חזון נחום קנ

כשר ובג"פ סי' קכ"ה סק"כ הק' כן על הראנ"ח מ"ש דלפי הריב"ם במקום דדיבוק אות פוסל כגון בסת"ם גם הכנס אות פוסל דכי הדדי נינהו דז"א רק דע"כ להר"י והריב"ם דדיבוק אות לחברתה חמור יותר וא"כ אפשר דנכנס בחלל אות אחר שפיר כשר להר"י והריב"ם: ג) ולכאורה מה דפשיטא לה בשו"ת הריב"ש הנ"ל דעכ"פ לדברי האחרים שבר"ן ודאי פסול בס"ת בנכנס לחלל אות אחר, הנה כל הטעם משום דבס"ת לכ"ע פסול דיבוק אות באות ומכש"כ נכנס לחללו דקרוב יותר ליפסל, וא"כ לפי תי' הב' שבב"י סי' ל"ב דמה דמכשרינן בנפסק אות בניקבא היינו בנפסק אחר שנכתב דכיון שנכתב מתחלה כהוגן והיתה מוקף גויל שוב לא מיפסלא מחמת הנקב ומבואר דה"ה בדיבוק אות לאות אחר כתיבה לא מיפסל כמו"ש בב"ש אע"ז סי' קכ"ה סקכ"ט ונוב"ת יו"ד סי' קס"ט וב"ש סי' ק"ס, ועיין נוב"ק יו"ד סי' ע"ה וח"ס סי' ר"ו, לפי"ז בנכנס אות לחלל אות אחד שהוא אחר שכבר נגמר האות הראשון שבשטה עליונה י"ל דלא מיפסל דליכא ק"ו מדין דיבוק אות לאות שהרי גם התם לא מיפסל כ"א היכי דל"ה מוק"ג מהתחלת כתיבה ולא אחר שכבר נכתב וכמו שכתב ג"כ הסמ"ק בב"י סי' ל"ב דליכא משום ח"ת כ"א בתחלת כתיבה ולמד זה מירושלמי ועיין מ"ש בג"פ סי' קכ"ה סוס"ק ל"ב דתי' הב' שבב"י הנ"ל מסייע להסמ"ק וסייעתו, ובשו"ת ב"ש יו"ד ח"ב סי' קכ"א שרצה השואל לומר דלדברי הסמ"ק באות שנפל בה דיו כיון דליכא בזה משום ח"ת ממילא כשר אפי' בלא תיקון כיון דהב"י כתב דהסמ"ק למד זה מדין אותיות שנדבקו זל"ז והתם כשר אפי' בלא תיקון כמו"ש הרשב"א בב"י שם מטעם כל הראוי לבילה ובב"ש כתב ע"ז דישתקע הדבר ולא נאמר עיי"ש אבל הנה מדברי הג"פ שכתב שתי' הב' בב"י הנ"ל מסייע להסמ"ק וסייעתו לכאו' נראה בטעם הסמ"ק משום דכשר בלא תיקון דאחר שנגמר האות לא מיפסל אם אינו מוק"ג וצ"ע: ד) ובג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"א הק' על הסמ"ק מדידי' אדידי' שכתב דאם עשה ה' במקום ד' אין יכול לגרור כרעא דה' שישאר ד' אף דמסתמא כבר נעשה הד' תחלה ותי' דלא הקיל הסמ"ק רק בנפל דיו מעצמו אבל כשעושה ה' במקום ד' בידים שפיר מקרי ח"ת, ובשו"ת ב"ש סי' קס"ד הק' על תירוצו דהא הסמ"ק הוציא זה מירושלמי דעירב אותיות מלמטה כשר אף שהוא עצמו עירבן, ובעניותי לא זכיתי להבין כלל עיקר קו' הג"פ שהרי הסמ"ק למד זה מדין אותיות שנדבקו כה"ג דהוי הפסול רק משום דל"ה מוק"ג והרי גם באותיות שנדבקו היכי שנשתנו צורת האותיות כתב במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ז דהוי כמ"ם שנסתמה דלא מהני גרירה דהוי ח"ת וגם להסמ"ק דאפי' במ' שנסתמה ליכא ח"ת אחר שנכתבה מ"מ זה דוקא בלא נשתנה לאות אחר דהפסול הוא רק מדין מוק"ג ומשא"כ בעשה ה' במקום ד' כיון שנעשה אות אחר אפי' לא עשה זה בידים מודה הסמ"ק דאיכא בזה משום ח"ת וצ"ע: ה) נחזור להראשון דעכ"פ לתי' הב' שבב"י דאחר כתיבה ליכא דין מוק"ג י"ל דה"ה בנכנס אות לחלל אות אחר לא מיפסל, דמ"ש בשו"ת הריב"ש דבס"ת פסול דנשמע מכלל דברי האחרים שבר"ן דיותר קרוב ליפסל מנוגעים זע"ז, הנה להנ"ל גם בנוגעים לא מיפסל משום שנעשה אחר כתיבה: ו) ולכאורה תיקשי לפי"ז גם בדברי האחרים שבר"ן הנ"ל שדחו פי' הר"י דמעורה היינו שנכנס לחלל אות אחר משום דזה קרוב יותר ליפסל מנוגעים ומאי קו' הרי אפשר יסבור דגם בנוגעים זב"ז אחר שכבר נכתב כשר כתי' הב' שבב"י ועיין פמ"ג סי' ל"ב א"א ס"ק כ"ב מ"ש דקיי"ל להלכה כן ומבואר כן מלשון המחבר ש"ע סוסע"י ט"ז כמו"ש בקסה"ס חקירה ד' ומה שפירש הר"י דמעורה היינו שנכנס לחלל דוקא אבל מעורה ממש דנוגעים זע"ז פסול, התם משום דלא נגמר הכתיבה דנוגע האות שבשטה התחתונה ול"ה מוק"ג בתחלה, משא"כ בנכנס לחלל הרי אין הפסול על האות התחתון רק על האות שבשטה עליונה שהוא אחר שכבר נכתב: ז) אך י"ל דהנה כבר הק' בישע"י אע"ז סי' קכ"ה דדברי התוס' גיטין (כ') ד"ה ל"צ דמעורה שהוכיחו דבגט א"צ מוק"ג והר"י דחק לדחות ומאי קו' שמא כוונת הש"ס דעשה מעורה אחר כתיבה דל"צ מוק"ג לתי' הב' שבב"י. ובשו"ת ב"ש יו"ד סי' ק"ס תי' דלפי"ד הר"י לשיטתו דגם בגט צריך מוק"ג ועל כרחו שאין זה מטעם דבעינן כתיבה תמה דזה לא נאמר בגט כמו"ש התוס' שם רק הטעם משום דבלא מוק"ג לא חשיב אות כלל ממילא לפי"ז אפי' אחר שנכתב הי' הדין דצריך מוק"ג ועיין ג"כ בפמ"ג או"ח סי' ל"ב מ"ז סק"ח שכתב ג"כ דאי מוק"ג ל"ה משום כתיבה תמה רק מהלל"מ כמו"ש הב"ח י"ל דמיפסל אח"כ, ולפי"ז מתורץ שפיר הערתי הנ"ל דשפיר קאמרי האחרים שבר"ן ללמוד נכנס מדין נוגעים דפסול, ול"ק דהרי גם נוגעים אחר כתיבה כשר, דז"א דלפי סברא דהשתא דנוגעים זב"ז פסול גם בגט ממילא הדין כן אפי' אחר כתיבה, ומשא"כ במ"ש בשו"ת הריב"ש הנ"ל להלכה דבס"ת יפסל בנכנס לחלל כמו בנוגעים זב"ז דפסול לכ"ע בס"ת ולהנ"ל הרי האחרים שבר"ן למדו ק"ו זה רק לפי הסברא דגם בגט צריך מוק"ג משא"כ לדידן דרק בס"ת צריך מוק"ג כתיבה תמה וממילא אחר שנכתב ל"צ מוק"ג א"כ י"ל דגם נכנס כשר כנ"ל: ח) והנה באמנה מבואר בש"ע או"ח סי' ל"ב סעי' כ"ח יש לזהר שלא יכנס ראש הלמ"ד באויר הה"א או החי"ת אפי' בלא נגיעה, הנה כתב רק שיש לזהר לכתחלה ולא לפסול דיעבד, רק במג"א הראה להרמ"א אע"ז סי' קכ"ה סעי' י"ח דאם הוא בענין שהפסיד צורת האות כגון שנכנס ונראית כה"א פסול וכתב בכ"ה שיש מכשירים לגמרי ובמהרי"ט סי' ל"ב כתב דגם התוס' גיטין (כ') לא התירו כ"א בנכנס לתוך שאר אותיות כמו לתוך ח' אבל לא לתוך ד' וכ"כ בבאה"ט בשם יד אהרן אבל באחרונים השיגו ע"ז דמדברי הרמב"ן והר"ן בגיטין מבואר בשיטת הר"י דאפי' לתוך ד' כשר ועיין שו"ת אנ"ז או"ח סי' ג' בזה ועכ"פ בנכנס לתוך ח' וכדומה מפורש בש"ע דכשר והרב בש"ע שם ביאר הטעם דעיקר מה שיש לחוש בזה הוא עפ"י שי' אחרים שבר"ן והרי הב"י אע"ז סי' קכ"ה כתב שהתוס' והרא"ש והרשב"א ומרדכי וסה"ת מכשירים והם רובא דמינכר נגד הרמב"ן והריב"ש דפוסלים ובאנ"ז סוס"י ד' העיר עוד בדברי הרמ"א סי' קכ"ה הנ"ל דאפי' בנכנס לחלל ד' לא הי' לנו לפסול ונראה בעליל שהרמ"א ז"ל לא ראה חי' הרמב"ן שלדעת התוס' כשר גם בזה אבל הבו דלא לוסיף עלה בלא נדמה לאות אחרת רק שנשתנה צורת האות לעצמה עכ"ד: ט) אך בח"מ וב"ש סי' קכ"ה כתבו דאפי' בשאר אותיות אם ע"י שנכנס לחלל נשתנה צורת האות פסול, ובכה"ג ל"ק מה שהערתי לעיל דאפי' לדברי האחרים שבר"ן מה ענין נכנס לחלל שנעשה אחר שנכתב לגבי נוגעים זע"ז בתחלת כתיבה דוקא, דאחר כתיבה ל"ב מוק"ג, אבל הנה בכה"ג שנתבטל צורת האות אף בנדבקו אחר כתיבה פסול, דרק היכי שהפסול כ"א דל"א כתיבה תמה עי"ז דל"ה מוק"ג כשר אחר שכבר נכתב והיתה כתיבה תמה משא"כ בכה"ג שאין עלי' צורת אות, ואף שהבאתי מהג"פ דתי' הב' שבב"י דל"צ מוק"ג אחר כתיבה מסייע להסמ"ק דס"ל דליכא משום ח"ת אחר כתיבה, ואיהו הרי מכשר בדיו שנשפך באות אע"פ שבודאי נשתנה עי"ז צורת האות, נראה דודאי אין כוונת