חזון נחום קנו

סימן פז. לכבוד ידידי הרב הגאון החו"ב מו"ה יחיאל מיכל הכהן האלנדר נ"י דומ"צ בק' טארנא: א) ע"ד השאלה שהיתה לפני בסופר שמכר כמה זוגות תפילין ואח"ז שמע מן זה שמכר לו העורות שלא חשב לשמה בשעת עבוד בנתינתן לסיד רק תחלה בשעת שרייתן במים וכבר כתב הנוב"ת יו"ד סי' קע"ה דלא מהני זה, רק דבס' קנאת סופרים להג' מהרש"ק ז"ל מיקל בשעה"ד אבל צ"ע דכיון שא"צ לשמה בשעת נתינה למים מה יועיל מחשבתו אז שנאמר משום זה ע"ד הראשונה עושה עכ"ד: והשבתי שמ"ש המהרש"ק בספרו קנאת סופרים וכ"כ בס' האלף ל"ש או"ח סי' ל"א באמת במח"כ דבריו תמוהים שהרי התוס' סנהדרין מ"ח שיטתם דמשום דקיי"ל הזמנה לאו מלתא הוא לכך בעי עבוד לשמה דלא סגי בהזמנה הרי דלא מהני מחשבה בשעת הזמנה על שעת עבוד שאח"כ לומר דע"ד הראשונה עושה משום דהזמנה ל"מ הוא א"כ מכש"כ דלא מהני מחשבה בשעת נתינה למים דכתב הנו"ב שם דלא כלום הוא ואפי' הזמנה גמירא ל"ה: ב) ואמנם שלכאו' אפשר לדון בהתירא מטעם אחר דבגיטין (נ"ד) בההיא דאמר גוילין שלו לא עבדתי לשמן א"ל מתוך שנאמן אתה להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ס"ת כו' כיון דקמפסיד כולי אגרי' ואתא ואמר אימר קושטא קאמר, ולכאו' משמעות הלשון אימר קושטא קאמר נראה שהוא רק מספיקא, והנה ידוע דעת המלחמות פ"ק בסוכה ט' דרק בס"ת דכתיב לכם לשם חובתכם בעינן לשמה אבל בתפילין ומזוזות ל"ב לשמה, רק אפי' למאי דקיי"ל דגם תפילין בעו לשמה כתב בפמ"ג או"ח סי' ל"ב א"ע סקי"ג דעבוד לשמה הוא רק דרבנן ועיין בהגהות יד שאול יו"ד סי' רע"א במ"ש הש"ך לסמוך בשעה"ד על שי' ר"מ גאון דכשר לקרות בס"ת בלא עבוד שיהי' הטעם משום דעבוד לשמה דרבנן, ועשו"ת עה"ג סי' ס"ה הביא מהגהמ"ר ה' ציצית דיש להסתפק בעבוד לשמה שיהי' רק דרבנן, ולפי"ז י"ל דאפי' אי עבוד לשמה דאו' מקרא דלכם כדברי הרמב"ן מ"מ בתפילין הוא רק דרבנן ולפי"ז שפיר אמר בגמ' דגיטין בס"ת דנאמן לומר גוילין שלו לא עבדתי לשמן דאימר קושטא קאמר משום דאיירי בס"ת דעבוד לשמה דאו' משא"כ בנ"ד לגבי תפילין י"ל דאינו נאמן באמירתו אחר שכבר מכרן ואינן בידו משום דס"ד לקולא כן י"ל לכאו', אבל באמת ז"א מלבד דשי' התוס' מנחות (מ"ב) שהקשו דלמ"ל בספרים תפילין ומזוזות קרא וקשרתם וכתבתם למעוטי נכרי תי"ל דסתמא לאו לשמו קאי כו' מבואר דס"ל דגם בתפילין צריך לשמה מדאו', ויותר מזה הרי כתב הט"ז יו"ד סי' שט"ז דהך אימר קושטא קאמר אינו לשון ספק דמצינו בכ"ד דאימר הוי לשון ודאי והוכיח כן מסוגי' הש"ס במקומו שהוא ודאי א"כ א"א לדון מטעם סד"ר: ג) ואמנם י"ל עפמ"ש בשו"ת שבו"י ח"ב סי' ע"א הביאו בפ"ת יו"ד סי' רפ"א ולעיל סי' קכ"ז דדוקא אם הס"ת עדיין ביד האיש שמכרו לו זה אבל אם מכרו הלוקח לאחר שוב אינו נאמן דאם אתה מאמין לו אתה מוציא מיד האיש שמכרו ע"פ ע"א, עיי"ש. ולפי"ז גם בנ"ד שכבר כתב הסופר פרשיות של תפילין עליהם ומכרם לאחר שוב אין הראשון נאמן לומר שלא עיבדום לשמן, ועוד דבודאי בנ"ד כבר קבל מוכר העורות דמי המקח ומבואר בד"מ יו"ד סי' רפ"א דבגמ' אמרי' דנאמן להפסיד שכרו הוא דוקא בשלא קבל שכרו עוד אבל אחר שכבר קבל שכרו אינו נאמן, זה הנלע"ד בהשקפה ראשונה: ד) והנה על קושיתי הנ"ל בדברי המהרש"ק משיטת התוס' דכיון דהזל"מ צריך עבוד לשמה ע"ז כתב כ"ת ליישב עפ"ד המג"א סי' ל"ב סקנ"א דבלא אפשר באחר יכול לסמוך על הר"מ וגם שי' רש"י דלרבא דס"ל הזל"מ א"צ עבוד לשמה ואעפ"כ חזינן שכתב המנ"א סי' ל"ג סק"ד דברצועות אף הר"מ מודה משום דהלמ"מ שיהיו שחורות ע"כ צריך ג"כ שיעבדן לשמן וא"כ דהר"מ אזיל בשי' רש"י ומודים דרצועות' בעי עבוד לשמה אפי' אי הזל"מ א"כ מתקיימים שפיר דברי המהרש"ק ז"ל דאיירי לגבי רצועות מהני לשמה בשעת נתינה למים שנמשך גם על העבוד כיון דגם העבוד הוי רק הזמנה לפירש"י דלאו מלתא ומ"מ צריך לשמה עכ"ד, ולכאו' יפה העיר אבל באמת ז"א ושגה בפי' המג"א לומר שסמך בכל עיקר מה דהר"מ אזיל בשי' רש"י רק כוונת המג"א דמשום צירוף שי' הר"מ בשני ענינים הא' מה דס"ל להר"מ דעור הבתים א"צ עבוד כלל וא"כ מכש"כ שא"צ עבוד לשמה והב' מה דאזל בשי' רש"י דא"צ עבוד לשמה מטעם דהזל"מ הוא וזה שכתב המג"א בסי' ל"ד דברצועות מודה הר"מ והיינו משום דרצועות הרי צריכין עבוד שיתקשו כדי לכרוך בהן וע"כ דאזיל צירוף זה שוב אין מספיק שי' רש"י לחוד לסמוך עלי' ועיין בח"ס ת"ו סי' ל"א מ"ש ע"ד המג"א בסי' ל"ד הנ"ל דלכך רצועות צריכין עבוד לשמן משום דהלמ"מ שיהיו שחורות שאין מובן כלל רק הפי' כמו"ש הלבוש דרצועות צריכין עבוד ממילא בעינן לשמה וכנ"ל וא"כ אזדא תירוצך הנ"ל מ"ש דברצועות רש"י מודה אע"ג דהזל"מ הוא וז"א דמפורש כתב המג"א רק דברצועות הר"מ מודה ולא רש"י וא"כ מה דבעי' ברצועות לשמן הוא רק משום שי' התוס' ועבוד הוי מעשה לא הזמנה: גם מ"ש לתרץ עוד עפ"ד הנמ"י דהזמנה לגוף הקדושה מלתא הוא כגון קלף וקציצה ל"צ עבוד לשמה ורמ"א סי' מ"ב סעי' ג' הביא שי' זו והק' בפמ"ג דא"כ למה הסכים הרמ"א בסי' ל"ג דרצועות בעו עבוד לשמן ותי' כ"ת דהרמ"א אזיל משום ספיקא הכא לחומרא והכא לחומרא וא"כ עולין יפה דברי המהרש"ק ז"ל דמהני לשמה בנתינת המים בעורות לס"ת משום דהזמנה לגוף הקדושה מלתא הוא עכ"ד ולא אבין כלל שהרי דברי המהרש"ק הם לגבי רצועות של תפילין דל"ה הזמנה לגוף הקדושה וגם אפי' בעורות של קלף לס"ת ותפילין ג"כ אאל"כ לדבריו עצמו דאזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא א"כ איך יועיל לשמה בנתינה למים מטעם דהזמנה לגוף הקדושה מלתא הוא הרי הו"ל למיזל לחומרא ולומר דהזמנה ל"מ הוא ומ"מ יהי' צריך עבוד לשמה מטעם התוס' דעבוד הוי מעשה: מה שהק' בב"י יו"ד סי' רע"א לענין שצריך עבוד לשמה בעורות לס"ת שכתב דלא כפירש"י דלרבא ל"ב עיבוד לשמה, והקשה שהרי בס"ת גם רש"י מודה שהרי התוס' הקשו מגיטין נ"ד גוילין שלו לא עבדתי לשמן ודוחק לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת וכתב במג"א דרש"י לא ס"ל לדוחק עכ"ק ולק"מ משום דברש"י לא מפורש לחלק בין תפילין לס"ת ואפשר דשי' רש"י הוא מהאי טעמא משום דאין הלכה כסוגי' דגיטין נ"ד הנ"ל וע"כ באמת הרא"ש בה' ס"ת שהק' ג"כ לרש"י מגיטין נ"ד הוסיף לכתוב דמשמע שכן הלכה וע"כ עולין יפה דברי הב"י משום סתימת לשון פירש"י וז"פ, דברי המהרש"ק הנ"ל צ"ע גם מסברא דלש"ל ע"ד הראשונה עושה מן השרי' במים על העבוד בסיד, חוץ ממה ששורה במים כמה ימים וכמו"ש מנו"ב והרי בתב"ש סי' ד' הצריך הוכחה דאפי' ליומא אחרא אמרי' ע"ד הראשונה עושה אבל בכה"ג לג' וד' ימים צ"ע, ובפרט בכה"ג בשני ענינים נתינה במים ועבוד בסיד וע' דט"ס ירד