חזון נחום קנא

הג"פ להשוותם לגמרי דממילא משתמע דמטעם מוק"ג דכשר בנתקלקל אחר כתיבה שהוא רק בלא נשתנה צורת האות וע"כ גם בנכנס אות לחלל ח' וכדומה בנשתנה צורת האות יפה כתבו הח"מ והב"ש לפסול: י) אך עכ"פ באופן שאם יכסו את גוף האות שבשורה התחתונה יקרא האות שבשורה העליונה כהלכתו נראה לכאו' דכשר לכ"ע. וכרו"מ הביא כן בגה"ק ס"ק ל"ט ומק"א ס"ק קל"ד דמהני הכרת תנוק באופן שיכסו לפניו חלק הל' שלמטה אבל הביא משו"ת סת"ם סי' ע"ט וקה"ס חקירה ג' דלא מהני הכרת תנוק ומטעם דמתחלה כשעשה את הראש של הלמ"ד בתוך חלל הרי"ש שלמעלה אפשר שבאותה רגע הי' לה צורת הא', ואף אח"כ שמשכו את הגוף הלמ"ד חזרה לצורתה הראשונה הו"ל כמו ח"ת ופסול, אמנם בשו"ת ב"ש סי' קכ"ד הק' על טעם הזה דמה זה ענין לח"ת שנעשה ההכשר ע"י כתיבה דלטעמך בכותב ה' יצטרך לעשות כרעא השמאלי קודם שכותב הד' דאל"כ אחר שנעשה ד' איך יעשה ה' דהוי ח"ת עיי"ש. ואף שראיתי באמרי יושר ח"ב סי' צ"ד שתמה על דבריו דהתם שאני שעושה מעשה בגוף אות הה"א עיי"ש, אבל עכ"פ בכה"ג שלא נכנס לחלל ד' דאז נשתנה לצורת אות אחרת רק שנכנס לחלל ח' יש סברא להכשיר היכי שניכר האות אפי' בלא טרם שיכסו השורה התחתונה דמ"מ השתא שמגולה הוא ניכר. ובאנ"ז סי' ג' כתב דמיון לזה ממתני' דטהרות פ"ג ברוטב וגריסין דקרשו הרי אלו שניים חזרו ונימוחו כביצה מכוונת טהור ואינו חוזר לטומאה ישינה אבל שמן שבזמן שקרוש אינו לא אוכל ולא משקה כשחזר ונימוח חוזר לטומאתו ישינה כיון שלא נשתנה בינתים ממשקה לאוכל הכ"נ בנ"ד בראש למ"ד שנכנס לדל"ת כיון שנשתנה מד' לה' כשחוזר ונעשה ד' ע"י שמשך וחברו הראש לגוף הלמ"ד אינו חוזר לאות ד' הראשון אבל נכנס לראש ח' כיון שלא נשתנה לאות אחר רק שנתבטל צורת ח' כשחזר ומשך ראש הלמ"ד לגוף האות חוזר הח' להכשירו, וא"כ יש סברא דמהני הכרת תינוק אפי' בלא לכסות שורה התחתונה, ובאופן שיכסו השטה התחתונה לכל דברי האחרונים מהני הכרה בנכנס לחלל ח' וכיו"ב, ובשו"ת מהרי"ם סי' ח' בנכנס אפי' לחלל ך' ואפי' שהוא ספק לנו אם נשתנה צורת האות יש להקל ולסמוך על הכרת תינוק אם קורא כתיקונו כשר: יא) והנה כ"ת כתב לצדד להכשיר בנ"ד הס"ת לכתחלה בלא תיקון דהוי כעין ס"ס שמא כדעת המכשירין לגמרי אפי' תוך חלל רי"ש ושמא כהמתירין בנכנס לתוך ךו' עכ"ד ובאמת כבר קדמו בג"פ סי' קכ"ה ס"ק פ"ה במ"ש הראנ"ח לחוש בס"ת בנכנס אות בתוך הגימ"ל או הנו"ן וכתב הג"פ ע"ז וז"ל ראיתי לא' מן החכמים המובהקים שבדור דחייש להא דמהראנ"ח ז"ל וכל היום טורח להגיה הס"ת דשכיחי טובא כו' ובשאר מקומות לא ראיתי מי שחושש לזה ולכן יראה לענ"ד דלכתחלה ודאי יש לזהר כיון דנפק מפומי' דמהראנ"ח ובדיעבד יש להקל והו"ל כעין ס"ס חדא דהכנסת אות באות במחלוקת היא שנוי' וגדולי הפוסקים מכשירים ואת"ל כמאן דפסלי דלמא לא פסל אלא ראש למ"ד בה"א וכיוצא דכיון דלאו אורחי' בהכי משתנית צורת האות אבל יו"ד מובלעת בתוך הנו"ן כיון דרגילות לכתוב כן איננו משנה צורת הנו"ן ונקרא יפה וכשר בס"ת כש"כ לענין גט דיש להכשיר טפי כו' עיי"ש הרי שנחית הג"פ לטעם כעין ס"ס להכשיר בלא תיקון ס"ת שרבו בו אותיות נכנסות לתוך גימ"ל ונו"ן ולפי"ז י"ל דעכ"פ בעובדא דידי' בשאלת הג' תגין שנכנסין לחלל שאר אותיות ואפי' לחלל ך' מ"מ שריבוי התגין מקלקלין צורת ה' או ך' לא חמור מיו"ד הנכנס לתוך נו"ן שמכשיר הג"פ בלא תיקון ואף שיש לחוש דלמא עשה הסופר תחלה את התג השמאלי והי' להק' עי"ז צורת ה' ושוב אינו חוזר להכשירו דז"א כיון שהק' בשטה העליונה כבר נכתבה בהכשר אוקמא אחזק"כ ואי אתה יכול לפסולה מספק: זה הנלע"ד רק מפני שכ"ת כתב בשם ס' ארץ צבי או"ח סי' ד' שהחמיר בכה"ג ואין הס' אתי לראות טעמו וגם שאר ספרי סת"ם שהזכיר אינם נמצאים אתי ע"כ אם כבוד אביו ידידי הגאון נ"י יסכים להתיר בשאלת התגין בלא תיקון ידי תכון עמו שיש לענ"ד כדי סמיכה להתיר, וכמדומה אם נמצא באחרונים שהזכירם כרו"מ שהחמירו הוא רק באופן שנשתנה צורת האות וכמו"ש מהרי"ט סי' ל"ב הנ"ל אבל היכי שתנוק קורא כהלכתו בנכנס לשאר אותיות יש להתיר ס"ת אפי' בלא תיקון: יב) אגב אעורר קצת במה שהבאתי דברי הסמ"ק דאחר שנכתב האות לא מיפסל משום ח"ת ואנן לא קיי"ל כהסמ"ק ובלבו"ש אע"ז סי' קכ"ה כתב לחלק דרק היכי שכבר נתייבש האות אבל בעודו לח אסור לגרור דאיכא משום ח"ת ועיין ב"ש שם סקי"א, ונראה לכאו' בטעם הלבוש חוץ ממ"ש בעצמו דבעודו לח שמא יגרע האות עצמו יש להסביר עוד דבעודו לח עוד ל"ה נגמר האות עד שנתייבש וכה"ג בש"ע אע"ז סי' קכ"ד סעי' ט' שלא ליתן גט בעודו לח דאינו בר קיימא וי"ל עוד דמיון בזה למ"ש התו"י כריתות ה' גבי הא שהי' דואג משה רבינו שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה דשהמ"ש לא חשיב נעשית מצותו אלא לאחר שניגב השמן וכדאמר בגמ' אע"ג דאיתא עלי' לא אתחיל כה"ג נמי בכתיבת אות בסתו"מ וקדושתו ל"ה נעשית מצותו עד אחר שנתייבש והוי עי"ז תחלת כתיבה דאיכא משום ח"ת אך באמת בש"ע יו"ד סי' רע"ד סעי' ה' לענין אם מותר ליטול מן הדיו מן השם נראה מבואר דגם בעוד השם לח כבר הוא בקדושתו וכן יש ללמוד מש"ס שבת ק"כ הרי שהי' שם כתוב על בשרו כו' ומשני בלחה ודוק וזה רק דרך הערה: והנני בזה ידידו דו"ש. סימן פד. ב"ח ג' עקב תרפ"ט. כבוד הרב הה"ג החו"ב מו"ה יוסף ראקער נ"י דומ"צ בק' ראזוודאב: ע"ד שאלת הס"ת כפי ראות עיני בהיריעה אין על האות צורת ל' כלל א"כ הוי כדין ה' של שם שכרעה נוגעת ממש בגגה המבואר ביו"ד סי' רע"ו שמותר למחוק, זולת מה שיש לדון במ"ש בחי' רע"א שם משו"ת ג"ו דאף בס"ת דל"ב כסדרן מ"מ השה"ק צריך להיות נכתב כסדרן, אבל כבר כתבו בשו"ת האחרונים שאין להחמיר בדיעבד וכן בדע"ק ושו"ת בי"ש הכריעו להקל וכעת עלה בדעתי שיש להביא ראי' מן הש"ס דשה"ק ל"ב כסדרן דבגיטין נ"ד בההיא דאמר ס"ת אזכרות שלו לא כתבתי לשמן נאמן להפסיד שכרו ומקשה וליעבר עליו בקולמס ולקדשי' נימא דלא כר"י, וק"ל דידוע מ"ש בבני יונה דאם כתב שם סתמא ולא כוון לקדשו ונזכר בגמר כתיבת השם דרוצה להכשיר משום דקידושו וגמרו באין באחד אבל בפ"ת סי' רע"ו סק"ג הביא מהלבוש ותפל"מ דלא ס"ל הכי ותלו לה בב' תי' הש"ס ריש זבחים בסתמא ולשמה אי אמרי' הוכיח סופו על תחלתו ולפי"ז דלא מהני קידוש באות האחרון למפרע שיתקדשו עי"ז האותיות הראשונים, ומ"מ האות האחרון לעצמו שנכתב לשמה הוא קדוש כמו שכל אות קונה קדושה לעצמו בכתיבתו לשמו, דא"א לומר שגם האות האחרון אינו קדוש לעצמו עד שיגמר את השם ויתקדש למפרע שהרי כבר אמרנו דלא אמרי' בזה למפרע קדוש, ומעתה נמצא בכה"ג