חזון נחום קנג

האומדנא שלא נתן להקדיש כדי שלא יבטל מ"ע דכתבו לכם, משא"כ בס"ת שהניחו לו אבותיו או שקנה מאחר דבלאה"כ לא קיים מצות כתיבת ס"ת נאמר דבמה שהניחו בביהכ"נ הרי הקדישו לחלוטין ולא מצינו בש"ע ובפוסקים שום חילוק בזה, אע"כ דבאמת אין חילוק דבכל גווני יכולים הבעלים להוציאו מהקדש ומשום דס"ת הוי מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר: ו) וחזות קשה לי במה שדנו הפוסקים באומדנא זו אם בס"ת הניחו הבעלים בביהכ"נ ע"מ להקדישו, דאמאי לא נאמר שיש איסור להקדיש ס"ת לפ"מ דאמר בב"ק ע"ט דמכר והקדיש חייב בדו"ה דמה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ובתוס' שם דקבה"ב הוי כמכרו להדיוט ורק בקדוה"ג ל"ה כמכר משום דהשתא נמי נקרא תורא דראובן, ואף דבירו' פ' מרובה ה"ד גבי הפודה כלכלה מידי גזבר מהו שתיטבל למעשר ומתיב מגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר כמה דאת אמר המקדיש אינו כמוכר דכוותי' הפודה אינו כלוקח מבואר בשי' הירושלמי דאפי' קבה"ב אינו כמכר, באמת הירושלמי חולק עם הש"ס דילן וא"כ לדידן דהקדש כמכר יהי' איסור להקדיש ס"ת דהוי כמוכר ס"ת שאסור, ועיין ס' נתיבות לשבת אע"ז סי' א' בהא דמוכרין ס"ת לישא אשה דה"ה אשה יכולה למכור כדי שתנשא כיון דבלא"ה מכניסתו לבעל ובעל בנכסי אשתו לוקח הוי ועיין ס' כנ"ר סי' י"ב שהעיר דתלי' באיבעי' בגיטין (מ"ד) בן בבל שנשא אשה בא"י והכניסה לו עבדים כו' עכ"פ סברת הנת"ל שיש בנשואי אשה גדר אי' מכירת ס"ת מטעם דבעל לוקח הוי וא"כ הכ"נ למה דקיי"ל דהקדש כלוקח יהי' איסור להקדיש ס"ת, וכעי"ז אמר בירו' נדרים פ"ה ה"ה דקידש אשה בס"ת אפי' של יחיד אינה מקודשת ומשום דקידושין הוי כמכר וע' חת"ס חו"מ סי' קמ"ג ובקונטרס משמרת להבית סי' ה' סעי' י"ז מה שכתבתי בדברי הירושלמי, ועיין מג"א סי' קנ"ג סקכ"ד דשי' הריב"ש ליתן ס"ת במתנה מותר רק למקום קרוב דאי לאו דעביד ליה נייח נפשי' ל"ה יהיב מתנה והוי כמכר להפוסקים דמותר למכור ס"ת של יחיד משא"כ למקום רחוק אסור במתנה והמג"א הביא מתוס' מגילה כ"ו דאגורי ומשכוני משל רבים לרבים דליכא הורדה מותר ומשל רבים ליחיד אסור ודעת הפוסקים דאפי' משל רבים ליחיד נמי מותר אם השוכר נוהג בה קדושה, אבל שי' הב"ח דאגורי ומשכוני אפי' משל רבים לרבים אסור ומנהג העולם שמשכירים ס"ת שסומכין על המג"א דבליכא הורדה מקדושה מותר, עכ"פ מבואר בדברי הריב"ש וב"י שהביא המג"א דלמי שאסור למכור ס"ת אסור ג"כ במתנה כדאמר במגילה (כ"ו) דמתנה כמכר ולפי"ז הכ"נ לדידן דהקדש כמכר יהי' אסור להקדיש ס"ת והיא הערה חדתא: ז) ולכאורה י"ל דהיינו הך שכתב התו"ח שאין להקדיש ס"ת משום שמבטל מ"ע דכתיבת ס"ת והיינו משום דגם אי' מכירת ס"ת יהי' ג"כ מהאי טעמא שמפקיע המצוה דכתבו לכם, לפ"מ שראיתי בס' לק"ס מצות פ"ו מחרע"ק ח"ב סי' ס"ד בשם מהראנ"ח דמה"ט לא יאסר מכירת ס"ת אלא לאיש שמצווה על כתיבתו אבל אשה שאינה מצווה אפשר שאינה בכלל אי' מכירה, ומתורץ בזה קו' העצי ארזים אע"ז סי' א' במשנה סוף בכורים למה אמרו כנכסי כהן כו' ושיהא בע"ח נוטלו בחובו והאשה בכתובתה דצ"ל דמיירי דבע"ח צריך לס"ת למכרו כדי ללמוד תורה או לישא אשה וא"כ הא דתנן והאשה בכתובתה קשה דבאשה לש"ל כן דלא מיפקדא אהכי והוכיח מזה דמותר למכור לנשואי עצמה וה"ה להשיא יתומה ולהראנ"ח מתורץ בפשיטות דבאשה ליכא איסורא במכירת ס"ת עיי"ש וא"כ לחידוש זה נמצא דמ"ש התו"ח בהקדיש ס"ת דאיכא ביטול מ"ע דכתיבת ס"ת דאתא בכלל זה גם אי' מכירת ס"ת דהקדש כמכר דאי' מכירה הוא ג"כ מטעמא דא דמפקיע מ"ע דכתבו לכם: אמנם הנה הביא שם מס' תורת חיים לאו"ח סי' קנ"ג דכתב שגם לאשה אסור למכור ס"ת שאין האי' משום ביטול מ"ע דכתבו לכם שהרי אפי' יש לו ס"ת אחרת וכן אם קנה ס"ת מן השוק ולא יצא בזה מצות כתיבת ס"ת אסור למכור רק הטעם כיון שכנגד ס"ת אין דבר שיהי' יותר בקדושה ממילא אין יכול למכרו עכ"פ: ח) איברא דהוכחת התו"ח מקנה ס"ת שאסור למכרו י"ל אי מהא לא איריא דבאמת שי' הפרישה ביו"ד סי' ע"ר דמה דאמר שאסור למכור ס"ת זה קאי אס"ת שלו דוקא נמצא דבאמת בס"ת שקנה מן השוק לא יהי' אי' מכירה וא"כ אדרבה מסייע לי' לשי' הראנ"ח דאי' מכירה הוא רק מטעם הפקעת מצוה דכתבו לכם, אבל האמת מבואר בירושלמי סוף בכורים דקאמר המוכר ס"ת של אביו אינו רואה סימן ברכה הרי דלא כהפרישה והראנ"ח: ועוד שהרי מצינו דעת הפוסקים שרק ס"ת של רבים אסור למכור וס"ת של יחיד מותר ולדברי הראנ"ח איפכא מסתברא דס"ת של יחיד יהי' אסור למכור משום ביטול מ"ע דכתבו לכם ובס"ת של רבים יהי' מותר משום דבלאה"כ ליכא בזה קיום מ"ע דכתבו לכם לדעת האומרים דאין יוצאין בשל שותפות עיין שו"ת ב"א יו"ד סי' ס"ג ובתשו' הגרא"ב בנח"א ה' ס"ת ובשו"ת מהרי"א אשכנזי סי' ז' ושמן רוקח ח"ג בזה: ועוד דבמגילה כ"ז מיבעי' להו מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש כו' ואס"ד כהראנ"ח דטעם אי' מכירת ס"ת הוא משום הפקעת מצוה דכתיבת ס"ת א"כ מאי תיקן במה שלוקח בו חדש שהרי בקנה מן השוק ליכא קיום מ"ע דכתבו לכם דהוי כחוטף מצוה מן השוק ולדעת החולקים על הט"ז בסי' ע"ר ליכא מצוה כלל. וע"כ דלא כהראנ"ח וטעם אי' מכירת ס"ת משום שאין דבר שבקדושה נכנס תחתיו וע"כ הוא דאיבעי' בלוקח חדש שיהי' מותר ועיין שו"ת כנ"ר או"ח סי' י"ב שדן בחקירה זו אם אי' מכירת ס"ת הוא משום הפקעת המצוה וכנראה שלא ידע מהתו"ח ומהראנ"ח וכל הנ"ל, והדבר פשוט וברור דאי' מכירה אינו משום הפקעת המצוה, וא"כ הדרא קו' הנ"ל שיהי' איסור להקדיש ס"ת חוץ מטעם התו"ח בסנהדרין משום ביטול מצוה, רק מטעם נוסף דהקדש כלוקח וכהא דבעל בנכסי אשתו כלוקח הוי דאיכא גדר אי' מכירת ס"ת להנת"ל כאמור וצ"ע לכאורה. וראיתי בשו"ת מהר"י אשכנזי סי' ז' שהעיר על סברת התו"ח סנהדרין הנ"ל דבהקדש או מכירה לס"ת מבטל מ"ע דכתבו לכם דק' מהא דמגילה כ"ז הנ"ל באיבעי' דמהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש שהרי אכתי איכא ביטול מ"ע וכעין שהקשיתי לעיל לשי' הראנ"ח, אבל אי משום הא י"ל דהאיבעי' אזלא בס"ת שלא כתב לו רק שקנאו מאחר דבלא"ה לא קיום בזה מ"ע אבל אני הקשיתי להראנ"ח דכל אי' מכירה היא רק מטעם ביטול מ"ע א"כ ע"כ איירי הכא האיבעי' דמהו למכור ס"ת ישן כו' בס"ת שקיים בה מ"ע דכתבו לכם וא"כ תיקשי להראנ"ח הנ"ל: ט) ובראיית התו"ח דהקדיש ס"ת מבטל מ"ע הוא ממ"ש הר"מ לגבי מלך כשהניחו לו אבותיו ונאבד צריך לכתוב שני ס"ת א"כ ה"ה ביחיד הכותב ס"ת ונאבד צריך לכתוב אחרת ובשו"ת מהר"י אשכנזי הקשה ע"ז דשאני במלך שצריך שיהי' לו בתמידות שני ס"ת משא"כ בהדיוט דעיקר מצותו שיכתוב ויתחדש על ידו ס"ת ומיד כשכתב הרי קיים המצוה ואפי' למ"ש הרא"ש דעיקר המצוה לכתוב כדי ללמוד בה מ"מ ע"כ שיש בכתיבת ס"ת שני חלקי מצוה א' להמציא ס"ת חדש ועוד לקרות וללמוד מתוכה וא"כ מיד כשכתב הרי נתקיים חלק הראשון ומה