חזון נחום קסה

ד) ואמינא גם אני אלך אחר הקוצרים הגאונים האדירים הנ"ל ללקט בשבלים מה שיש לי להעיר בזה. הנה בשי' הר"מ דהאידנא שאין לנו מומחים אין הבכור ניתר אלא במומין דמשתמעי לאינשי לכאו' הסברא נותנת שיש חילוק בזה בין בכור בא"י או בכור בח"ל כיון דשי' הר"מ עצמו בפ"א מה' בכורות דבכור בח"ל הוא רק דרבנן י"ל דבדרבנן סגי אפי' במום דלא משתמע לאינשי דלא חיישינן בדרבנן לשמא יאמרו העולם שאינו מום ואתו להתיר קדשים בחוץ ויתכן שזה באמת מכוון בדברי הר"מ פ"ג ה"ב שכתב וכן בכור שיצא לח"ל ונפל בו מום מובהק הר"ז יותר ע"פ ג' בהכ"נ שהק' הלח"מ דכבר השמיענו רבינו ז"ל דאפי' בארץ ניתר ע"פ ג' בהכ"נ כש"כ בח"ל ולהאמור יפה דייק הר"מ בלשונו ונפל בו מום מובהק היינו אפי' חוץ מהשלשה מומין שהזכיר בסמוך כגון שנקטעה ידו כו' רק דבח"ל שהוא בכור דרבנן סגי בסתם מום קבוע אפי' דלא משתמע לאינשי, אבל הרי חזינן דהטור וש"ע סי' ש"ט שהביאו שי' הר"מ ולא חילקו בין בכור א"י לבכור ח"ל והוא משום דס"ל דלא פלוג וגזרינן ח"ל אטו א"י כה"ג שכתבו התוס' (בכורות ל"ו:) ד"ה התרת, ומ"מ הרי לא אפשר להכחיש שהי' סברא לחלק בין בכור א"י לבכור ח"ל לשי' הר"מ. ולפי"ז יש להעיר בגמ' (בכורות ל"ו:) דאמרי התרת בכור בח"ל ע"פ ג' בני הכנסת אמר רבא ובמומין מובהקין ומקשה מאי קמ"ל תנינא בכור שנסמית עינו ושנקטעה ידו ושנשברה רגלו הר"ז ישחט ע"פ ג' בהכ"נ ומשני אי ממתני' הו"א בח"ל אפי' מומין שאין מובהקין והאי דקתני מובהקין להודיעך כחו דר' יוסי קמ"ל, והנה בתי' הש"ס דייקו האחרונים דאדרבה הו"ל לאשמעינן כחא דהתירא עדיף והשתא לשי' הר"מ הנ"ל תקשי דעדיפא הו"ל להש"ס לשנויי משום דמתני' חשבה רק לג' מומין המפורשין נסמית עינו ונקטעה ידו ונשברה רגלו ואשמעינן רבא בדברי ר' שמלאי דאמר התרת בכור בח"ל ע"פ ג' בהכ"נ דהוא במומין מובהקין והיינו דבח"ל לא צריך מומין המפורשין דמשתמעי לאינשי רק אפי' סתם מומין מובהקין משום דבכור ח"ל דרבנן ומתני' איירי בא"י והיא קו' עצומה לענ"ד: ה) ונראה לתרץ דאליבא דרבא לשיטתו לא מצי לשנויי הכי דבביצה (כ"ז) בההוא גברא דאייתי בוכרא לקמי' דרבא אפניא דמעלי טבא וחזי לי' דהוה פרטן שפתים ולמחר שאלו היכי הוי עובדא כו' עיי"ש והק' התפ"צ בשו"ת בת עיני לשי' הר"מ דלהתיר בשאר מומין מובהקין בעינן מומחה סמוך דוקא והרי רבא לא הי' סמוך שהי' בזמן שכבר נתבטל הסמיכה ואיך א"כ בא להתיר במום דפרטי שפתים שאינו מג' מומין המפורשים דמשתמעי לאינשי עכ"ק וכן הק' בחי' ישע"י בגליון הש"ע רק דשמעינן דרבא ס"ל דג' מומין המפורשים במתני' לאו דוקא ולקמן יתבאר בטעם הרמז"ל בשיטתו דלית לי' דרבא], ולפי"ז מתורץ היטב קושיתי מה דלא משני הש"ס בבכורות דרבא אשמעינן במומין מובהקין סתם דהתרת בכור בח"ל בג' בהכ"נ דז"א דהרי רבא לשיטתו לא מצריך כלל מומין דמשתמעי לאינשי דוקא כן י"ל לכאו', אבל באמת ז"א ואדרבה נתחזקה עפ"ז קושיתי הנ"ל שהרי מבואר בעירובין (ס"ג) ובפירש"י שם דמחוזא אתרי' דרבא וכ"כ רש"י בכמה דוכתי ועיין גליון הש"ס גיטין (ו), וא"כ י"ל דבאמת מה"ט לא אצריך רבא למומין דמשתמעי לאינשי מפני שהי' מקומו במחוזא שהיא בבבל ומשום דבכור בח"ל דרבנן סגי בסתם מומין מובהקין והדרא קו' הנ"ל דלמה לא משני הש"ס בבכורות דרבא בא לאשמעינן במומין מובהקין בח"ל אפי' שלא מג' מומין המפורשים דהתרת בכור בג' בהכ"נ וכמו דחזינן עובדא דשרי רבא בכור דפרטי שפתיו אע"פ שלא הי' סמוך והוא מפני שהי' מקומו בח"ל ואשמעינן זה רבא כאן בבכורות מה דלא שמעינן ממתני': ו) אך הנראה לתרץ הנה מה שכתבתי שיש סברא בשיטת הר"מ לחלק בין בכור א"י לבכור ח"ל והוא משום דבכור ח"ל דרבנן תסגי בסתם מומין מובהקין הלום ראיתי בס' בת עיני תשוב' ב' שהביא תוספתא פ"ג דבכורות וז"ל מום שבגלוי הר"ז ישחוט ע"פ ג' בהכ"נ דר"מ ר' יוסי אומר אפי' רגלו קטועה ועינו סמוי לא ישחוט אלא ע"פ מומחה הרי מפורש דת"ק ס"ל דכל מום גלוי הר"ז ישחוט ומסייע לשי' הרא"ש אבל תקשי תוספתא ומתני' אהדדי דבמתני' תני דוקא ניסמת עינו כו', וכתב דעכצ"ל דמתני' איירי בא"י ותוספתא איירי בח"ל לכך מספיק מומין שבגלוי עיי"ש והוא כמו שכתבתי לעיל בשי' הר"מ שיש לחלק בין א"י לח"ל רק שבטור וש"ע לא נקטו לחלק בשי' הר"מ כן, הוא משום דמסתברא להו דבזמן שבהמ"ק קיים הו"ל למיגזר ח"ל אטו א כמו"ש התוס' בכורות (ל"ו) ד"ה התרת, ובאמנה אם באנו לחלק בין א"י לח"ל לכאו' הו"ל לחלק ג"כ אפי' בא"י בין זמן שבהמ"ק קיים לזה"ז כיון דכל מה דבעינן מומין דמשתמעי לאינשי הוא כדי שלא יאמרו העולם שאינו מום ואתי להתיר קדשים בחוץ א"כ בזה"ז דליכא אי' ש"ח מה"ת כדאמר בע"ז (י"ג) ונשחטי' מישחט רבא אמר מפני שנראה כמטיל מום בקדשים נראה מום מעלי' הוא הנ"מ בזמן שבהמ"ק קיים דחזי להקרבה כו' ובתוס' זבחים (נ"ט) דלא מחייב בזה"ז משום ש"ח משום דאינו ראוי לפאה"מ או משום דהוי דחוי או משום דמחוסר זמן וא"כ הו"ל למימר דאפי' בא"י בזה"ז לסגי בסתם מובהקין ואילו במתני' דבכור נקט רק ג' מומין נסמית עינו כו' אע"ג דמתני' איירי בזה"ז כמו"ש התוס' שם, רק מדלא מחלקינן בין זמן המקדש לזה"ז הכ"נ שאין לחלק בין א"י לח"ל, איברא דלהר"מ לשיטתו אין קו' שהרי פסק הר"מ בפי"ט ממעה"ק הט"ו דהשוחט בזה"ז חייב משום ש"ח אך לדידן דקיי"ל כסוגי' דע"ז (י"ג) דליכא אי' ש"ח מה"ת בזה"ז ועכ"ז תנינן דבכור ניתר דוקא במומין דנסמית עינו כו' ש"מ שאין לחלק ג"כ בין א"י לח"ל. והנה מה דפסק הר"מ בפי"ט ממעה"ק דשוחט בחוץ בזה"ז חייב כן פסק בפ"א מאס"מ ה"ז דמטיל מום בזה"ז הוא בל"ת והכ"מ הק' שהוא היפוך סוגי' דע"ז (י"ג) דאמר רבא דבזה"ז רק נראה כמטיל מום משום דלא חזי להקרבה כו'. וראיתי באנ"ז יו"ד סי' תי"ב שכתב לתרץ בפשיטות דרבא לשיטתו בזבחים (ע"ג) דס"ל בע"ח נדחים א"כ אינו ראוי לפאה"מ מטעם דחוי כתוס' זבחים (נ"ט) אבל אנן קיי"ל דבע"ח אין נדחים ע"כ ס"ל להר"מ דשוחט בחוץ בזה"ז ומטיל מום בזה"ז אסור מה"ת: ז) וכיון דאתאן לזה מתורץ היטב קושיתי דלמה לא משני הש"ס בבכורות (ל"ו) דרבא אשמעינן לחלק בין א"י לח"ל דבכור בח"ל דרבנן סגי בסתם מומין מובהקין ולהאמור לרבא לשיטתו אין לחלק בין א"י לח"ל דאל"כ הו"ל לחלק ג"כ בין זמן המקדש לזה"ז לרבא לשיטתו בע"ז (י"ג) ומדלא מחלק מתני' בהכי א"כ אין לחלק ג"כ לשיטתו בין א"י לח"ל ובההוא בוכרא דאתי' קמי' דרבא דפרטי שפתים ושרי' לי' עכצ"ל שאין זה משום קולא דח"ל רק מסייע להרא"ש ז"ל דאפי' בא"י סגי בסתם מומין מובהקין וכפירש"י שם דפרטי שפתים שפתו שנפגמה שלעולם הוא ניכר עכ"ל והוא משום דהוי מום מובהק הניכר אע"ג דל"ה מום דמשתמעי לאינשי ומתני' דבכורות דנקט ניסמת עינו כו' לאו דוקא ושפיר מקשה הש"ס מאי קמ"ל כיון דלשיטתו אין חילוק בין א"י לח"ל וגם אין לומר דאדרבה אתי לאשמעינן זה דאפי' בא"י סגי בסתם מומין מובהקין ומתני' לאו דוקא דא"כ למה נקט ח"ל התרת בכור בח"ל כו' ודוק: ומעתה להלכה בנ"ד אחרי שהכריע הרמ"א ז"ל דהסומך על דברי הרא"ש לא הפסיד מסייע לן ג"כ הסברא דאפי' לשי' הר"מ יש לחלק בין א"י לח"ל אע"ג שאין חילוק בין זמן המקדש לזה"ז לשי' הר"מ מ"מ בין א"י לח"ל יש מקום לחלק וכהא דתוספתא דתני מום שבגלוי הר"ז ישחט