חזון נחום קס

הוא אומר ולקרבן העצים וכן הוא לשון הר"מ פט"ז ממעה"ק. אבל הרי בר"מ כאן פ"ו מהכה"מ הנ"ל מבואר דלכך נקרא קרבן העצים ע"י העולת נדבה שהביאו עם העצים וכ"ה בפיה"מ להר"מ תענית פ"ד מ"ה, ומפורש בפירש"י זבחים צ"ט דאר"ש אבל אינו משלח קרבנותיו אפי' עצים ולבונה וז"ל והעצים המתנדב עצים מביא קרבן עמהן הרי דאפי' ביחיד המתנדב עצים הוא כן. ואיתא כן בתוספתא שקלים פ"ג הביאה בתוס' מנחות (כ'.) ד"ה מלמד דבין מתנדב עצים סתם או עצים אלו נופלין בלשכת דיר העצים הרי שלא הי' מקריבין ביום הבאתן, ובכל דוכתי קרי לעצים מכשירי קרבן ע' מנחות כ' עצים כמה דמתכשרא בהו מנחה כו' ובתוס' זבחים מ"ג ד"ה והלבונה דעצים ל"ב מלח דמכשירי קרבן הן ולא קרבן. הנה כל אלה הוכחות עצומות וקו' גדולה לדברי המל"מ לכאו': ב) והנלע"ד הנה המל"מ שנחית לחילוק הענינים בלשון הרמז"ל חולי' מדברי הירושלמי פסחים פ"ד וחגיגה פ"ב הביאו הכ"מ שם האומר הרי עלי עצים למזבח וגיזרין למערכה אסור בהספד ובתענית ולעשות מלאכה בו ביום, מזה נשמע שנמצא קרבן עצים לעצמו בלא מסירה לצבור דמשום זה הי' הקרבת העצים והיו"ט בו ביום משא"כ גבי עצי הכהנים והעם דגמ' תענית כ"ח לא הי' עושין יו"ט בו ביום של הקרבת העצים רק ביום הקרבת עולת נדבה עיי"ש, ונראה עפ"ז שלא בא המל"מ לכלול בכיילא רבה לומר שכל יחיד המתנדב עצים לא הי' מוסר לצבור מה שהוא נגד התוספתא הנ"ל דאלו ואלו נופלין בלשכת דיר העצים אבל רצונו לומר דמשכחת לפעמים הקרבת נדבת עצים של יחיד בלא מסירה לצבור והוא דבר התלוי בדעת אדם המנדב, דאף דבסתמא שלא פירש נופלים העצים ללשכה, אבל אם פירש נדרו להביא העצים בתורת קרבן לעצמו אז אין צריך למסרן לצבור ובכה"ג אמר בירושלמי הנ"ל דעושה אותו היום יו"ט, ולפי"ז סרו כל קושיותיו בזה כמובן. אבל מה שדברי המל"מ נצבו לו כמו נד יותר חידוש נמצא בריטב"א תענית כ"ו לגבי קרבן עצי הכהנים והעם דיו"ט שלהם לא הי' משום הקרבן שמביאים עם העצים, רק שהעצים גופי' היו לקרבן וכתב זה בשם יש מפרשים שהיו מבערין במזבח בפני עצמו מן העצים שהתנדבו וזה הי' קרבן עצים וכן אמרי' במס' תמיד שם גזירים הי' קרבין עם תמיד של בין הערבים וזה יוכיח כי קרבן עצים ממש הוא ולא שאר קרבנות שהיו מביאין באותו היום כדעת קצת רבותינו עיין גב"א תענית שם שהשיג ע"ז דהא ב' גזורין חובה לתמידין באים מה"ת לא רק נדבה בעלמא מתק"ח עיי"ש וזה ודאי תמוה מ"ש הריטב"א ז"ל דגם זמן עצי הכהנים והעם דמתני' תענית כ"ו לא הי' מכשירי קרבן רק קרבן לעצמו שהוא היפוך המבואר מכל הני דוכתי דלעיל וכמו שהוכיח במל"מ הנ"ל גם בגב"א שם הוכיח ממתני' דמגילה ה' דקרבן העצים הוא מה שהיו מביאין קרבן נדבה עם העצים וכדברי הר"מ פ"ו מכה"מ: ואמנם בירושלמי שקלים פ"ד ה"א לפי' הפנ"מ מסקנתו כפי' הריטב"א דקאמר התם מתני' פליגי על ר' יוסי אותן הימים נוהגים בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן ר' יוסי אומר אינן נוהגין אלא בשעת קרבן בלבד פי' הפנ"מ דהכי מקשה דאי אמרת דעצים אינן אלא מכשירי קרבן ואינן כגופו של קרבן מפני מה היו נוהגים באותן הימים להחזיקן כיו"ט דלא אמרו כך אלא בקרבן בלבד ולא שמענו זה במכשירי קרבן כו' הרי שדברי היש מפורשים בדברי הריטב"א מקומם בירושלמי, ועכ"פ שאין קו' להמל"מ שכתב כן לגבי נדבת עצים של יחיד שהוא גופו של קרבן כנ"ל: ג) וכ"ת העיר דלדברי המל"מ אמאי אין חייבין עליהן אם הקריבן בחוץ כתוספתא דשקלים בתוס' מנחות כ' דהקריבן בחוץ פטור הא אפי' בקבה"ב אמרי' בזבחים קי"ג שומע אני שחייבין עליהן משום חוץ לפי שנקראין קרבן אלא שנתמעטו משום שאין ראויין לפאה"מ וא"כ העצים שנקראין קרבן וראויין לפאה"מ בתורת קרבן נדבה ביחיד לדעת המל"מ אמאי אין חייבין עליהן בחוץ, ולכאו' יפה העיר, אבל באמת לק"מ דבמנחות (ק"ג:) ת"ר קרבן מלמד שמתנדבין עצים ופירש"י מקרא נפש כי תקריב קרבן מנחה, וא"כ הרי גם בקרבן מנחה אין חייבין אלא אם הקריב קומץ בחוץ, ולפי"ז בקרבן עצים לרבנן דלא בעי קמיצה כדאמרי' במנחות כ' א"כ ליכא קומץ שיחייב עליו בחוץ ולרבי דבעי קמיצה הרי באמת אמר בתוספתא דחייבין על העצים בחוץ: ד) ומה שהעיר בתוס' מעילה י"ט מנחות כ"א וק"א דעצים דמערכה קדו"ד הן והרי בתוס' זבחים ל"ד כתבו דעצים קדוה"ג מדשייך בהן חה"ק ובתוס' מנחות כ"א דלרבי יש בעצים משום פיגול ונותר הרי דהוי קדוה"ג, לק"מ דמה דמהני בעצים חוה"ק מבואר שם בזבחים ל"ד ומנחות ק"א שהוא כמה דמשפי להו בגזרין וא"כ הרי אז באמת אין להן פדיון דהוי קדוה"ג וכמו שפירשו במנחות ק"א, ד"ה אלא דעצים שלא קידשו בכלי כי נטמאו לא לפרקי דהא לאו קדוה"ג נינהו עכ"ל, וע"כ הוא דמשני הש"ס התם אע"ג דמקודם דמשפי להו לאו קדוה"ג נינהו ל"מ פדיון דכטהורין דמי משום דלא שכיחי, אבל אחר דמשפי להו בגזרין דהא קדוה"ג לחה"ק ה"ה דלא מהני פדיון מן הדין וכ"כ בשעה"מ לאס"מ פ"ו עיי"ש: ה) ובדברי הר"מ הנ"ל פ"ו מכה"מ ה"י אפי' יחיד שהתנדב עצים כו' אסור באותו היום בהספד כו' דקדק המל"מ מה דנקט בנדבה ולא בנדר ומזה הוכיח שיטתו דהעצים הן גוף הקרבן וע"כ רק בנדבה שהרי התפיס אותם בקדושה לכך נוהגים לעשותן יו"ט אבל בנדר אין כאן שום מעשה כלל עד שיביאם ליד גזבר עיי"ש: ולי נראה בפשיטות מה דנקט בנדבה דבחולין (קל"ט) אמר איזהו נדר ואיזהו נדבה נדר האומר הרי עלי עולה נדבה האומר הרי זו עולה, והנה בתוספתא דשקלים הובאה בתוס' מנחות כ' האומר הרי עלי עצים מביא דמי שני גזרי עצים ונותן לשופר ולוקחין בהן הכהנים עצים ומקריבין אותן על המזבח כו' ואם אמר הרי עלי שני גזרי עצים אלו למזבח כהן מקבלן הימנו ומקריבן לגבי מזבח כו' וא"כ מתורץ שפיר דהר"מ דוקא נקט בנדבה דאמר הרי עלי דאי בנדר שאמר הרי עלי הרי אין מקדיש אלא דמי עצים ולא קרבן עצים א"כ ל"ה יו"ט לגבי' וצ"ע מה שהמל"מ לא נחית לזה ודוק: ו) ובמל"מ שם הק' קו' גדולה בהא דפסחים ק"ח דרש"ש הוה יתיב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא כו' ומשום פסחא דלמא ממשיך ואתי לאמנועי מלמעבד פסחא וס"ל כדר' אושעי' אר"א מכשיר הי' ב"ב פסח ששחטו בי"ד לשמו ומצפרא זמן פסחא, והק' שהרי התוס' פסחים נ' כתבו דמה דע"פ אינו אסור כל היום במלאכה כמו יחיד שמביא קרבן, משום דפסח אין יכול להקריב רק אחר חצות, א"כ היכי קאמר הכא דרש"ש הי' מתענה משום דס"ל דכשר פסח בי"ד שחרית אדרבה משום הכי הוה אסור לו תענית כל היום דהקרבן הוא סבה לתענית ומלאכה כו' עכ"ק וראיתי בשד"ח חלק דברי חכמים סי' נ"ו בשם הגאון ר' שלמה הכהן מווילנא ז"ל שחי' דרב ששת דהוה יתיב בתעניתא לאו תענית ממש רק דלא אכיל לא חמץ ולא מצה אבל אכיל מיני תרגומא עיי"ש באריכות: ז) ואמנם אני כתבתי במק"א ע"ד סתירת ש"ס דילן והירושלמי שהרי בירוש' ר"פ ע"פ אמר רבי לא הי' אוכל לא חמץ ולא מצה לא מצה מהדא דר' לוי כל האוכל מצה בע"פ כו' ולא חמץ משום הדא דריב"ב כו' וקשה מה דלא אמר בירושלמי טעם ש"ס דילן משום דלמא מימשך ואתי