חזון נחום קנב

שכתב רק אות האחרון לשמה אין תקנה לו בתפילין דבעי כסדרן להעביר בקולמס לשמה על השה"ק מרישי' לסיפי' כסדרן שהרי גם עתה יהי' שלכ"ס שמכיון שהאות האחרון כבר קדוש מתחלה קודם העברת הקולמס ממילא שנפסל האות הראשון גם אחר העברת הקולמס דאכתי הכשר האות האחרון קדום ומפורש כן במכלתא סו"פ בא כתבן שלכ"ס יגנז ומשום דאין תקנה בהעברת קולמס ולעיל סי' ט"ו הארכתי בפרט זה בפנים מסבירות ותמהתי אמ"ש בשו"ת א"י ח"א סי' ק"ו שיש עצה בפסול שלכ"ס להעביר בקולמס והוא לפלא, ולפי"ז מאי מקשה הש"ס בגיטין וליעבר בקולמס וליקדשי', הא משכחת דמה שאמר הסופר אזכרות שלו לא כתבתי לשמן היינו שלא כתב תחלת האזכרות לשמן אבל האותיות אחרונות של השם כתב לשמן דבכה"ג גרע יותר דלא מהני העברה בקולמס משום פסול שלכ"ס דאמר במכלתא כתבן שלכ"ס יגנז אלא ש"מ דבס"ת גם באזכרות אין פוסל שלכ"ס והיא הערה עצומה. וכבר הבאתי דעת האחרונים כן שאין להחמיר בדיעבד בס"ת מדין שלכ"ס גם בשה"ק לכן נראה שאפשר לתקן ע"י מחיקת הלמ"ד באופן שיסכים לנו עוד רב מובהק בהוראה: ואודות השאלה בשמות הכפולים אין רצוני להכניס א"ע בהיתר של קדירת השם משום שבד"ח ח"א סי' נ"ו נראה כחולק אח"ס סי' רס"ד ורע"ב ומחמיר בזה: בענין מ"ש בנוב"ת יו"ד סי' קפ"א שבזיון הוא שיהי' שה"ק נכתב לפרט השנה ובמ"פ כתב ע"ז שאין לו מקור בש"ס, לענ"ד הגם שהנו"ב ז"ל כתב זה מסברא דנפשי' רוה"ק דבר בו שמקורו טהור בש"ס סנהדרין (מ"ג) למה נקוד על לנו ולבנינו כו' ובפירש"י ותוס' שהי' לו לנקוד את הנקודה הזאת על לה' אק' אבל לאו אורח ארעא לנקוד את השם עיי"ש הרי הדבר מפורש ודוק: ידידו. סימן פה. ב"ה עה"ח. תרצ"ג דאמבראווא. שוכט"ס לכבוד הרב הה"ג החריף ובקי מו"ה יוסף יאסקי וועסטרייך נ"י אבד"ק קאנטשינא יע"א ע"ד השאלה באשה שמסרה על יד אבי' ס"ת להניחו בביהמ"ד ושניהם של"ח ועתה רצון בנו הבכור ליקח הס"ת מביהמ"ד ולהוליכו לכפר שדר בו ולהניחו בבית שמתפללים שמה: א) מקור הדבר בש"ע או"ח סי' קנ"ג סעי' כ' דס"ת שהוחזק שהי' של אבותיו של ראובן אין הציבור יכולין להחזיק בו והוא ממהרי"ק שורש ע', אבל דברי המהרי"ק לכאורה סותרים לדברי המהרי"ק עצמם שורש קס"א לענין כלי כסף של הקדש שמביאים לבהכ"נ שיכולים הקהל לתפשם שישארו בחזקת הקדש, ומכאן המהרש"ל בתשו' גם לענין ס"ת כן וכתב הט"ז דמהרש"ל חולק על דין הש"ע כאן בשם המהרי"ק, אבל בש"ך יו"ד סי' רנ"ט סק"ו כתב לדחות ד' המהרש"ל ושיש לחלק בין הא דמהרי"ק שורש קס"א לגבי כלי הקדש שאין המנהג להניחם בביהכ"נ ומשוה"כ כשהניחם איכא הוכחה שהוקדשו משא"כ לגבי ס"ת, ובשו"ת מהר"י אשכנזי או"ח סי' ז' כתב שאין שו"ת מהרי"ק אתו לעיין מה שנראה קצת סתירה במהרי"ק שורש ע' שהביא המחבר למהרי"ק שורש קס"א שהביא המהרש"ל, ובאמת לחילוקו של הש"ך מיושב הכל, ולפנינו לקמן יבואר עוד בזה: ב) והנה כ"ת כתב שיש לו להעיר בדבר חדש שלא מצא מי שקדמו בזה, דבס"ת יש לחלק בין איש או אשה שנתנו הס"ת לביהכ"נ והוא עפמ"ש במגן גבורים דבס"ת איכא טעמא שלא יוכלו הציבור להחזיק בו עפי"ד התו"ח סנהדרין כ"א דיחיד הכותב ס"ת לעצמו אין מהראוי להקדישו דבעינן לכם והקדש ל"ה שלו, וא"כ לשי' הרמז"ל דאשה אינה חייבת במצות כתיבת ס"ת ועיין שאג"א סי' ל"ה ומנ"ח מ' תרי"ג בזה ממילא דין ס"ת לגבה כדין כלי קודש דמבואר בש"ע שהם לציבור ולכאו' יפה העיר, וכבר העלה כעי"ז המהראנ"ח לענין איסור מכירת ס"ת שלא יהי' דין זה באשה מטעם זה שאינה במצות כתיבת ס"ת ולפנינו ידובר בזה: ג) אבל מלבד שדברי התו"ח עצמם אינם מיוסדים שהוא נשען על דברי הר"מ דנאבד ס"ת צריך לכתוב אחרת לפ"ז ה"ה בהקדיש ס"ת דמבטל למ"ע דכתבו, והנה הב"י חולק על הר"מ וס"ל גם בנאבד שא"צ לכתוב אחרת ועיין בתשו' הגרא"ב ז"ל ובנח"א ה' ס"ת ופ"ת סי' ע"ר, וגם הבעל מגן גבורים בעצמו בשו"מ מהדו"ג ח"ג סי' פ"ו ומהדו"ד ח"ג סי' קל"ו מסיק דלא כתו"ח, ועכ"פ מ"ש המחבר בסי' קנ"ג שאין הציבור יכולים להחזיק בס"ת לא נסמך על סברת התו"ח מאחר דהב"י לא ס"ל כן אפי' בנאבד רק שנסמוך על המנהג שמניחים ס"ת בביהכ"נ לזמן א"כ אין לחלק בין איש לאשה בזה: ד) אבל יותר יש להסביר ולהעיר חדשות בזה, דהנה בדין המחבר והמהרי"ק ז"ל דבס"ת אין הציבור יכולין להחזיק בו מטעם שהמנהג כן, לכאו' ק"ל למה צריכי לבא לטעם מנהג הא בלא"ה מן הדין כן מדאמרי' בשבועות (מ"ו) דרבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ובתוס' שם דכש"כ שאר ספרים דהוי בכלל דברים העשויין להשאיל ולהשכיר, וא"כ איך יש מקום שיוכלו הצבור להחזיק בס"ת מפני שהבעלים הניחו שמה הא בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר אין המוחזק יכול לטעון לקוח הוא בידי ונאמנים הבעלים להוציא מידו בכה"ג שראו אותו עתה בידו שאין לו מיגו דהחזרתי, אך י"ל דבאמת שי' רש"י ז"ל בשבועות (מ"ו) דשאר ספרים ל"ה מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר וראיתי בד"ג כלל ע"ד שהעתיק מ"ש הג"ו כלל ג' דס"ת הוי לכ"ע מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר עכ"ד. ונראה דמ"ש לכ"ע שכוון לפלוגתת רש"י ותוס' הנ"ל דבס"ת כ"ע מודי והטעם נראה עפי"ד המהרי"ק הנ"ל שכן המנהג שנותנין ס"ת לביהכ"נ לפי שעה בשאלה וא"כ מתורץ קושיתו דבאמת הן הן דברי המהרי"ק ז"ל דמשום שהמנהג כן ממילא דין ס"ת כדברים העשויין להשאיל ולהשכיר לכך אין הציבור יכולים להחזיק בו ודוק: ומה יפה עולה עפ"ז חילוקו של הש"ך בסי' רנ"ט הנ"ל לחלק בין ס"ת לכלי כסף, משום דרק ס"ת הוי מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר כעין ספרא דאגדתא המפורש בגמ' משא"כ כלי כסף שאין המנהג להניחו בביהכ"נ ל"ה כדברים העשוין להשאיל ולהשכיר ודוק כי נכון: ח) ומעתה תפול סברת כ"ת לחלק בין איש לאשה דז"א דכיון דעכ"פ באיש אמרי' שלא הקדיש הס"ת יהי' מטעם סברת התו"ח שלא לבטל מ"ע דכתבו לכם או מאיזה טעם שיהי' עכ"פ כיון שכבר המנהג לתת ס"ת בשאלה לבהכ"נ שוב הוי ס"ת לכ"ע מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ושוב ממילא גם באשה הדין כן שאין הציבור יכולין להחזיק כדין הגמ' בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר שאין המחזיק יכול לטעון לקוח הוא בידי ודוק, תדע דהכי הוא דאל"כ לסברת התוח הו"ל לחלק דרק בס"ת שכתב לו לשמו אם הניחו בביהכ"נ לא יוכלו הציבור להחזיק בו משום