חזון נחום קמח

באופן בנ"ד שעי"ז שכבר קידש את השם מתחלה אף שנתקלקלו אח"כ וצריך לקדשו שנית מדרבנן כבר יצא מחזקת חיובו מה"ת שוב לש"ל דאוקי אחזקת חיוב והוי סד"ר להקל, ואכתי יש לדון עפי"ד הב"ח או"ח סי' ר"פ לענין נקרע בין דף לדף דמשום קדושת ס"ת דחמירא לא אמרו סד"ר לקולא ועיין כ"מ ה' ס"ת פ"י ה"ב ודוק, והארכתי בזה במק"א ואכ"מ ועיין ע"ז נ"ב, משום חומרא דעכו"ם מי שוי' רבנן כטומאה דאו' או לא: אך בנ"ד יש עוד כמה צירופי היתר מ"ש כת"ה ממ"ש במח"א בהגהות ליו"ד להסתפק דסגי בכוונה לשמה שיודע ומכוין לכתוב שמו של הקב"ה אפי' לא קדשו ובברכי סי' רע"ו כתב שנדחה מדעת הפוסקים, אבל בקה"ס חקירה ט' כתב דמר"מ פ"א מה' תפילין הט"ו ופ"י ה"א מוכח דסגי בכוונה זו וכן הביא משו"ת הש"מ יו"ד סי' נ"ב ד"ה אופן הב' העלה מדברי האלפסי והר"מ דמהני וזה הנקרא לשמה ואפי' העברת קולמס א"צ בכה"ג: גם יש צירוף דברי הט"ז סי' רע"ד דבדיעבד מהני מה שקידש מתחלת כתיבת הס"ת דכשר אח"כ בכתבו סתם, ועיין מהרש"ם ח"א סי' קנ"ו דיש לסמוך ע"ז בדיעבד והביא מתוס' ע"ז כ"ז ד"ה וכי וספר האשכול ה' ס"ת רס"י י"ג ושו"ת מהרי"א יו"ד סי' רס"ט שחיזק הדבר ודחה דברי הא"ר שפקפק בזה. מצירוף כל הטעמים ענ"ד מסכמת לכ"ג להכשיר את היריעה: סימן פב. להרב הגדול החו"ב מו"ה יואל מיללער נ"י מגי' סת"ם בהרב הגאון אבד"ק לאבאווא דבר השאלה במגי' אחד שהגי' ס"ת ופעם בלילה הי' נראה לו מרחוק שיו"ד עליונה מאות אל"ף נפסקה מן גג האל"ף ולא דקדק לראות אם באמת נפסק וכן תיקן בלי דקדוק לחבר הי' להגג ואמר בשעת תיקונו לשם קדושת תורת משה בחשבו שהוא א' מתיבת חול ואח"ז ראה שהוא א' משם אק' ונבהל על שלא תיקן לשם קדושת השם ונתיישב לפי תומו והוסיף קו בעובי רגל הי' של הא' לשם קדושת השם ואח"כ העביר בקולמס על כל רגל הי' של הא' לשמה: והעיר רו"מ דבאופן שלא הי' נפסק אין חשש במה שעשה תוספת חיבור שלא לשמה כיון שאח"כ העביר שנית בקולמס לשמה נמצא תחתון ועליון לשמה דכשר ממנ"פ כמו"ש במהרש"ם ח"א סי' קנ"ו ובמשנה ברורה סי' ל"ב סעי' י"ז אמנם באופן שהי' נפסק נמצא שנעשה אח"כ החבור של"ש לא יועיל אח"כ מה שהעביר בקולמס לשמה דאין כתב עג"כ וכמו"ש במהרש"ם שם רק בכה"ג שהוא ספק נפסק יש לצדד ולצרף שי' הר"מ באות שנפסק שאין רגל הי' נוגע בגוף הא' כשר כמו שדקדקו בדבריו התשב"ץ ח"א סי' נ' ורלב"ח סי' א' והרא"ם ח"ב סי' ח"י וכתב בגה"ק יו"ד סי' רע"ד סקי"ג דס"ל להר"מ דבס"ת לא בעי כתיבה תמה ולא יליף מתפילין וכתב שכן שי' רש"י ותוס' מגילה ט' וכ"כ בשו"ת חו"י סי' רל"ה מלבד שיש ג"כ לסניף שי' המאירי בב"י סי' ל"ה דנפסק אח"כ אין פוסל ושי' הפוסקים דא"צ לקדש שאר שמות אף שכתב במהרש"ם שם שאין לצרפם מ"מ לסניף קצת המה מלבד הצירוף מה שהוסיף קו לשמה כשו"ת יעב"ץ ח"ב סי' כ"ז רק שבגה"ק או"ח סי' ל"ב סקכ"ה חולק זתו"ד: הנה מ"ש מצירוף שי' הר"מ דבס"ת ל"ב כתיבה תמה הלא התשב"ץ וחו"י ושאר הפוסקים דקדוקם כן בלשון הר"מ ה' ס"ת פ"י פיסול ט"ו בס"ת שנפסד צורת אות עד שלא תקרא כל עיקר כו' עכ"ל, מזה למדו דמשא"כ בנפסק אות בדקות כגון שאין רגל האל"ף נוגע לקו האמצעי כשר דזה לא מקרי נפסד צורת האות רק נשתנה וניכרת יפה לתנוק ובגה"ק סי' רע"ד כתב שהגם שהרד"ק וברמ"ע סי' ל"ו נדחקו בלשון הר"מ שכשאין האות כהלכתו אף שתנוק מכיר מקרי הפסד צורה ומסייע להו לשון הרא"ש ה' ס"ת שכתב יו"ד שעל הא' צריך שיגע בה כו' ואם אינו נוגע נשתנה צורת האות וכתב בתה"ד סוס"י ר"ל דלא מחסרון תמה לבד פוסל אלא משום שאין בה צורת אות, מ"מ לשון הר"מ אין סובל כן, ועוד י"ל דגם הרא"ש כוונתו רק מטעם דל"ה כתיבה תמה כי לא כתב נפסד צורת האות כלשון הר"מ רק כתב נשתנה צורת האות ויש הבדל בין ב' לשונות אלו כמו"ש רלב"ח עכ"ד, ולענ"ד יש לסייע בדקדוק לשון הר"מ עצמו שדקדק בין לשון נשתנה ללשון הפסד דכעי"ז מצינו בר"מ פ"ג מה' ברכות הפת שפתת אותה פתים ובשלה בקדרה כו' אם יש בפתיתים כזית או שניכר שהן פת ולא נשתנית צורתה מברך המוציא ואם א"ב כזית או שעברה צורת הפת בבשול מברך במ"מ ובב"י או"ח סי' קס"ח כתב דדבריו כסותרין דבתחלה כתב דבחד לריעותא שא"ב כזית או נשתנית צורתה עדיין מברך המוציא ולבסוף כתב דבעברה צורת הפת לחוד מברך במ"מ והביא בשם ה"ה מוהר"י פאסי ז"ל שיש לחלק בין שינוי להעברה ששינוי הוא שינוי מה, אבל העברה הוא העברת כל הצורה מכל וכל, וזה שדקדק הרמז"ל בלשונו עכ"ד, ולפי"ז נמצא און בלשון הר"מ עצמו בה' ס"ת הנ"ל שכתב נפסד צורת אות עד שלא תקרא כל עיקר דמשמע דוקא הפסד והעכרת צורה מכל וכל, משא"כ בנפסק האות בדקות דזה מקרי שינוי צורה שאינה כתיבה תמה, וע"כ הרא"ש בה' ס"ת שכתב נשתנה צורת האות כו' הכוונה רק מטעם שאינה כתיבה תמה דיש חילוק בין לשון שינוי ובין לשון הפסד כנ"ל, אבל הנה הב"י בסי' קס"ח שם לגבי פת שבשלו כתב דאע"פ שפי' הנ"ל הוא מדוייק בלשון הר"מ שבתחלה כתב לשון שינוי ולבסוף כתב לשון העברה אין לחילוקים אלו עיקר בגמ' וכתב משום זה ישוב אחר עיי"ש, מבואר דלא ניחא לי' להב"י ז"ל דיוק לשון זה בר"מ וא"כ גם בנ"ד מ"ש הר"מ ה' ס"ת נפסד צורת האות גם מ"ש הרא"ש נשתנה צורת האות אחד הם ובשניהם לא רק משום כתיבה תמה פוסלין אלא מפני שא"ב צורת אות וכדברי התה"ד סוס"י ר"ל הנ"ל, ולפי"ז לא מכרעא לצירוף שי'. הר"מ שלא יהי' פוסל נפסק האות בדקות: ויש לי להעיר בחילוק מהר"י פאסי בב"י הנ"ל במ"ש דהעברת צורה הוא מכל וכל, שהרי בתוס' פסחים (ט"ו) שיטתם דעבור צורה הוי לינה בעלמא אע"ג דל"ה נותר עדיין וקשה דהא כל לינה בנותר הוא מטעם עבור צורה ועיין שבועות (י"א) שאני קטורת הואיל וצורתה כל השנה כולה ופירש"י אינה משנה את מראיתה הלכך אע"ג