשה קנין מעות וגם משיכה, נהי דלא אמרי' דגלי דעתו דבמעות לא ניחא לי' דלקני כ"א במשיכה כיון דקנין כסף בסטומתא הוי קנין דאו' וכמו שהבאתי לעיל מדברי הנמ"י דבקנין דאו' לא אמרי' הכי, אבל עכ"פ גם להיפוך לש"ל דגלי דעתו ע"י הקנין סטומתא בכסף דבמשיכה לא ניחא לי' דלקני והוי כהתנה לקנות בכסף, ז"א הרי חזינן דבאמת רצה ג"כ בקנין משיכה שהרי ציוהו למשוך רק דאמרי' שרצה בקנין שניהם ע"ד שכתב בש"ע יו"ד סי' ש"כ כנ"ל וכמו"ש כעין זה בנו"ב סי' כ"ו ועיין כעי"ז ב"ב (קנ"ב) גבי מתנת ש"מ שכתב בה קנין דאמר רב ארכבי' אתרי ריכשי, אבל עכ"פ שרצה ג"כ בקנין משיכה ולש"ל שביטל קנין משיכה שוב ממילא לא יועיל קנין כסף מטעם סטומתא דלא עדיף מהתנה שיקנה בכסף דלא מהני כ"א היכי דאיכ"ל שאמר א"א בתק"ח של קנין משיכה ודו"ק: יב) ובהא דב"ב (קנ"ב) הנ"ל דפליגי רב ושמואל דרב אמר ארכבי' אתרי ריכשי ושמואל אמר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, י"ל עפ"ד הגמ"י דלשיטתו