חזון נחום קסא

לאמנועי מפסחא ונראה דמדוייק שפיר הלשון בירושלמי דרבי לא אכיל לא חמץ ולא מצה ולא אמר בלשון ש"ס דהוה יתיב בתעניתא מזה נשמע דרק מצה וחמץ לא אכיל אבל לא תענית ממש דמיני תרגומא אכיל, לכך לא המ"ל הטעם דלמא מימשך כו' דא"כ גם מיני תרגומא הוה אסור לו אע"כ הטעם משום דר' לוי, אבל בש"ס דילן דאמר רש"ש הוה יתיב בתעניתא כלומר שאפי' מיני תרגומא לא אכיל שפיר אתי' הטעם דלמא מימשך וז"ב. ולפי"ז הדרא קו' המל"מ וליתא לתי' השד"ח דרש"ש הוי אכיל מיני תרגומא דא"כ תיהדר תיובתא בסתירת בבלי וירושלמי. רק מכח קו' המל"מ טובה ההוכחה כדברי הר"מ שם דאיסור תענית ומלאכה ביום הקרבן הוא רק ממנהגא ולא כתוס' פסחים (נ') שהוא דין תורה עיי"ש

ח) ולענ"ד נראה ג"כ הוכחה דל"ה יו"ט מן הדין, שהרי מצינו במתני' דסנהדרין (י"ח) וכשמברין אותו כו' דעושין סעודת הבראה לכ"ג וקשה הרי כ"ג מקריב מנחת חביתין בכל יום והוי כל יום רגל אצלו ובתוס' מו"ק כ' כתבו שאין עושין הבראה ברגל וכן קשה במ"ש הר"מ פ"ז מאבל דר"ג נוהג אבלות והרי אין אבילות ברגל, ובאמת דבמו"ק י"ד יליף בגמ' דמצורע נוהג צרעתו ברגל מדכ' והצרוע לרבות כ"ג והא כ"ג דכל השנה כרגל לכולי עלמא דמי דתנן כ"ג מקריב אונן ואינו אוכל כו' ובחי' הריטב"א הק' דאפי' נוהג צרעתו ברגל אכתי כיון דכ"ג כל השנה רגל אצלו הא קיי"ל דאין רואין נגעים ביו"ט (ובדול"צ דרוש ג' הק' כן מדנפשי' וכן מפורסמת הקו' משמו ולפלא שכבר היא קו' קדומה בריטב"א) ותי' הריטב"א דלא לכל דבר כ"ג כרגל רק לענין פריעה ופרימה עיי"ש, אבל ע"ז גופא אנו דנין בקו' דלמה לא יהי' כ"ג כרגל כל השנה לכל דבר עי"ז שמקריב בכל יום, וכמו כל יחיד שמביא קרבן שאסור בתענית הספד ומלאכה מה"ת לתוס' פסחים הנ"ל. רק מכאן מסתייע שי' הרמז"ל שהאסור הוא רק ממנהגא

ט) וזה כמה בשנים ראיתי בס' פרי יוסף בסופו שהקשה בגמ' הנ"ל דיליף שמצורע נוהג ברגל מדכ' והצרוע לרבות כ"ג והא כ"ג כרגל כו' והרי במתני' בכורות מ"ה חשיב נגעים טהורים בין המומין הפסולין באדם א"כ מאי ראי' שהרי משנולד בו הצרעת ונעשה בע"מ דאפי' אם אין דין מצורע נוהג בו משום דהוי כרגל מ"מ ע"י שנצטרע] שוב ל"ה רגל אצלו ע"י שהוא בע"מ ואינו ראוי להקריב עכ"ק, ונראה דלק"מ ע"פ האמור דמה דכ"ג כל השנה כרגל אין זה מטעם שמקריב בכל יום דא"כ הול"ל דכ"ג אין נוהג אבילות אע"כ דרגל אינו מטעם הבאת קרבן ומנהגא בעלמא הוא שאסורין בו בהספד ותענית כדברי הר"מ הנ"ל ומה דכ"ג כרגל הוא רק משום קדושת כ"ג דגלי בי' קרא לא יפרע ולא יפרום ומזה יליף הש"ס כמו דדחי פריעה ופרימה ה"ה דדוחה דין מצורע וכדברי הריטב"א הנ"ל. וא"כ יפה עולה ראיית הש"ס דמאי בכך שנעשה בע"מ אפי' בנגעים טהורים דמ"מ לא בטיל קדושת כ"ג ממנו ורק בכהן שנעשה פצו"ד אמרי' בגמ' דלאו בקדושתי' קאי ונחלקו בחו"מ וב"ש אע"ז סי' ה' אי נושא גרושה וחלוצה אבל כהן בע"מ בודאי בקדושתי' קאי שהרי כהן בע"מ נושא את כפיו וחולק ואוכל בקדשים ואף שבתוס' יומא (כ"ג.] כתבו דבע"מ חשיב כמו זר דסד"א וכי תעלה ע"ד שזר ובע"מ קרבים לגבי מזבח רצונם לומר רק לגבי הקרבה למזבח חשיב כמו זר ובאמת לר"א שם מזבח הכתוב דעכ"ז הוא קרב להוציא את הדשן] והיא גמ' מפורשת בהוריות (י"ב:) דבעי משיח שנצטרע אי מדחי דחי שיהי' מותר באלמנה ופשיט לי מדתניא עבר מחמת מומין מנין ת"ל והוא דהוא בקדושתי' [וע' הוריות (ט'.) דבעי ג"כ בנשיא שנצטרע אי מדחי דחי ושם י' פרט לנשיא שנצטרע רק לגבי מ"ע וקדשתו ע' תיבת גומא פ' וילך אי איכא בבע"מ וע' מנ"ח מ' רס"ט וא"כ כ"ג גם בצרעתו כל השנה כרגל זולת זה דאפי' נימא דכ"ג כרגל הוא ע"י הבאת הקרבן בכל יום ג"כ לא בטל הרגל אצלו כשנעשה בע"מ, שהרי מצינו כן בירושלמי פסחים פ"ד ה"א כתיב שם תזבח את הפסח בערב אין לי אלא הוא שלוחו מנין ת"ל ובשלת ואכלת כו' אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב הרי דיליף אפי' לא היו הבעלים בשעת שחיטת הפסח ששלחו ע"י אחר רק שהי' בשעת אכילה אסורין במלאכה א"כ הכ"נ כ"ג בע"מ אף שאין מקריב בעצמו יכול להקריב ע"י שליח אע"ג שמבואר בתו"כ דעשירית האיפה של כ"ג והדיוט שמביאין בתחלת חינוכם עובדה הכהן בידו ובמנ"ח מ' קל"ו כתב דאפשר ג"כ ע"י שליח ואני הבאתי ראי' לזה מפורש במו"ק (ט"ו) ונדפס בשמי בס' גאו"צ לזבחים בקונטרס החרש והמסגר עיי"ש, אבל עכ"פ עשירית האיפה שמביא כ"ג בכל יום בודאי לא הי' צריך להביא בידו דוקא ומפורש בגמ' מנחות כ"א וא"כ אפי' בכ"ג שהוא בע"מ כל השנה כרגל אצלו כיון שמקריב ע"י שליח ושפיר יליף הש"ס דמצורע נוהג צרעתו ברגל ודוק. בכל האמור שיש בהם ביאור יפה ודברים נכונים: סימן צב ב"ה ו' מנ"א תרפ"ג דאמבראווא שלום לב"א הרב הג' החו"ב עצום כו' כש"ת מו"ה יעקלי טירקל נ"י בק' סחאדניצע

א) הבאת להעיר בנדרים (פ"ג) דלמא מיין דאית לה צערא הפר לה מזג וחרצן דלית לה צערה לא הפר לה והרי לפי המבואר באדר"נ וילקוט ומד' נשא הביאם הפמ"ג בפ"כ ח"א אות י"ז דעיקר איסורי נזיר הוא רק יין ושכר אבל זג וחרצן הם רק משום סייג משמרת ליין א"כ מאי מקשה הא כיון דהפר לה מיין ממילא הותר גם זג וחרצן כי לא יתכן סייג בלתי העיקר והיא הערה נאה: