חזון נחום קסו

והיינו משום דהתוספתא איירי בח"ל וסגי בסתם מומין מובהקין אע"ג דלא משתמעי לאינשי: [ודרך אגב במה שנשאל בשו"ת כוכב מיעקב סי' כ"ג בבכור שנקרע שפתו התחתונה לכאו' שא"צ לפנים דהוא היינו גמ' דביצה (כ"ז) הנ"ל דפרטי שפתים ושרי' לי' דעכצ"ל אחת משתי אלה או דפרטי שפתים הוי מום דמשתמע לאינשי או דמכרעא דעת הרא"ש דסגי במום הניכר]: ח) אמנם דא עקא בנ"ד שנתמעכו ונתייבשו הביצים והכיס הגם דקיי"ל כר"י דמעוך וכתות אף בביצים הוי מום משום דמיכווצן ודעת הרא"ש והטור דסגי במום מובהק וגלוי מ"מ כיון שהטור מונה כל המומין שמתירין עליהן בזה"ז ולא מנה מום דמעוך וכתות נשמע דס"ל שאין זה מום גלוי ומובהק וכ"ת העיר והסביר דה"ט לפי דתלי' בפלוגתא דתנאי ולראב"י ל"ה מום משום דלא מינכר אף דלא קיי"ל כוותי' עכ"פ ל"ה מום גלוי. ויש לסייע לדבריו ממ"ש התוס' ב"מ (ט"ו) ד"ה ונתן דלש"ל אדם יודע היכי דאיכא מאן דפליג דאין זה פשוט ובר"מ ה' שבועות (פ"ה הכ"ב) לגבי שבועת שוא בנשבע שהשמש גדולה מן הארץ כיון שאין זה ידוע אלא לגדולי החכמים בלבד אין זה בכלל מה שאמרו דבעי ניכר לג' בני אדם. ולכאו' שיש לתלות זה במה שנדע מאין למד הטור מדברי הרא"ש דמהני מומין מובהקין אע"ג דלא משתמעי לאינשי, דאם כדברי הב"י שכתב דאפשר שלמד כן מדברי הרא"ש ז"ל שכתב בפ' אלו מומין למעלה כתבתי שאין אנו בקיאים במומין הללו ולא עבדינן בה עובדא אלא במומין הנכרים כגון שנסמת עינו כו' אבל לא בדוקין שבעין ומשמע לרבינו דדוקא הני שאין נכרים אבל מומין שנכרים לעין אע"ג דלא משתמע לאינשי דהוי מום שוחטין על ידיהם ע"פ ג' בהכ"נ עיי"ש, לפי"ז אין ריעותא לנ"ד במה שלא הזכירו הרא"ש והטור מום דמעוך וכתות שהרי כללא כייל הרא"ש דרק לא בדוקין שבעין אבל כל שאר מומין מובהקין הנכרין שוחטין עליהן, אבל למה שכתב בדברי חמודות על הרא"ש דהך דיוקא שכתב הב"י לא מכרעא כולי האי רק דפשיטא מלתא ומכרעא מדכתב רבינו מומין דפרקין וכש"כ מדכתב למקצתן ולא לכולן ש"מ דשאר מומין שלא מנה אותן אין שוחטין עליהן עיי"ש, ולפי"ז ש"מ דגם מעוך וכתות שלא מנה שם בין מומין דפרקין אין הבכור ניתר בהן, ועשו"ת בת עיני שנתווכח עם התפ"צ איזה הוכחה מהן יותר מכרעת וא"כ לא פסיקא לן מלתא עדיין אי מעוך וכתות אינו בכלל סימנים המובהקין שהבכור נשחט עליהן לשי' הרא"ש והטור: ט) וכ"ת כתב ג"כ לצדד בנ"ד דכיון שנתייבשו הביצים עם הכיס הוי כחסר והוי בכלל מה שחשב הטור דאין לו ביצים או שאין לו אלא אחת וכן אם אין לו אלא כיס אחד אע"פ שיש לו שני ביצים הוי מום ומכש"כ הכא שנתייבשו הביצים גם הכיס: אבל אי מטעם יבשות הביצים הרי בבכורות (ל"ז) תניא איזה הוא יבשה שאם תינקב ואינה מוציאה טיפת דם ר' יוסי בן המשולם אומר יבשה כדי שתהא נפרכת בצפורן ובחולין (מ"ו) אמר לגבי ריאה דבעינן יבשה כדי שתפרך בצפורן כמאן כר"י בן המשולם אפי' תימא כרבנן גבי אוזן בכור דקא שליט בי' זיקא לא הדרא בריא אבל ריאה דלא קא שליט בה אוירא הדרא בריא, ולפי"ז הכא בביצים הטמונים בכיס דהוי לא שליט בהו אוירא י"ל דבעינן יבש כדי שיהיו נפרכים בצפורן דוקא, ואפי' לגבי הכיס עצמו דקא שליט בי' אוירא הרי הטור והרא"ש ביו"ד סי' ש"ט מסקו להלכה דאפי' באוזן בכור דשליט בי' אוירא בעינן כדי שתהא נפרכת בצפורן דס"ל דחילוקא דש"ס חולין בין שליט בה אוירא דיחוי' בעלמא הוא ואדיחוי לא סמכינן עיין בב"י שם: י) ובענין זה י"ל פרפרת אחת בסוכה (ל"ו) דבעי רבא נולדו באתרוג סימני טרפה מהו כו' כי קא מיבעי' לי' כדעולא אר"י ריאה שנשפכה כקיתון כשרה ואמר רבא והוא דקיימי סמפונהא כו' הכא מהו דלמא התם דלא שליט בה אוירא הדר בריא אבל הכא דשליט בה אוירא סרוחי מסרחת או דלמא לא שנא ת"ש אתרוג תפוח סרוח פסול והרי"ף ז"ל השמיט האיבעי' וס"ל להכשיר שתמוה לכאו' וברא"ש עמד בזה ועיין טור או"ח סי' תרמ"ח: ונ"ל בישוב הרי"ף ז"ל דהנה סברת הש"ס בסוכה לחלק בין שליט בה אוירא לפרש עפי"ז בעי' דרבא הרי כחזיון הזה מצינו גם בש"ס חולין הנ"ל לפרש אליבא דרבא עצמו לגבי ריאה כדי שתפרך בצפורן דאמר אפי' תימא רבנן אוזן בכור דשליט בי' זיקא כו' ושתי הסוגיות דחולין וסוכה מתאימות יחד, אבל כבר הבאתי שהטור והרא"ש ז"ל ס"ל דחילוקא בין שליט בה אוירא דיחוי' בעלמא הוא ויתכן כן גם שי' רבו הרי"ף ז"ל, ונראה ההסבר מה דס"ל דדיחוי' בעלמא הוא דהיינו דסברא זו דשליט בה אוירא אין זה סברא ברורה בתורת ודאי להקל עי"ז בבכור שיהי' נשחט ביבש קודם שהגיע לכדי שתפרך בצפורן רק דאס"ד כן כרבנן בבכור דל"צ כדי שתפרך בצפורן גם בריאה הוה אמרי' הכי אע"ג דלא שליט בה אוירא: והנה מה דהש"ס בסוכה פשטה לאיבעי' דרבא מהא דתניא אתרוג סרוח פסול הק' בכפ"ת דמאי איריא הרי התם כבר סרוח והאיבעי' דרבא הוא רק משום דשליט בה אוירא סופו להיות סרוח רק דהש"ס כאן ס"ל דסברת שליט בה אוירא הוי ודאי סופו מסרחת והוי כאלו כבר סרוח ונראה דבאמת זה רק משום דהסברא דשליט בה אוירא הוי ודאי משא"כ אי הסברא דשליט בה אוירא ל"ה ודאי רק ספק ממילא אפי' ספק ל"ה למה שכתב הב"ח יו"ד סי' מ' דעל שם סופו אינו טרפה כ"א בסופו ודאי לנקוב אבל היכי שיש ספק אם סופו לנקוב ל"ה אפי' ספק טרפה וכ"כ בדע"ק סי' מ"ו ובגה"ק דלא נתקבל הכלל דכל העומד אלא בודאי ולא בספק, ולפי"ז להרי"ף והרא"ש ז"ל דס"ל דחילוקא דש"ס חולין בין לא שליט בה אוירא דיחוי' בעלמא הוא משום דל"ה סברא ודאית וע"כ אף היכי דשליט בה אוירא בעי שתפרך בצפורן והכ"נ באתרוג אע"ג דשליט בה אוירא ל"ה ודאי סופו מסרחת וממילא שפיר עולה שי' הרי"ף להכשיר בזה דכיון דהוא רק ספק אי סופו להסריח שוב ממילא ל"ה עומד לזה וכשר לגמרי דלא איפשטא האיבעי' מדתניא אתרוג סרוח פסול דשאני התם שכבר סרוח והכא ל"ה אפי' בכלל כל העומד ע"י הספק והוא ישוב נפלא בס"ד: יא) יצאתי קצת מהענין בהמשך הדברים וחוזר לנ"ד דהכא שהביצים והכיס לא הגיע היבוש שלהן בכדי שתפרך בצפורן אף דהכיס שליט בי' אוירא מ"מ לשי' הרא"ש והטור גם בכה"ג ל"ה מום עד שתפרך בצפורן: ומ"מ בנ"ד הרי יש לנו כמה צדדים להתירא שי' הרמז"ל דפסק כחילוקא דש"ס חולין דל"ה דיחוי' בעלמא רק דהכי קיי"ל דבשליט בה אוירא סגי בכדי שתנקב ולא תהא מוציאה טפת דם וכנראה דגם בנ"ד הגיע היבשות לשיעור זה, וגם אפי' בלא היבשות רק מצד המיעוך בעלמא שנתמעכו הביצים י"ל דמעוך וכתות הוא בכלל המום שאין לו ביצים או כיס שהזכיר הטור, וגם אפי' נאמר שאין זה בכלל מ"מ י"ל כדיוקא של הב"י בדברי הטור שלמד מדברי הרא"ש דרק בדוקין שבעין שאין ניכרין אבל מומין שניכרין לעין הוו מומין קבועין להתיר עליהן ואין ריעותא ממה שלא חשב הטור אותן בתוך המנויין כנ"ל, והרי חזינן בהא דפרטי שפתים בביצה (כ"ז) שפירש"י דהוי מום שלעולם הוא ניכר ועכ"ז לא חשב הטור מום זה בין המנויים ומכל הני צדדים נראה דחזיין לאצטרופי להתיר בכור בח"ל בזה"ז ועיין שו"ת מ"ב סי' ל"ה ושער אפרים סי' ע"ט מה שדנו בספק בכור בח"ל ומה שכתבתי בזה בתשו' דלקמן סי' צ"ח: יב) ואודות אם אין לאסור משום קנס ע"י שסרסו השומר וכשו"ת חו"י בפ"ת סי' שי"ג כיון דדרכם בכך חשוב לדעת והעיר כ"ת שיש סתירה בזה מדברי האו"ז