חזון נחום קמט

דקדוה"ג היא לא מיפסלה בלינה עכ"ל מבואר דפסול לינה דהיינו נותר הוא דבמשך הזמן הזה תעובר צורתו לגמרי, ולפי"ז איך כתבו התוס' כאן דעבור צורה היינו לינה בעלמא אע"ג דל"ה נותר והרי טרם חלפה צורתה לגמרי כל זמן דל"ה נותר שהוא מטעם עבור צורה אע"כ משום דגם בלינה בעלמא קודם שנעשה נותר עכ"פ נשתנית קצת צורתה מקרי עבור צורה הרי דלשון העברת צורה ל"ה משמעותה דוקא מכל וכל והיא הערה נאה: ולפי"ז גם במ"ש הר"מ באות שנפסד צורתו דפוסל בס"ת י"ל שיש בכלל הזה גם מ"ש הרא"ש נשתנה צורת האות כדברי התה"ד הנ"ל וכמו"ש הרד"ך דזה ג"כ בכלל מ"ש הר"מ שלא תקרא כל עיקר דמה שתנוק קוראה הר"ז כמכיר ע"י סמניות בעלמא: עוד נראה שיש לדון בשי' הר"מ דאפי' אי יהיבנא בשיטתו שאין פוסל בס"ת נפסק הדקות באות ומשום דס"ל דלא בעינן כתיבה תמה כ"א בתפילין ומזוזות דכתיב בהו וכתבתם מ"מ י"ל דכ"ז בכל הס"ת אבל בשמות הקדושים בס"ת מודה דפוסל נפסק בדקות שהרי כן מצינו במרדכי פ' הקומץ הביאו הב"י או"ח סי' ל"ב שכתב בשם הרבינו שמשון דמספקא לי' במה דבעינן שיהי' האות מוקף גויל דהוא רק בתפילין ולא בס"ת וכתב דאין היקף גויל פוסל בדיעבד כ"א באותיות של שם ובטעם מוק"ג כתב בטור או"ח סי' ל"ב דנפקא לן מוכתבתם שיהא כתיבה תמה ושי' הב"ח שהוא משום הלמ"מ עכ"פ חזינן בפסול מוק"ג דאפי' יהי' כשר בס"ת שאין בזה משום כתיבה תמה מ"מ פוסל באותיות של שם וידוע ג"כ מ"ש בתשו' גו"ו או"ח מובא בפ"ת סי' רע"ו דאע"ג דל"ב כסדרן כ"א בתפילין ולא בס"ת מ"מ השם צריך להיות כסדרן גם בס"ת וכ"ה בנוב"ק יו"ד סי' ע"ו ועיין מנ"ח מ' תל"ז וחילי' דגו"ו מזוה"ק פ' ויקרא דבעי לכתוב שמא קדישא י' בקדמיתא ודא הוא כדחזי ואי לאו לא איקרי שמא קדישא ואקרי פגום כו' וא"כ הכ"נ בנפסק האות בדקות יתכן דמודה הר"מ דפוסל בשם כמו שפוסל אות בשם שאינו מוק"ג אע"פ שכשר בשאר הס"ת ומשום שאין בזה משום כתיבה תמה, וכמו שפוסל בשם שלא כסדרן להגו"ו מטעם דאקרי פגום והכ"נ נפסק האות ודאי דפגום אקרי כה"ג דקידושין ס"ו וי"ו דשלום קטיעא הוא ויתכן ג"כ במה שעמד רו"מ בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קנ"ו שלמה לא כתב לסניף היתר צירוף שי' הרלב"ח שהביא בעצמו לעיל סי' קנ"ג דס"ל בנפרד הדקות מהאות כשר בדיעבד דאפשר משום דאיירי בשה"ק דמודה בזה הרלב"ח כנ"ל, ואמנם בנ"ד שכתב שלא הי' ודאי נפסק צריך לדעת מה הביאו לידי ספק אם זה רק מפני שמה שהי' נראה לו כנפסק הי' ע"י ראותו בלילה צ"ע אם לחשוב זה לספק הגם שמצינו ביו"ד סי' ס"ו סעי' ח' ברמ"א שכתב דנהגו להחמיר לבדוק כשעושין מאכל עם ביצים ביום שרואים בהם אם יש דם דמשמע שבלילה א"צ משום דלא נראה להדיא אבל התם רק משום דסמכינן ארוב כשרות ועיין בנדה (כ':) רבי ראה דם בלילה כו' כיון דחזא לצפרא דאשתני א"ל ודאי טהור הוה ובלילה הוא דלא אתחזי שפיר התם ג"כ רק משום דחזא לצפרא דאשתני, ועיין נדה ס"א אימר לא בדקו כל צרכו וביצה (ז') אימר לא בדק יפה יפה ואינו ענין לכאן ועיין תוס' סוטה כ"ח מ"ש מתוספתא דבלילה אפי' בר"ה הוי ס"ט ברה"י וכתב בש"ע הרב ז"ל בשו"ת סי' כ"ט דבאפילה דוקא משא"כ כשהלבנה זורחת והיינו דנגע בא' בלילה דהוי ס"ט בר"ה, וי"ל בהסבר הדבר משום דאמר בברכות (מ"ג:) אבוקה כשנים ירח כשלשה ובתלתא הוי ר"ה כנזיר (נ"ז.) וי"ל דהכ"נ לענין בדיקה בלילה לאור הנר שיפה לבדיקה ועיין סמ"ע חו"מ סי' ה' סק"ז. אך אם הסופר יודע שלא עיין יפה ונשאר ספק אצלו על הנפסק הנה בכה"ג לא אדע למה צריך לגבוב הצדדים הנ"ל הרי בלאה"כ יש לנו בזה התירו של שו"ת רע"א סי' ע' בכ"ז מטעם ס"ס ספק שמא לא נפסק והוי עליון ותחתון לשמה ואפי' נפסק בודאי שמא הלכה כראב"י בגיטין כ' בכתב של"ש והעביר בקולמס לשמה דלר"ח פסול משום דאין כתב עג"כ וראב"י אמר ע"כ לא אמרי רבנן דאין זה מן המובחר אלא בס"ת משום זא"ו והוא רק לכתחלה או אפי' בדיעבד ומדרבנן לחומרא ולגבי דרבנן סגי בספק אחד כמו בציר דגים ביו"ד סי' פ"ג ושכן כונת המג"א סי' ל"ג סק"ז. [וחידוש אצלי שלא השתמש רו"מ ע"פ שו"ת רע"א הנ"ל ואפשר יש גמגום בזה ע"פ גופא דעובדא ואני כתבתי בהחפזי מפני טירדא]: ידידו דוש"ת. סימן פג. ב"ה ב' תצוה תרצ"ב. עוד להנ"ל. מכתבו עם שאלתו הגיעני במועדו. ומפני מניעות שונות גם לא הייתי בינתים בביתי ע"כ אחרתי בתשובתי עד כה: ע"ד השאלה בס"ת שנמצא בו כמה פעמים ראש למ"ד נכנס לך' פשוטה שבשטה עליונה וכן נמצא הרבה אשר התגין משעטנ"ז ג"ץ או מהתגין יחידים שבאותיות בד"ק ח"י נכנסין לתוך אותיות פשוטות בשורה שלמעלה ולתקן כולם יש טורח גדול. וכ"ת האריך לאשורו בטו"ט ופלפול נכון בקיבוץ דברי הפוסקים וספרי האחרונים בזה: א) הנה מקור הדברים מצאו הראשונים ז"ל בסוגי' דגיטין ל"צ כ' דמעורה ובתוס' שם מכאן דקדק ריב"ם דא"צ בגט שתהא כל אות מוקפת גויל מארבע רוחותי' ור"י אומר דאין מכאן ראי' דהא דקאמר דמעורה היינו שראשה של למ"ד שבשיטה תחתונה נכנס לתוך חללה של הא' או חי"ת של שטה עליונה וכיו"ב ואחרים אומרים שזה יותר קרוב ליפסל הגט מפני שמבטל צורת האות עכ"ל ובש"ע אע"ז סי' קכ"ד סעי' י"ח במ"ש הרמ"א דנשתנה צורת האות כגון שנכנס ראש למ"ד לחלל ד' שאז נראה כה"א פסול וכתב בח"מ אבל אם משך ראש האות לתוך חלל א' וכדומה שאין לחוש לשום טעות לא פסלינן לי' אבל לפי דברי אחרים שבר"ן שאומרים שזה קרוב יותר ליפסל הגט מפני שמבטל צורת האות ע"כ אם רואים שנתבטל צורת האות ומכש"כ אם תנוק אינו יודע לקרות מחמת העירוב ודאי הגט פסול ולכתחלה ודאי יש לזהר בכל האותיות עכ"ד הח"מ, ובס' גט מקושר לסה"ג הק' ע"ד הח"מ דאחרים לא אמרו כ"א דזה קרוב יותר לפסול הגט מהיכי דנוגעים זע"ז וע"כ דחו בזה פי' הר"י דמעורה היינו שנכנס לחללה ולא שנגע באות משום דאם תאמר דנוגעים זע"ז פסול בגט דבעי מוק"ג ממילא נכנס לחללה יותר קרוב ליפסל ובאמת ס"ל לאחרים כפי' הריב"ם דגם נוגעים כשר בגט וכן נכנס לחלל, עיי"ש: ב) נמצא דלפי"ז לגבי ס"ת שנכנס הלמ"ד לחלל החית וכיו"ב פסול לדברי האחרים דכל הטעם שכשר בגט משום דנוגעים כשר משא"כ בס"ת דלכ"ע בעי מוק"ג, וכבר כתב כן בשו"ת הריב"ש סי' קמ"ו דלפי"ז פסול בס"ת בנכנס לחלל עיי"ש, אך כ"ז לדברי האחרים שבר"ן אבל לדברי הריב"ם והר"י דס"ל דדיבוק אות באות דל"ה מוק"ג חמור יותר מהכנסת אות בחלל אות אחר יתכן דנכנס בחלל אות אחר היכי שלא נשתנה צורת האות גם בס"ת