חזון נחום קנח

שבת וכתב הרא"ש סוף מ"ק דלש"ל כאן דין דיחוי כמו באבילות משום דכל שעה מתחדש חיוב דשמירת שבת ועיין ט"ז יו"ד סי' שצ"ו ושו"ת רע"א סי' נ"ד ולפו"ז ה"ה בגר שנתגייר בשבת הדין כן ומפורש בירושלמי עירובין פ"ד ה"ה דבעי גר שטבל בשבת לאחר שהאיר המזרח אם קונה שביתה כמו ישן אליבא דר"י ב"נ כו' הרי דגר שטבל בשבת חל עליו חיוב שבת ול"ה דיחוי. והנה ביבמות (מ"ו) מבואר דלמאי דקיי"ל דגר שמל ולא טבל אינו גר עד שימול ויטבול אין מטבילין גר בשבת משום תיקון גברא וזה רק אי' דרבנן דמתקן אבל מה"ת מותר טבילת גר בשבת ומשכחת עפי"ז גר שנתגייר בשבת וכהאי דירושלמי עירובין הנ"ל ועכ"ז חל עליו קידושו של יום כאמור, ולפי"ז י"ל דזה שבא הכתוב במלאכת שבת לומר וגרך אשר בשעריך דמרבי אפי' גר שנתגייר ביום השבת דלא אמרי' בי' דיחוי ודו"ק: ג) בקרא אדם כי יקריב הביא מס' התוה"מ בפי' הירושלמי שקלים פ"א ה"ד אדם לרבות את הגרים מכם להוציא את המומרים ובפי' הק"ע שהק' דלמ"ל קרא לגרים תיפ"ל דלא גרע מעכו"ם שנודרין נדונ"ד כישראל אלא דה"פ מכם להוציא את המומרים מישראל אבל מגרים אפי' ממומרים מקבלין וה"ק בכם חלקתי ולא באומות והשתא מכותים אע"פ שחזרו לסורם מקבלין מהם. והוא חידוש דמגרים מקבלים אפי' ממומרים והוא להיפוך פי' תוה"מ והרא"פ בירושלמי. וכ"ת כתב לדחות פי' הק"ע שהרי הטעם דמקבלין קרבנות מן הנכרים אפי' ממומרים נראה משום דעכו"ם לאו בני הרצאה נינהו עיין זבחים (מ"ה) וט"ז יו"ד רנ"ד סק"ד ומ"פ שם וירו' ר"פ ב' נזירים יצא עכו"ם שאין לו כפרה משא"כ גר עכתו"ד ועיין חולין ה' דאי אשמעינן חטאת משום דלכפרה הוא כו': ואמנם לענ"ד ראי' והכרח לחידושו של הק"ע והוא דהרי דביבמות (מ"ז) אמרי למאי הלכתא דאי הדר בי' ומקדש בת ישראל ישראל מומר קרינא בי' ובשו"ת מהרשד"ם סי' י' לענין מומר שקידש כתב ע"ד הגמ' הנ"ל וז"ל לא כמו שפירש"י שחזר לגיותו אלא דהדר שחשוד לעבור עבירה אחת דכיון דאמר בבכורות (ל') גר שקיבל עליו ד"ח אפי' נחשד לד"א הוי חשוד לכה"ת כולה והרי הוא כישראל מומר ונפ"מ דאי קדיש קדושיו קידושין, א"כ אינו כ"כ דוחק דקאמר אי הדר בי' סתם עכ"ל המהרשד"ם, באופן שמבואר ע"פ גמ' דבכורות (ל') ויבמות (מ"ז) דאע"ג דבישראל חשוד לד"א ל"ה חשוד לכה"ת כולה אבל גר שאני דנעשה חשוד לד"א הוא חשוד לכה"ת כולה והרי הוא מומר וא"כ מזה ראי' להק"ע דאס"ד דאין מקבלין קרבנות מן המומרים גרים כמו מן המומרים בישראל א"כ אפי' לא נעשה הגר כ"א חשוד לד"א לא נקבל ממנו קרבן כיון שע"י שנעשה חשוד לד"א נעשה מומר, ולא יתכן לומר שבאמת אין מקבלין ממנו קרבן אפי' בנעשה רק חשוד לד"א שהרי בחולין (ה':) אמרי' מכם בכם חלקתי ולא באומות מן הבהמה להביא בנ"א שדומים לבהמה מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה חוץ מן המומר כו' א"כ דמקבלין קרבנות מפושעי ישראל ממילא אפי' בגר איתרבי אפי' שהוא מפושעי ישראל וא"כ ממילא איתרבי אפי' גר מומר דמקבלין קרבן ממנו: ואבע"א סברא דבגר מקבלין קרבן ממנו אפי' מומר דהר"מ פי"ג מא"ב הט"ז כתב שלכן קיימו שלמה ושמשון את נשותיהן אע"פ שנגלה סודן וסופן הוכיח על תחילתן כו' מבואר דגר שחזר לסורו בטל הגירות למפרע ובטור יו"ד סי' רס"ח בגר שחזר לסורו יינו יי"נ והם דברי הבה"ג ובביאור הגר"א ציין לדברי הר"מ הנ"ל כן ראיתי ג"כ בצ"פ להר"מ שם שכתב הסבר הגמ' בכורות הנ"ל דגר שנחשד לד"א חשוד לכה"ת שהוא עפי"ד הר"מ דבטל הגירות למפרע עיי"ש ובזה כבר כתבתי לתרץ תמיהת הט"ז יו"ד סי' רס"ח סקט"ז ע"ד הפרישה שכתב דיינו יי"נ למפרע עיי"ש ודו"ק. והארכתי בזה [ראה בסי' שאח"ז]: סימן צ כבוד ידידי מחו' הרב הה"ג החו"ב בנש"ק מו"ה מיכל הלברשטאם נ"י מק' רישא א) ע"ד הערתו בטור יו"ד סי' רס"ח גר שחזר לסורו יינו יי"נ כו' ובדרישה כתב יש מקשים פשיטא וכי עדיף מישראל מומר, אבל הב"י הראה מקור בבה"ג פ' החולץ ע"ז כתב כ"ת דבמחכ"ת הלא ש"ס ערוך הוא בבכורות ל' גר שקבל עליו ד"ח אפי' נחשד לד"א הוי חשוד לכה"ת כולה והרי הוא כישראל מומר ונפ"מ דקדושיו קידושין, וא"כ שפיר אשמעינן הבה"ג דגר שחזר לסורו היינו שעבר בא' משאר עבירות אפי' אינו עוע"ז מ"מ בגר שאני דהוי כמומר, הערתו טובה ועצומה: ב) ואמנם הנה בשו"ת מהרשד"ם סי' ו' לענין מומר שקידש כתב דלא מצינו כאן דקידושיו קידושין רק דנחשד לד"א ולא במומר גמור, וגם ביבמות (מ"ז) דקאמר למאי הלכתא דאי הדר בי' ומקדש בת ישראל, ישראל מומר קרינא בי' וקידושיו קידושין, לא כמו שנראה מפירש"י שחזר לגיותו אלא דהדר בי' שחשוד לעבור עבירה אחת דכיון דאמר בבכורות דהוי חשוד לכה"ת כולה א"כ אינו כל כך דוחק דקאמר אי הדר בי' סתם עכ"ד, ומעתה אם נקבל זה א"כ כשהראה הב"י מקורו לש"ס פ' החולץ למאי הלכתא דאי הדר בי' כו' הרי נכלל בו ג"כ ש"ס דבכורות הנ"ל דלפי"ד המהרש"ם היינו הך: ג) אבל הנה המהרשד"ם עצמו אף שכתב שאינו כ"כ דוחק, מ"מ עכ"פ חשבי' לדוחק, ובאמת פשטות הלשון דהדר בי' נראה דהדר למעיקרא לגיותו, ודמיון לזה בתוס' ב"מ פ"ד ד"ה אי הדרת בך שהוכיחו דר"ל גם קודם דאהדרי' ר' יוחנן הי' למד הרבה אלא שנעשה אח"כ ע"ה מדקאמר אי הדרת בך משמע להיות כבתחלה עכ"ל ודו"ק: אך לפי"ז מכש"כ בלשון הבה"ג עצמו בטור יו"ד סי' רס"ח דגר שחזר לסורו, היינו שחזר לגיותו וכמו שמא יחזור לסורו בקידושין (י"ז) ובגיטין (מ"ה) א"כ נסתלקה הערתו לומר שהבה"ג לש"ס נתכוון בכורות (ל') בנחשד לד"א, שהרי אמר חזר לסורו ומשמע שחזר לגיותו וע"כ יפה הק' בדרישה דבכה"ג פשיטא דלא עדיף מישראל מומר, ואין לומר דאשמעינן הא דבכורות ל' בנחשד לד"א משום דאין זה במשמעות חזר לסורו שכתב הבה"ג ז"ל: ד) והנה בט"ז יו"ד סי' רס"ח העתיק מדברי הדרישה שמתרצים דכאן אסרינן יינו אפי' למפרע קודם שחזר לסורו וכתב ע"ז הט"ז דזה דבר שאינו אמת כיון שבא לכלל ישראל הוחזק לכל דבר כישראל ואין לך לפוסלו עד שיודע לך שהוא פסול משם ולהבא: ולענ"ד אין הדבר רחוק כ"ז דהנה במ"ש הבה"ג הנ"ל ציין בביאור הגר"א אות כ"ח לדברי הר"מ פי"ג מא"ב הט"ז שכתב שלכן קיימו שלמה ושמשון את נשותיהם אע"פ שנגלה סודן וסופן הוכיח על תחלתן עכ"ל כן ראיתי ג"כ בצ"פ להר"מ מה' א"ב שם שכתב בהסבר הש"ס בכורות הנ"ל דבגר שנחשד לד"א הוי חשוד לכה"ת שהוא עפ"ד הר"מ שהוכיח סופן על תחלתן דמשמע דגר שעבד אח"כ ע"ז בטל הגרות למפרע וה"ה בנעשה חשוד לד"א ועיי"ש שציין ג"כ לדברי הבה"ג הנ"ל. ולפי"ז יתכן שפיר דברי המתרצים בדרישה בגר שחזר לסורו הוי יינו למפרע קודם