חזון נחום קנד

שנוגע למצות לימוד הרי יכול לקיים בשל אחרים וכי נצטוה דוקא ללמוד מתוך שלו עכ"ק: ולענ"ד יתכן שי"ל דבאמת המצוה שילמוד מתוך ס"ת שכתב לו אע"ג דמצות כתיבה כבר נעשה מ"מ לא חלפה ועוד מצותו נמשך על כל שעת לימודו אח"כ דכזה מצינו בחולין (ס"ז) דרני דבשרא אסורין דכוורי שריין ושי' הר"מ דתולעים של בשר אפי' לאחר מיתה אסורין ומבואר מדברי הה"מ דמצות שחיטה הנעשה בבשר מתירתו תמיד שהוא דבר הנמשך והני דלא מהני שחיטה חזרו לאיסורן ועיין אנ"ז או"ח סי' תפ"ג שביאר זה ולפי"ז יתכן דה"ה לגבי מצות כתיבת ס"ת שהוא לתכלית הלימוד דכתיב ולמדה את בנ"י שימה בפיהם הכתיבה הוא מצוה נמשכת בכל עת שלומד בס"ת זה מתעורר קיום המצוה של כתבו לכם ובנאבד הס"ת נתבטל הנמשך ודוק: י) ובשי' הר"מ הנ"ל דנשים אינם במצות כתיבת ס"ת כתב במנ"ח מ' תרי"ג הטעם משום שאינם בקשירה כלומר דפסולות לכתיבת ס"ת וממילא אפי' ע"י אחרים לא דכ"מ דלמ"ע ל"מ משוי שליח ובנח"א ה' ס"ת הק' ע"ז דמזוזה תוכיח דחייבין במזוזה אע"ג דפסולות לכתיבה רק הטעם משום דנשים פטורות מת"ת וכתיב ולמדה את בנ"י עיי"ש ויש להעיר קצת לפי המבואר בש"ע או"ח סי' רפ"ב דהכל עולים למנין ז' אפי' אשה ובמג"א כתב דמשמע דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה אע"פ שפטורות מת"ת מ"מ מצוה לשמוע כמו מצות הקהל שנשים וטף חייבים בה ואמנם משום מצוה לשמוע קרה"ת הוא רק תקנת נביאים לא מה"ת עיין מג"א סי' קל"ה סק"א אבל לשמוע פ' הקהל הוא מדאו' ועוד דנשים חייבות לשמוע פ' זכור מדאו' כמבואר באחרונים, ומ"ש החינוך מ' תר"ג דמצות זכר מחיית עמלק ליתא בנשים משום שאין דרכן לכבוש הק' במנ"ח שהרי במלחמת מצוה הכל יוצאין וע' נח"א ה' חנוכה ופורים בזה וא"כ אף דנשים פטורות מלימוד מ"מ למאי דאמר (ב"ב מ"ג) שאני ס"ת דלשמיעה קאי וא"כ הרי נשים באים לשמוע פרשת הקהל ופרשת זכור מדאו' וצ"ע: כן עוררו רעיוני דרך אגב בברכות י"ז בר"א שנכנס לבהכ"נ ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה דלמה הי' צריך לשחררו לפי האמור דאשה חייבת לשמוע פ' זכור וממילא ה"ה עבד כמבואר באו"ח סי' רפ"ב ברמ"א דעבד כאשה ובס' א"ח לאו"ח סי' נ"ה הביא משו"ת שאילת שמואל דאם נאמר שאשה חייבת בפ' זכור מה"ת י"ל דנשים ועבדים מצטרפין בזה לעשרה וא"כ הרי הרא"ש בברכות מ"ז שם כתב דר"א ששחרר עבדו לצירוף עשרה הי' לקריאת פ' זכור שהוא מה"ת א"כ תיקשי דאפי' לא הי' משחררו הי' העבד מצטרף לעשרה וצ"ע וכמדומה שדברו בזה באחרונים: העולה מכל הנ"ל בנדון שאלתנו שאין הצבור יכולים להחזיק בהס"ת ויש יכולת ביד הבן להוציא הס"ת להוליכו למקום שמתפלל בו וכמבואר בש"ע או"ח סי' קנ"ג משו"ת המהרי"ק הנ"ל ולא קיי"ל כמהרש"ל שהביא בט"ז שם גם בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' י"ט כתב דכה"ג שרוצה היחיד ליתן הס"ת לביהמ"ד אחר גם המהרש"ל מודה וסייע לזה משו"ת מהר"ם אלשיך סי' כ"ז עי"ש וא"כ ה"ה בנ"ד: יא) זולת שיש לדון קצת אם ליכא הורדה מקדושה במה שמוציא הס"ת מבהמ"ד דמתא לקיבוץ של יחידים בכפר ובמהרש"ם ח"א סי' מ"ה כתב כן ראי' מש"ס מגילה כ"ז בהא דאין מוכרין של רבים ליחיד מפני שמורידין מקדושתן דברי ר"א א"ל א"כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה ומפרש בגמ' טעמי' דר"מ דמעיר גדולה לקטנה השתא נמי קדושה משא"כ ביחיד שא"א קדושה בפחות מעשרה ורבנן אי איכא למיחש כה"ג נמי איכא למיחש משום ברוב עם הדרת מלך, הרי דגם בכה"ג איכא הורדה עכ"ד עיי"ש, ולענ"ד צ"ע בראייתו חדא דמה ראי' ס"ת מבהכ"נ ועוד דאדרבה מכאן מוכח דל"ה הורדה, דרבנן השיבו לר"מ דא"כ אף מעיר גדולה לעיר קטנה לא אלא ע"כ דלא חיישינן לזה והי' זה לפלא בעיני על הגאון מהרש"ם ז"ל בזה, שוב עיינתי ראיתי שדייק זה מלשון הרמ"א או"ח קנ"ג סעי' י"א שמותר להשאיל ס"ת ליחיד דש"מ דלמכור ליחיד לא ע"כ שפיר למד דלפי"ז ה"ה מעיר קטנה לגדולה לא כמו שאמרו רבנן לר"מ: ואמנם תמה אני שהגאון מהרש"ם ז"ל לא הביא הירושלמי דמגילה שם דאר"י לית כאן בהכ"נ תפתר בס"ת עיי"ש וא"כ א"צ ללמוד ס"ת מבהכ"נ רק דאדרבה איירי כאן בס"ת וגם מה שהערתי דאדרבה רבנן השיבו בתמי' דא"כ אף מעיר גדולה לקטנה נמי לא הנה בתמים דעים סי' קט"ו הביא לדברי הירושלמי וכתב ע"ז וז"ל ודומה לי כי לפי הירושלמי דברי חכמים אינם כמתמיהים אלא בדעת עצמן הן אומרים כלומר אף אנו אומרים לא מעיר גדולה לקטנה וע"כ קשה הי' להירושלמי והרי מוכרין אותו לכל דבר ומשני תפתר בס"ת שאין להפקיעה מקדושתה גם אין להורידה אפי' דרגא אחת עכ"ד, מעתה לפי פי' התמים דעים טובה ראיית המהרש"ם שהרי חכמים אמרו כן לפי האמת דאף לא מעיר גדולה לקטנה ודוק, ואם הי' הגאון הנ"ל מרגיש בדברי הירושלמי ופי' התמים דעים הי' שמח ולא הי' צריך לדייק מלשון הרמ"א סי' קנ"ג דמותר להשאיל ליחיד ש"מ דלמכור ליחיד לא מאחר שמפורש כן בירושלמי: [במחילה מכ' הגאון שר התורה מהרש"ם ז"ל שכתבתי דאשתמיטתי' ירושלמי דמגילה דאמר לית כאן בהכ"נ תפתר בס"ת כו' כאשר כן הביאו במקום אחר שהוא המהרש"ם ח"א סי' א' שהזכיר להירושלמי הנ"ל, ועכ"פ שלא אשתמיטתי' זה רק מה שלא הביא כאן בסי' מ"ה באמת הוא חידוש שמפורש יוצא לפי התמים דעים דגם לרבנן אין מוכרין ס"ת ליחיד אפי' מעיר גדולה לקטנה ולא הי' צריך לדייק מלשון הרמ"א סי' קנ"ג במ"ש דמותר להשאיל ס"ת ליחיד דש"מ דלמכור ליחיד לא וצ"ע]: ומ"מ להלכה כ"ז לפי סוגי' הירושלמי אבל לפי סוגי' ש"ס דילן דחכמים השיבו לר"מ בתמי' א"כ אדרבה ש"מ דמעיר גדולה לקטנה ליכא הורדה ודוק: כן ראיתי בס' עצי ארזים אע"ז סי' א' שהביא מהירושלמי הנ"ל ראי' לשי' הרא"ש דס"ת של יחיד מותר למוכרו מדאמר ר"מ שאין מוכרין משל רבים ליחיד ומוקי לה בס"ת והפ"י דלכך אין מוכרין ס"ת ליחיד דאיכא הפקעת קדושה דמתחלה בשל רבים הי' אסור הס"ת במכירה ועכשיו בשל יחיד יהי' מותר למוכרו והיא כשי' הרא"ש ז"ל: ולענ"ד צ"ע דאיך אפשר ללמוד כן בשי' הירושלמי דבשל יחיד מותר למוכרו דאדרבה מפורש בירושלמי נדרים פ"ה ה"ה דקידש בס"ת של יחיד אינה מקודשת משום דקידושין הוי כמכר, הרי מפורש שי' הירושלמי דאף ס"ת של יחיד אסור במכירה והוא כשי' הר"מ ז"ל וצע"ג, יותר אין להאריך: והנני בזה ידידו דו"ש בהגיון גמ"ט וחג שמח. סימן פו ב"ה בדר"ח אלול תרצ"ד. שוכט"ס לכבוד הרב הגדול החריף ובקי מו"ה אברהם אלטיין נ"י אבד"ק סאקאלאווקא: לתשובת מכתבו ע"ד המאורע בקהלתו שאיש מארחי פרחי סיפר לפני קהל ועדה שבשעה שלא הי'