חזון נחום טז

עליך חרם שאסורין בדבר של אותה העיר אתי' כרבנן והרי הר"ן כתב ג"כ במתני' דטעמא דרבנן דאסרו בא"ב דין חלוקה משום דכ"א מהשותפין יש לו בחצר קה"ג דהיינו חלקו וקנין שעבוד בחלקו של חבירו ומשוה"כ אסור דקונמות מפקיעין מידי שעבוד א"כ תקשי דהא תינח התם במודר משא"כ הכא דאיירי בחרמים לבה"ב הרי קיי"ל דקדושת דמים אינן מפקיעין מידי שעבוד כפירש"י ותוס' גיטין (מ') ומפורש בערכין (כ"ג) בגמ' כמו"ש הראב"ד ז"ל פי"ח מה' מלוה ופ"ז מה' ערכין הי"ד במה שהשיג על הר"מ ועיין מה"פ ירושלמי כתובות (פ"ח) דמשם קיבל הרמז"ל שיטתו דגם קדו"ד מפקיע מידי שעבוד ולהנ"ל ראי' גדולה להר"מ מש"ס דילן כאן: ידידו"ש. סימן ה. ב"ה ט' תמוז תרצ"ו. שלו"ט לכבוד הרב החריף ובקי ירו"ש מו"ה דוד באבד נ"י חתן הרה"ג אבד"ק קלבסוב: ע"ד השאלה בעירו שיש חדר הסמוך לבהכ"נ וכותל בהכ"נ הוא אחד מכותלי החדר וגם החדר פתוח לפאליש ומאז שהתפללו בחדר זה יש אומרים בקביעות ויש אומרים שהי' אך באקראי וזה איזה שנים שראה"ק עשו מזה בית ישיבה ומועצה לצרכי הקהלה: א) וכ"ת הביא משו"ת שאילת יעב"ץ מובא בשע"ת סי' קנ"א דכותל בהכ"נ מבחוץ י"ב קדושה אבל רק לעצמה כגון לנתוץ הימנה אסור גם מבחוץ אבל להשתמש בחדר מותר בכל ענין רק שיש לדון בזה לאיסור משום שהחדר פתוח לפאליש ובפאליש קדושה יש בו כמו"ש המג"א רס"י קנ"ד בשם המהרי"ט עכ"ד: והנה במהרי"ט עצמו שם יו"ד סי' ב' חקר לענין פרדס שבעזרת בהכ"נ אם נימא שיש להפרדס קדושה ע"י שפתוח לעזרת בהכ"נ באופן שיש בה קדושה לעזרה וכדתנן במע"ש ומייתי לה בפסחים (פ"ו) דלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש תוכן קודש רק שכתב כיון שמקום זה מתחלה נעשה לצורך חול אין בו קדושה אף שפתוח לקודש וראי' משער נקנור שלא נתקדש משום המצורעים אף שפתוח לעזרה וע"כ מטעם כיון שנעשה מתחלה להיות חול עכ"ד: ב) ובשו"ת ב"ש או"ח סי' כ"ח הק' ע"ז דאין ראי' דהתם הרי חלל השער כשם שפתוח לעזרת ישראל כמו כן פתוח לעזרת נשים ומבואר ביומא (כ"ה) דפתוח לקודש ולחול תוכה חול אותה שבנויה בחול עיין תו"י שם ותדע שהרי המהרי"ט עצמו שם לא מצא טעם לקדושת העזרה עצמה רק משום תפלת העצלנים שנדחקין להתפלל שמה ותיפוק לי' משום שפתוח לבהכ"נ אע"כ דמשום זה א"ב קדושה כיון שפתוח נמי לחול והוי פתוח לקודש ולחול דתוכה חול עכ"ד, ולכאו' אי משום הא לא איריא דמה שלא כתב המהרי"ט לגבי העזרה גופא שתהי' קדושתה משום שפתוחה לבהכ"נ, י"ל שהוא משום שרוצה המהרי"ט ז"ל לדון שמשום קדושת העזרה יהי' קדוש גם להפרדס ע"י שפתוח לעזרה ולפי"ז אם העזרה גופא כל קדושתה לא הי' מחמת עצמה רק מגו דבהכ"נ ע"י שפתוחה לבהכ"נ שוב לא הי' כח לעזרה להשפיע מקדושתה עוד להפרדס מגו דלעזרה שפתוח לו דכה"ג בעי רבא בתמורה (י"א) דדלמא חד מגו אמרי' תרי מגו לא אמרי' ובתוס' ביצה (ל') ד"ה עד לגבי מגו דאתקצאי דתרי מגו ל"א, ואף דביומא (ל"א) בתוס' ד"ה וכולן מבואר דגג בית הפרוה קדוש ע"י שפתוח ללשכת המדיחין ותוכה קודש ע"י שפתוחה לעזרה הרי דאמרי' תרי מגו ז"א דהתם הרי גג בית הפרוה הי' בנויה בקודש וקדוש מעצמו ומהני רק הא דלשכת המדיחין תוכה קודש ע"י שפתוחה לעזרה כדי שלא יהי' מקרי גם בית הפרוה פתוח לחול דכה"ג הי' תוכה חול אף שבנוי' בקודש עיי"ש אבל היכי שבנוי' בחול לא אהני לי' פתיחתו לקודש שאינו קדוש מעצמו כ"א ע"י מגו משום דתרי מגו לא אמרי' ולכך הוכרח המהרי"ט ז"ל לאתויי על קדושת העזרה מחמת עצמה דמשוה"כ י"ל דגם בפרדס הפתוח לעזרה יהי' קדוש דהוי חד מגו ולפי"ז גם בנ"ד לגבי החדר שפתוח לעזרה דבהכ"נ הנקרא פאליש י"ל שיהי' בו קדושה עי"ז דהוי חד מגו: ג) ונראה דאדרבה מתוס' יומא (ל"א) הנ"ל ראי' לזה דמשום שפתוח ללשכה שקדושתה ג"כ רק משום שפתוחה לקודש הוי תרי מגו דלא אמרי' והוא שהתוס' שם הוכיחו דלשכת המדיחין תוכה קודש דאל"כ הו"ל גג הפרוה פתוח לחול שתוכו חול, ובתפא"י למדות כתב בלאה"כ שמעינן דלשכת המדיחין תוכה קודש דאל"כ היו הקרביים שמדיחין נפסלין ביוצא ושמעתי מתרצים דאי משום הא הי' אפשר לומר דלשכת המדיחין היתה קודש רק מטעם פתיחה לקודש וע"כ משום זה לא הי' גג בית הפרוה הפתוח לה מקרי פתוח לקודש, לכך הוכיחו דלשכת המדיחין היתה תוכה קודש מעצמה שהיתה בנוי' בקודש עכ"ד והרי הוא כמו שכתבתי דתרי מגו לא אמרי' בכה"ג. גם במ"ש הב"ש לגבי עזרה דבהכ"נ שהרי פתוח גם לחוץ והוי פתוח לקודש ולחול דתוכה חול י"ל בדמיון שכתבו התוס' עירובין (י':) ד"ה ואצבעיים דאוירא דעלמא לא אמר דאתי ומבטל לי' אלא באויר שאני חושבו כסתום כו' והכ"נ מה דפתוח לחול שמבטל קדושת המקום שפתוח ג"כ לקודש הוא רק היכי שפתוח לחדר חול אבל מה שפתוח לחוץ לאוירא דעלמא זה אין לו שייכות עם החדר ולא מבטל לקדושתי', וכעת הראה לי תלמידי בס' חבצה"ש או"ח סי' י' שכ"כ מסברא דנפשי' ולא הביא הדמיון מתוס' עירובין הנ"ל: ד) אך מ"מ נראה דבלאה"כ אין לומר בעזרת בהכ"נ ומכש"כ בפרדס או חדר הפתוח לה שיהי' קדוש ע"י פתיחתו משום דמה דאמרי' דבנוי' בחול ופתוח לקודש תוכה קודש הוא רק לגבי עזרה שבמקדש כיון דאויר עזרה מקדש כדאמר בזבחים (כ"ו) דאויר פנים כפנים דמי ועיין תוס' שבועות (י"ז) ד"ה תלה, לכך מה שהלשכה פתוחה לאויר עזרה שמקודש גם הלשכה תוכה קודש ומשא"כ בפתוח לבהכ"נ שאין אוירה קדוש, איברא דבירושלמי מגילה פ' בני העיר אר"ח בר בא ר' יוחנן מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא עכ"ל שלכאו' מזה דבהכ"נ גם אוירו קדוש אבל בשו"ת ד"ח או"ח ח"א סי' ג' כתב דהתם רק משום ביזוי מצוה אבל אין קדושה נתפס על אויר בהכ"נ עיי"ש, ומ"ש המהרי"ט לגבי הפרדס הטעם דל"ה פתוח לקודש לעזרה דהכ"נ משום דנעשה מתחלה לצורך חול י"ל דעדיפא קאמר אפי' באופן שנאמר דבהכ"נ שוה בזה לעזרה דבהמ"ק דאויר מקדש מ"מ לא מקרי פתוח לקודש אבל באמת בלאה"כ ליתא: ה) עוד נראה בדברי הירושלמי הנ"ל, הנה במג"א סי' רס"ג סק"ל בשם ס"ח כתב לחדש דמה שמצינו בגמ' מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין לא שייך כ"א במקום דרשות ולא בבהכ"נ, ויש לי להעיר מירושלמי מגילה הנ"ל ר"י מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא והנה הק"ע והנ"מ פי' שמיקל הוא לשון קללה, ואמנם ראיתי בס' שו"ת הרב"ז סי' ב' הנדמ"ת שכתב לפרש דאין זה לשון קללה אלא לשון קולא הוא שהתיר להם לשטוח בגדים על אויר בהמ"ד וכמו"ש בפר"ח או"ח סי' תצ"ו בדיני מנהגי איסור אות ט"ו בפי' הירושלמי מ"ק פ"ב ה"ה וירושלמי פסחים פ"ד ה"א ר"א מיקל לון כו' פי' שהקיל והתיר ובירושלמי שבת פ"ג ה"ב ר"מ מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון