חזון נחום קנט

שחזר לסניו ול"ק קו' הט"ז מה שבא כבר לכלל ישראל כו' דמ"מ בגר שאני כיון שעתה חזר הוכיח סופו על תחלתו ובטל הגרות למפרע ממילא לא בא מעולם לכלל ישראל: ה) ולכאורה יש להקשות דלפי סברת הר"מ דבטל הגירות למפרע א"כ למה אמרי' ביבמות מ"ז ובכורות ל' דאם קידש קידושיו קידושין הרי מכיון שבטל הגירות למפרע הרי הוא כנכרי מעיקרא ונכרי שקידש אין קידושין תופסין, אבל י"ל לפי"מ דאמר בחולין ל"ט בשחטה ואח"כ חישב עלי' זה הי' מעשה בקיסרין ולא אמרי בה לא איסור ולא היתר ועיין בש"ע יו"ד סי' ד' דמשום סברא דהוכיח סופו על תחלתו הוי רק ספק, ולפי"ז הכ"נ בגר שחזר לסורו דהדר לגיותו הוא רק לחומרא וכמו"ש הט"ז סוס"י רס"ח שם אבל לא לקולא ואם קידש קידושיו קידושין ודוק: ו) ובסברת הר"מ יש להעיר לכאו' לפי"מ דאמר במנחות ט"ז תרגמא בב' דעות דלש"ל בזה על דעת הראשונה הוא עושה, דנראה כה"ג דה"ה דבשתי דעות לא אמרי' הוכיח סופו על תחלתו ועיין ח"ס אע"ז סי' מ"ד מה שהשיג על הנו"ב אע"ז סי' מ"ד שדן בסברא דהוכיח סופו על תחלתו בתרי גברי ועיין שו"ת אדב"ע אע"ז סי' ט"ז בזה, ולפי"ז למאי דאמר קידושין ס"ב התם מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת, א"כ הכא עת שנתגייר נעשה דעת אחרת והשתא שחזר לסורו חזר לבהמה וא"כ איך נאמר הוכיח סופו על תחלתו דהוי בשתי דעות דהוי כתרי גברי דמה"ט אמר בקידושין שם דלא מקרי בידו להתגייר משום דהוי ב' דעות דהשתא דעת אחרת, ולכאו' שי"ל כאן דמשום דאמרי' הכא דהוכיח סופו על תחלתו בטל הגרות ממילא לא הי' דעת אחרת, מ"מ כה"ג מצינן בש"ע יו"ד סי' י"ח בשחט בסכין בדוק ונאבד ואח"כ נמצא והרי הוא פגום דכשר משום שיצא בהיתר והק' הפר"ח דכיון שנמצא אח"כ פגום הרי נתברר שלא יצא בהיתר כ"א באיסור, ותי' התב"ש ע"פ דאמר בכתובות כ"ד א"ר יוסי גדולה חזקה כו' דמבואר דאיכא חזקה רק במה שביד האדם הוחזק להיתר אע"ג דליכא חזקה מצד עצמה עיי"ש והכ"נ הרי גדולה חזקה שהוחזק לדעת אחרת ע"י שנתגייר ואיך מוציאין אותו מחזקתו למפרע משום סברא דהוכיח סופו על תחלתו דכה"ג הוי כשתי דעות או תרי גברי דלא אמרי' הוכיח סופו: וי"ל דאע"ג דהוחזק כבר בדעת אחרת מ"מ ל"ה תרי גברי ממש ובפרט למ"ש בשו"ת אהב"ע סי' מ"ד דהוכיח סופו על תחלתו הוא בגדר מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו א"כ הרי ניכר שמעולם לא הי' דעת אחרת אתו: ז) וראיתי בצ"פ שם העיר דהא דגיטין מ"ה בגר שחזר לסורו מחמת יראה דכשר והרי אכתי עבר אדבר אחד במה שלא מסר נפשו ע' סנהדרין ע"ה, וא"כ להש"ס דבכורות ל' נחשד לכה"ת כולה, ויתכן לומר שהרי מה דנכרי פסול לכתיבת ס"ת הוא משום שאינו בקשירה לפי"ז י"ל חידוש הלכה דנכרי שנתגייר ואח"כ נחשד על ד"א אף שחזר לגיותו דהוכיח סופו על תחלתו מ"מ מקרי ישנו בקשירה שהרי כבר קיבל עליו המצות, וגדולה מזו כתב הגאון יעב"ץ בהגהות לש"ס יבמות מ"ח בפי' הגמ' דגרים מעונין בזה"ז מפני ששוהין עצמן להכנס תחת כנפי השכינה שהוא מפני שכבר קבלו עליהם במחשבה או בפה דברי הגרות עיין שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' ד' לחזק בזה מ"ש בכ"ח פ' תזריע דנכרי המל עצמו לשם יהודית חייב להיות יהודי שלא יעבור בבל יחל דאיכא גם בב"נ כירושלמי דנזיר עיי"ש וא"כ מכש"כ בשכבר קיבל עליו הגרות עם כל המצות דחייב עליהם והוי בר קשירה, ולפי"ז הכא שחזר לסורו מחמת יראה דלא מקרי עוע"ז רק שתאמר משום שעבר דבר אחד בטל גירותו ת"מ ל"ה כנכרי דפסול לס"ת משום דגר אף אחר שחזר לגיותו אם אינו עוע"ז דל"ה מין, שפיר כשר מן הדין לכתיבת ס"ת דהוי בר קשירה, וע"כ הש"ס בגיטין דמקשה דאם חזר לסורו שעוע"ז מין הוי, ומשני שפיר שחזר לסורו משום יראה, דאי משום שעבר אמסנ"פ וחזר לגיותו כיון דעכ"פ ל"ה מין כשר לס"ת דמקרי ישנו בקשירה, ואע"ג דאמר בבכורות שם דהוי כישראל מומר לענין קידושין וא"כ גם מומר מקרי אינו בקשירה כש"ס בגיטין מ"ה מ"מ הרי כתב הר"ן שם דאחרים פירשו דמומר מדינא כשר דמקרי ישנו בקשירה אלא דמדרבנן כיון דפרק מעליו עול מצות אפי' רק מצוה אחת דשביק התירא ואכיל איסורא עשאוהו מדבריהם כאלו אינו בעל קשירה ועשו"ת רע"א סי' ס"ט א"כ הא תינח בעבר על דבר אחד במזיד משא"כ כמו זה שעבר מחמת יראה לא מיפסל מכתיבת ס"ת לא מדין מומר ולא מדין נכרי כיון דמן הדין ישנו בקשירה ודו"ק: ח) מה שהעיר בבכורות נ"ד מנין לזובח בהמת בע"מ בבמת יחיד שהוא בל"ת שנא' לא תזבח כו' ואימא אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין לבכור, סד"א הואיל וקדוש כשהוא בע"מ ליקרב נמי כשהוא בע"מ קמ"ל דלא, והקשה דאכתי נימא דקרא לא תזבחנו אינו ללאו כ"א דאין צריך דהו"א דקרב בע"מ ומצוה להקריב מה שכבר קדוש קמ"ל דא"צ, כה"ג שכתב התוס' זבחים ס"ה לגבי לא יבדיל שא"צ להבדיל, לק"מ לדעתי דאס"ד דליכא לאו בהקרבת בכור בע"מ א"כ אין מציאות שיאמר קרא דא"צ דמאחר שכשר למה לא יהי' צריך להקריב וכעין דמקשה הש"ס ריש זבחים לגבי של"ש אם כשרין הן ירצו: וקצת יש להעיר בגמ' דאיך סד"א דבכור ליקרב בע"מ הרי למאי דאמר במעילה י"ב דלכך מחו"ז קדוש מידי דהוה אבע"מ אבל עופות דאין מום פוסל בעופות הכ"נ דלא קדוש במחו"ז והשתא אס"ד דגם בבכור אין מום פוסל א"כ איך בכור קדוש במחו"ז, אבל י"ל משום דבבכור גלי קרא בפטר רחם דקדוש במחו"ז וכדאמר בבכורות י"ט מה בכור קדוש לפני זמנו ופירש"י שהרי קדושתו מרחם: הנני בזה דוש"ה בלונפ"ח וברכת כוח"ט. סימן צא ב"ה בדר"ח אלול תרצ"ה. שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הה"ג החריף ובקי יראת ד' אוצרו כש"ת מו"ה מאיר מאלטער נ"י בק' טארנא: א) הגיעני יקרתו עם ח"ת והתענגתי בהערותיו הנכבדות ומשמחות לב, בר"מ פ"ו מהכה"מ ה"ט ומהו קרבן העצים כו' ואם שיגיע לבני משפחה זו להביא העצים היו מקריבין עולות נדבה וזהו קרבן העצים והי' להם כמו יו"ט ואסורין בו בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה ודבר זה מנהג ובה"י כתב אפי' יחיד שהתנדב עצים או גזרים במערכה אסור באותו היום בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה דמבואר דאפי' בלא עולת נדבה רק משום העצים לחוד הוא יו"ט ובמל"מ כתב לחדש שיש בזה חילוק ענינים דבה"ט איירי בדין עצי הכהנים וכמו בתענית כ"ח שהוא צורך מזבח דמייתי קרא התם (דנחמי' י') והגורלות הפלנו על קרבן העצים וגו' לבער על מזבח ד' וע"כ שהיו מוסרים העצים לצבור כמבואר בירושלמי א"כ מה שהיו עושים יו"ט לא משום נדבת העצים אלא משום הקרבן עולת נדבה שהביאו עמהן ומשא"כ בה' י' איירי ביחיד המתנדב עצים לצורך המערכה לקרבן א"צ להיות משל צבור ובהקרבת העצים היו עושין יו"ט, וכ"ת עמד בזה דמנ"ל להמל"מ לחלק בזה דיחיד המתנדב עצים לא הי' מביא קרבן עצים אף דלכאו' משמעות קצת בגמ' מנחות (ק"ו:) קרבן מלמד שמנדבין עצים שכן