חזון נחום קסח

ואמנם בשו"ת ב"ש העלה דאף שיוצא מדברי הרמב"ן דלא מהני מנהג דיניהם לענין בכורה הוא רק בכה"ג שכתב שם לגבי ישראל שקנה מנכרי דלא מהני מנהג דיניהם לחייבו בבכורה אבל אם להיפוך אם הנכרי קנה מישראל בקנין מנהג דיניהם י"ל דפטור משום דעכ"פ מהני קנין סטומתא של דיניהם מדרבנן לדאו' מטעם הפקר דפטור מן הבכורה אליבא דתוספתא וכמו שהערתי מעצמי למעלה, ולענ"ד יש מקום עיון קצת ע"פ הירו' פ"ה דפאה ופ"א דאבעי' לי' אי הפקר ב"ד פוטר ממעשר כמו הפקר בעלים וא"כ הכא מכח סטומתא דרבנן דהוי הפקר ב"ד א"כ י"ל כמו דמספקא לי' לירו' דהפקר ב"ד לא יועיל לפטור ממעשר הכ"נ לא יועיל לפטור מבכורה ועיין בקונטרסי הנדפס משמרת להבית סי' ד' סעי' ח' מה שהארכתי בדברי הירושלמי: אך בנוגע לנ"ד כתב עוד בב"ש שם שהרמב"ן לא אמר כ"א במנהג שמצד דיניהם שקונים העכו"ם זמ"ז אבל במנהג שקונה גם בישראל זמ"ז מהני שפיר אפי' לענין בכורה וכ"כ בריט"א ע"ד המגיה במח"א ה' קנין מעות סי' ט' וחילוק זה מבואר בתשו' מהר"י מינץ ובתשו' כנ"י עיי"ש ובשו"ת רע"א סי' ל"ז, וא"כ בנ"ד שכתב כ"ת שהמנהג גם בין תגרי ישראל וכן נהגו לפסוק בד"י שכסף קונה מהני סטומתא זו גם לפטור מבכורה: ג) איברא שי"ל דהכא גרע מפני שנתן להנכרי הקונה למשוך הבהמה והמשיכה לא הועילה מפני שהיתה בר"ה ממילא בטל גם הקנין דהוי כהא דאמר בב"מ כיון דנפל גלי דעתי' דבנפילה ניחא לי' דלקני בד"א לא ניחא לי' דלקני וכ"כ בשו"ת ח"ס סי' שי"א בד"ה ועוד מסופק אני עיי"ש אך כבר כתב בנמ"י שם דלא אמרי' הכי כ"א בקנין דרבנן אבל בקנין דאו' קנה אפי' בלא דעתו ועיין שו"ת רע"א סי' ל"ז וסי' רכ"א וא"כ הכא דאיכא קנין סטומתא שהוא מה"ת כדברי הח"ס סי' שי"ד שפיר מהני כה"ג. ועוד דכיון דמבואר בש"ע ורמ"א סי' ש"כ דצריך שיקבל מעות מן העכו"ם וימשוך א"כ ממילא מה שציוה אותו למשוך ל"ה גילוי דעת דלא ניחא לי' בקנין כסף רק משום שרצה לעשות כתיקון חכמים וכה"ג שכתבו התוס' גיטין (ט') ד"ה ואינו חוזר בעבד דמסתמא דעתו כמו שיאמרו חכמים עכ"ל: ועוד יותר נראה דאפשר בנ"ד איכא ג"כ קנין משיכה כדינו, לפימ"ש בבל"י יו"ד סי' ש"כ סק"ה וז"ל כתב מהרי"ל מבואות שלנו שהם מן הצד ואינם בשוקים ולא לעיקר הילוך פילוש של בני העיר יש להם דין סמטא עכ"ל, א"כ גם בנ"ד נראה שהי' המשיכה למבוי כזה דמהני שפיר כדין סמטא, וענין מ"ש הט"ז סי' ש"כ סק"ו דצריך שימשוך הבהמה לר"ה או לסמטא הוא תמוה מאוד דהא משיכה לא מהני בר"ה ואפשר לדחוק בכוונתו לר"ה היינו מבוי שהוא מן הצד ואינו בשוקים דאף שהוא בר"ה מ"מ יש לו דין סמטא, גם בנ"ד לפי ציור השאלה כנראה שהי' קנין מסירה דמהני בה, זולת מה שיש לדון בנ"ד מפני שהיתה מכירת העז בדבר מועט בעד חצי זהב שכתב בח"ס דהוי אסמכתא ואין דעת שניהם להקנות ולקנות, ראיתי בס' לק"ס מ' בכור שהעיר בזה מפלוגתת הר"מ והראב"ד ז"ל פ"ד מה' חו"מ אם יש אסמכתא לעכו"ם ובהגהת יד שאול יו"ד סי' רצ"ד כתב בפשיטות דבעכו"ם ל"ש אסמכתא וכ"כ במקו"ח וישע"י או"ח סי' תמ"ח, ובמחכ"ת אין לו ענין כלל לזה דאף שבדין אסמכתא י"ל דאין אסמכתא לעכו"ם וכמו"ש במג"א סי' תמ"ח סק"ד כתב כיון דבדיניהם אין דנין דין אסמכתא גמר ומקני, ועיין חו"מ סי' קצ"ד סעי' ב' ובאה"ט ס"ק י"ב בשם הרש"ך דדוקא בכה"ג מהני משפט המלך כיון שהקרקע נקנה בכסף אלא דלא סמכא דעתי' דל"צ לכתוב שטר אבל בענין אחר לא עכ"ד ועיין בש"ע חו"מ סי' ר"ז סעי' ט"ו, אבל בנ"ד מ"ש הח"ס דהוי אסמכתא הוא רק לשון מושאל והעיקר מפני שלא גמרו דעתם כקנין כלל וליכא בזה משפט המלך כלל, אמנם בעיקר ראיית הח"ס מתוס' ע"ז (ע"א) שכתבו שא"צ שיתן המעות שוה הראש והריאה אלא סגי שיקנה בפרוטה ואע"פ ששוה יותר כפלים שאנן סהדי שישראל גמר ומקני כדי להפטר מן הבהמה עכ"ל, דהא תינח רק במוכר אבר אחד בזול דמרויח הישראל הרבה יותר בולד שנפטר מן הבכורה משא"כ היכי שנמכר העז כולו בדבר מועט בודאי לא סמכא דעתי' זתו"ד בח"ס. הנה בשו"ת עה"ג סי' ק"ב הביא מדברי התוס' אלו ראי' להיפוך דה"ה בנמכר כל הבהמה בדבר מועט עיי"ש בנדון דידי' שנמכרו שתי פרות בחצי פ"ג. ובאמת הסברא נותנת כן דבכל אופן גמר ומקני דשוה לו להבעלים להקנות במיעוט כדי להפטר מן הבכורה דמצוה בזה"ז לשתף עם העכו"ם וגם להפטר מן הטיפול הקשה, א"כ בודאי סמכא דעתי' להקנות, וכה"ג בחו"מ סי' ק"צ דבמקום שהמנהג לכתוב שטר ל"ק בכסף משום דלא סמכא דעתי' מ"מ במוכר שדהו מפני רעתה גמר ומקני והכ"נ בבכור הוי כמוכר מפני רעתה להפטר מבכורה ועיין שו"ת הרי"ם סי' י"ז בסוף התשו' בלשונו שכתב דלהפקיע מקדושת בכור הוי כמוכר מפני רעתה אך בשו"ת עה"ג הנ"ל כתב דמה שנשמע מתוס' ע"ז (ע"א) שיכול למכור בדבר מועט היינו דוקא כשאין אנו צריכין לדיניהם ונימוסיהם אבל כשאנו צריכים לנימוסיהם אפשר שבעינן דוקא שיווי הבהמה דוקא ודבר זה צריך חקירה גדולה בנימוסיהם עכ"ל, ובאמנה שיש למצא יסוד לזה ברמ"א חו"מ סי' ס"ח סעי' א' בסופו עיי"ש, וא"כ בנ"ד אם הוא באופן זה שכתבתי שמלבד קנין כסף מכח דיניהם ומנהג התגרים איכא ג"כ קנין משיכה מפני שהי' במבוי שמן הצד שיש לו דין סמטא כנ"ל יש לנו עמוד גדול לסמוך עליו הוא בעל העה"ג ז"ל להתיר בזה להטיל מום ע"י נכרי קטן: ד) ובענין הטלת מום בזה"ז ידוע מ"ש הרא"ש פ' הפועלים סי' ו' דהוי רק אי' דרבנן והוא מגמ' דע"ז (י"ג) דאמר רבא מפני שנראה כמטיל מום דה"מ בזמן שבהמ"ק קיים דחזי להקרבה השתא דל"ח להקרבה לית לן בה ובח"ס סי' ש"ו הקשה למה החליטו כ"כ דבזה"ז גרע ממטיל מום בבע"מ דלא לגופי' חזי ולא לדמי חזי הא קיי"ל מקריבין אע"פ שאין בית ונהי דבכור ומעשר לא מתאכל דתלי' במזבח כדאמר במכות (י"ט) ועיין מג"א סי' תקס"א סק"ג מ"מ אם ישתדלו אצל המלכות לבנות מזבח נוכל להקריב עכ"פ ק"צ כמו"ש בס' כפתור ופרח שהר"ח מפרי"ש ז"ל אמר לבא לירושלים להקריב קרבנות בזה"ז ובח"ס סי' שי"ז הביא מהר"מ סה"מ סי' ג' דשוחט קדשים בזה"ז חייב כרת כר"י וכן הלכה כי הוא ראוי ליקרב והשורש אמיתי אצלינו מקריבין אע"פ שאין בית ובסי' צ"ג כתב דמטיל מום בזה"ז אסור ואינו לוקה והיא דלא כרבא וכבר הק' כן הכ"מ פ"א מאס"מ ה"ז בדברי הר"מ שם: ה) והנראה לתרץ הנה בזבחים (ס') דפריך אי קסבר קדושה ראשונה קידשה לע"ל אפי' בכור נמי ובתוס' שם בשם פי' הקונטרס כלומר יבנה מזבח ויזרוק הדם ויאכל הבשר אבל בלא מזבח פשיטא לי' דאינו יכול להקריב כדאמר לעיל (ד' נ"ט) מודה רב בדמים אע"פ שהבית קיים וכש"כ בזה"ז אבל הראב"ן ז"ל סי' נ' פי' אפי' בכור נמי הי' דינו להעלותו אלא שאין שם מזבח אבל אין הקו' שיבנה מזבח משום דיחיד הבונה מזבח להקריב עליו בכור במה מקרי וכל שאין נידר ונידב כגון בכור אין קרב בבמה והא דר' יהושע במגילה (י') מזבח של ציבור הי' כשעלו בני הגולה בנו מיד את המזבח והקריבו עליו לא גמרינן מיני' ליחיד עכ"ל הראב"ן ז"ל, יצא מזה דבר חדש דמזבח אי אפשר זולת שיהיו כל הציבור בונין את המזבח ולא מהני שיחיד יבנה אותו אפי' אם ימסרנו לציבור, ובביאור אבן שלמה הנדמ"ח על הראב"ן כתב שהוא נגד מה שכתב בס' כפתור ופרח הנ"ל להר"ח מפרי"ש לעלות לירושלים ולבנות