חזון נחום קנז

יו"ד סי' רע"ד דבהפסיק בענינים אחרים לאו אמרי' כן וכן בתרי גברי כגמ' דמנחות (ט"ז) בשתי דעות ובגה"ק ה"ק אח"ס אע"ז סי' ט' בשיטתו דמשום דעה הראשונה נעשה השאר ממילא לשמה ולא דנין אגברא והביא משו"ת מהרמ"ל סי' קכ"ב ומ"ש ע"ז בשו"ת הרא"מ סי' דהפסיק בענינים אחרים מודה המהרמ"ל דל"א עדר"ע: מה שהביא מפמ"ג סי' ל"ב סקי"ג דעבוד לשמה דרבנן עיין ג"כ שו"ת עה"ג סי' ס"ה הביא מהמרדכי שכתב דיש להסתפק אי הוי דאו' או דרבנן. ידידו"ש: סימן פח. להנ"ל בחי' למנחות (כ"ב) ראבש"א מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט כו' ועתיקי לא והכתיב ויאמר ארונה אל דוד כו' הכ"נ בחדתי, הביא מה שהק' בפר"ד דרוש י"ב מר"מ פ"א מבה"פ אין עושים כל הכלים מתחלתן אלא לשם הקודש כו' וא"כ מאי משני בחדתי הרי כבר הי' בהן הזמנה להדיוט ע"י ארונה, ועיין ח"ס או"ח סי' מ': הנה ראיתי כבר בס' צ"פ לה' מא"ס שתי' ע"פ הירושלמי תרומות פ"א דעכו"ם אין להן מחשבה ולכך ל"מ הזמנה דידי', אמנם יפלא לי על שבגודל בקיאותו אשתמיטתי' במחכ"ג תוספתא דמגלה (פ"א) עכו"ם שהקדיש קורה לביהכ"נ בודקין אותו כו' וכלים שנעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה כו' המשמעות דקאי אדלעיל בעכו"ם שהקדיש דאם נעשו מתחלתן להדיוט ואפי' עכו"ם מהני הזמנה דידי' ליפסל לגבוה: ועוד יותר אשתמיטתי' בזה גמ' דע"ז כ"ד בקרא זה גופי' ויאמר ארונה אל דוד דאר"נ ארונה גר תושב הי' שע"כ לא חש דוד על הבקר משום רביעה עיי"ש א"כ ליתא לתירוצו דעכו"ם אין לו מחשבה, שהרי ארונה לא הי' עכו"ם כ"א ג"ת: וקצת יש להעיר דבר חדש דיתכן שגם ג"ת לא יהי' לו מחשבה כמו עכו"ם דהנה בירושלמי לא מצינו טעם מה שעכו"ם אין לו מחשבה ולחד מ"ד לאו דוקא להכשר אלא ה"ה לכל דבר, ולכאו' אפשר שהוא מקרא ונחשב לכם תרומתכם נדרוש לקרא לכם למעוטי עכו"ם שאינו בכלל ונחשב אבל אדרבה הרי בירושלמי שם רצה לומר דרק להכשר אין לו מחשבה ובתרומה יש לו מחשבה א"כ ש"מ דל"ה הלימוד מתרומה, רק נראה שהוא מסברא בעלמא שעכו"ם אין לו מחשבה ויש סמך בהא דאמר בב"מ (קי"ד) דאין עכו"ם קרויים אדם ונראה דמשוה"כ אינם קרויים אדם משום שאין להם מחשבה דבשבועות (כ"ו) אמרי' האדם בשבועה פרט לאונס פירש"י אדם בשבועה שיהא אדם בשעת שבועה שיהא לבו עלי' עכ"ל והיינו משום לבו ומחשבתו הוא שנקרא בשם אדם ועכו"ם שאין להם מחשבה אינם קרויים אדם: וי"ל ג"כ עפי"ז הא דירושלמי סוף נזיר דאיכא למ"ד דעכו"ם אע"פ שנודרים ונודבים כישראל מ"מ אינם בבל יחל ע' מל"מ ה' מלכים וקה"י: ויתכן משום דבעכו"ם ל"ה האדם בשבועה כנ"ל לכך ליכא בהו משום בל יחל [ועיין שלה"ק שהק' בקרא בפ' נצבים אשר ישנו פה שדרשו רז"ל כל הנשמות שהיו בהר סיני והרי נשמה בלא גוף לא נקרא אדם ובעינן אדם בשבועה וא"כ למה נענשו הדורות, ותי' שאז בהר סיני פסקה זוהמתן הי' כתנות אור באל"ף ר"ל הגוף הי' זך ודק וממילא הי' אדם בשבועה עכ"ד ולפי"ז בעכו"ם דלא נקרא אדם ל"ה אדם בשבועה]: ולפי"ז להמבואר בירושלמי מובא בתוס' סנהדרין (י"ב) בחזקי' שעבר השנה מפני הטומאה דגלגלתו של ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח וידוע תמיהת המל"מ דהא קברי עכו"ם אין מטמאין באוהל, והנה לפי גמ' דע"ז (כ"ד) הנ"ל דארונה ג"ת הי' מתורץ דשפיר נקרא אדם ומטמא באוהל ומצאתי בהגהות תפארת יעקב למשניות שהעיר כן ואפשר דס"ל להמל"מ דגם ג"ת דינו בזה כעכו"ם דאינם קרויים אדם ועיין מנ"ח מ' רפ"ד דג"ת הוי כעכו"ם לגבי לאו דלא תחנם שלא לתת להם חני' בקרקע ראה מה שכתבתי בקונטרסי משמרת להבית פ"א הי"ג בזה] ובאמת מפורש במשנה נגעים פ"ג דג"ת אין מטמא בנגעים ובתוי"ט דנתמעט מן האדם מכל טומאה ובתוספתא זבים פ"ב דג"ת אין מטמאין בזיבה וגזרו עליהן כזבין כמו בעכו"ם ובתוס' סנהדרין (ע"ד:) ד"ה ב"נ דנעמן לית בי' משום וחי' בהם לענין למסור נפשו בעד קה"ש אע"ג דלפירש"י שם ע"ה נעמן דין ג"ת הי' לו רק משום דלישנא דקרא אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וג"ת לא מקרי אדם וער"מ פ"ב דעל ג"ת אין מחללין השבת ופקונ"פ דדו"ש ילפינן מקרא האדם וחי בהם ודוק. וימצא לפי"ז דגם ג"ת אין לו מחשבה ומתורץ שפיר הא דמנחות (כ"ב) הנ"ל דמשני בחדתי דלא נאסר בהזמנה דארונה מפני שאין לו מחשבה ודוק. וזה דרך הערה והעלתי על הגליון מה שהגו רעיוני למען חיבת חיבורו היקר ומתוך טירדה עצומה: ידידו. סימן פט להנ"ל. א) ראיתי קונטריסו בדיני חיובי מצות הגר שפרט הכתוב בכמה מקומות ביחוד לרבות כדין ישראל הגם שממילא ידעינן בכל מקום שגר חייב במצות כישראל וכבר כתב בס' התוה"מ לתו"כ פ"א אות קצ"א ע"ד הפשט והוסיף כ"ת לבנות דיק לתת נימוקו עמו בכל מצוה ע"ד פלפול הלכה ומצאתי בו חכמה ומלאכה מעשה חושב והגם כי לביאור תוה"ק יתיישב על הלב ע"ד הפשוט בלא פלפול אבל כבר ארז"ל קוב"ה חדי בפלפולא: והנה נמנע ממני לתת עיון בענינים אלו מטעם האמור וארשום רק מה שראיתי בהעברה בעלמא מ"ש ליישב מה דצ"ק במלאכת שבת וגרך אשר בשעריך ובמכילתא זה גר צדק, שהוא עפ"ד הפוסקים דמחמר ליתא בבהמה שאינה שלו ע"כ הו"א בגר שקנה בהמה בעודו בגיותו לא מקרי שלו להשטמ"ק כתובות (ט"ו) דנכרי אין לו חזקת ממון והביא מס' צ"פ שכתב דאף למ"ד גזל עכו"ם אסור מה"ת זה רק משום דמי החפץ לא משום העצם והיינו הא דב"ב (נ"ד) ב"נ מכי מטי זוזי לידי' אסתלק לי' עכ"ד, וזה לא מתקבל מלבד דגוף חידושו של הצ"פ צ"ע וביאור, אבל על כל אופן מאחר שכבר נתגייר והוא ישראל גמור הרי כבר זכה בקנין החלטי גם במה שכבר קנה בגיותו ומהיכי תיתי שלא יהי' מקרי שלו לעבור באי' מחמר אתמהה ובכל אופן קשה כל אלה לנעוץ ולכוון זה בביאור הכתוב: ב) ואם בדרך הפלפול יתכן באופן יותר מתקבל בישוב זה מה דצריך קרא לגר צדק לגבי מלאכת שבת, דהנה בירושלמי מגילה (פ"ב ה"ג). מעתה גר שמל לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר כו' ובמג"א ר"ס תרפ"ז בשם, הגמי"י דגר שנתגייר קודם הנה"ח פטור מקריאת הלילה, ואמנם לגבי קדושת שבת ואי' מלאכה נראה ודאי דגר שנתגייר באמצע יום השבת דחל עליו כל מצות שבת ולא אמרי' דנדחה בתחילת היום. שהרי הכי אמרי' ביבמות (ל"ג) כגון דאייתי שתי שערות בשבת דחל עליו כל חיובו