חזון נחום קמז

לגבי קטן המסורבל בבשר דדוקא באינו נראה מהול צריך למולו ולדברי האו"ז הרי בכה"ג דאמר ר"ה שאינו אוכל בתרומה אליבא דמ"ד בירושלמי דאיירי על כרחו במשך בידים א"כ אפי' בנראה מהול הי' צריך למולו וצ"ע: טו) גם ק"ל עפי"ד הירושלמי הנ"ל ביבמות שם דפריך לר"ה מדתניא דמשוך ונולד כשהוא מהול אוכל בתרומה, ולהך מ"ד בירושלמי משום קנס מאי מקשה דלמא ברייתא במשוך מאליו שע"כ תני לה ביחד עם טומטום ונולד מהול שהוא דבר הבא מאליו לכך שפיר תני שאוכל בתרומה דליכא משום קנס וצ"ע. כן ראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"ה סי' י"ט דלמ"ש הר"מ בפיה"מ אבות פ"ג במושך ערלתו היינו מפר ברית דנקט ר"א המודעי שם וא"כ מוכח מסנהדרין (צ"ט) דיש בו כרת. ולפי"ז צ"ל הא דיבמות (ע"ב.) דמשוך דרבנן היינו באינו מושך במתכוון אבל במתניתין חייב כרת לרבי והתוס' יבמות (ע"ב) לא ס"ל כפיה"מ ור"י בזה תוס' יבמות (ט'.) ד"ה מה ע"ז עיי"ש ובמחכת"ה אשתמיטתי' ירוש' הנ"ל דפליגי בזה אי משוך דרבנן איירי במשך בידים: והנני בזה ידידו דו"ש. סימן פא ב"ה י"ב אד"ב תרצ"ב ברכות מאליפות יחולו על ראש צדיק הרב הגאון החו"ב סוע"ה פה"ח עה"י כקש"ת מו"ה יצחק צבי לעבאוויטש שליט"א האבד"ק טשאפ יע"א: מן יקרת כגה"ר שהגיעני ש"ה נודעתי כי לא בא לידו במועדו מכתבי בתודה על תשורת ספרו היקר, וכ"ג דנני לכף זכות מרוב טירדא, אבל אין דבר יעצרני מלהכיר טובה לאדם גדול כמו"ב, וכה מלתי אמורה, למרבה העונג הגיענו ספרו "שלחן העזר" ח"ב יקר הערך יאושר כחו וחילו, משמיא קזכו לי', להנות רבים שוחרי תושי' מברכתו אשר ברכו ד', ותודתי אמורה לו מקרב ולב עמוק על מנחתו שפרה עלי יגדל ויתנשא כבוד כסא תורתו עד כי יבא שילה והבית בהבנותו: והנה בימים האחרונים חשתי בעיני ועוד קשה עלי העיון, מלבד רוב הטירדות בימים אלו ע"כ יהיו דברי מעטים. ע"ד השאלה בס"ת שטעה הסופר בכתיבת שם הוי' ית"ש בו' האחרונה בחשבו שהוא לצורך ה"א האחרונה שכותבין מתחלה רגל ימינו בתואר וי"ו והרחיב אח"כ גגה להשלמת הה"א ואחר שנזכר ושאל הורה לו כ"ג לגרור כל הגג ויתקנו אח"כ לעשותו וי"ו וכן עשה אבל חזר ושאל שספק אצלו אם קידש שנית את השם כמבואר הגם שזוכר שמתחלה חשב שצריך מעתה בתיקונו לקדשו שנית: והנה כ"ג העיר בעיקר הדין המקובל אצל הסופרים דצריך בכה"ג קידוש שני, אמנם שכ"כ בקה"ס סי' י' דאפי' מקצת השם כגון שנתקלקל ובא לתקנו צריך לקדשו מחדש אבל אפשר רק בס"ת שקרא בו מכבר ונתקלקל וכעת שבא לתקנו צריך לקדש מחדש וכה"ג דמבואר בסי' רע"ו סעי' ג' בכותב ב' שמות והפסיק ביניהם שצריך לחזור ולקדשו, אבל מנ"ל בנתקלקל בשעת כתיבה ומתקנו ע"י גרידה או מחיקה דהוי כעוסק באותו ענין והאריך בזה בטו"ט, איברא שלכאו' יש לדמות קצת למ"ש המרדכי פ"ב דמגילה דס"ת שנמצא בו פסול אין להפסיק שקורא להביא ס"ת אחרת משום ברכה שאינה צריכה כה"ג דיומא ע' ובט"ז סי' רע"ט הק' ע"ז דלא דמי להא דאו"ח סי' ר"ו דתורמס שנפל דהכא הי' דעת הקורא בשעת ברכה שתהי' נמשכת על השני' אם ימצא פסול בראשונה ובשו"ת חוט השני סי' ס"ג הביאו הפ"ת הק' ע"ז דלש"ל דעתי' עלה דמציאת פסול בס"ת לא שכיחא, ובכרו"פ סי' י"ט מסתפק ג"כ בבירך על השחיטה ונטרפה אם יכול לשחוט אחרים בלא ברכה דדמיא להא דתורמס דבירושלמי נטל פוגמא ע"מ לברך ונפל ממנו צריך לחזור ולברך וא"כ אף זו כיו"ב דנפל היינו נטרפה עכ"ד, וא"כ יתכן גם בזה שקידש את השם בתחלת כתיבה ונעשה קלקול בכתיבה די"ל דאזדה קדושתו ול"ה כעוסק באותו ענין כיון שאותו שנתכוון לקדש נפל ואזדא לי' ולא שייך דעתי' עלה כיון דפסול בס"ת לא שכיח בכה"ג, וכעי"ז דאמר בשבועות (י"ב) שאני אבודין דלא שכיחי דלש"ל לב ב"ד מתנה, וכה"ג דשבת (ט"ז) בהניחם בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזר ונתקשרו מס' בטלה מחשבתו כו' והכ"נ באירע קלקול בכתיבה י"ל דבטלה מחשבתו וצריך לקדשו שנית וצ"ע: עוד כתב כ"ג עפ"י הט"ז יו"ד סי' ס"ט סקכ"ד באשה ששכחה אם מלחה אע"ג דאיכא חזקה דמעיקרא הוי סד"ר ומטעם סירכי' נקט ואתי ונחלקו בזה האחרונים אבל עכ"פ בזה דליכא חזקה דמעיקרא הוי סד"ר דגם בתחלה שצריך לקדש את השם נסתפקו אי הוי מה"ת כמו"ש בפמ"ג סי' ל"ב סקל"ב ובמשנ"ת ה' יסה"ת, ובפרט לקדשו שנית בנתקלקל ודאי ל"ה כ"א דרבנן גם הביא משו"ת טוטו"ד באשה ששכחה אם מלחה ויודעת שהניחה על הדף שיותר יש להקל מפני שכבר עשתה מעשה, רק שי"ל דהכא איכא ג"כ חזקת חיוב לסופר לקדש השם והפוסקים דנו בזה אי חזקת חיוב הוי כחזקת אי' וציין לשו"ת ב"א או"ח סי' נ"ו ומהרי"א מסי' י"ז ולהלן ושד"ח מער' ס' אות כ"ו ועוד זתו"ד היקרים, ואמנם שיש לחלק בין מצוה חיובית דרמי אקרקפתא דגברא ובין מצוה לא חיובית כגון דא דלא רמי עליו חיובא להיות סופר ולקדש שה"ק וכה"ג שפירש"י גיטין (מ"ז:) ד"ה מדאו' לחלק בין בכורים ומעשר דרק ביכורים הוי מצוה דרמי' עליו, ובתוס' פסחים (ל"ח:) ד"ה נאכלין דאפי' בכורים דמשה"כ ל"ה חובה שקבוע להן זמן כיון שאם אין לו פירות לא יביא בכורים ועכ"פ דחיוב של הכותב הס"ת לקדש השם ל"ה מצוה חיובית דרמי עליו לדון בה חזקת חיוב: גם יש להעיר עפ"י הר"ש פ"ב דמקואות דהיכי שיצא כבר מאי' דאו' לאי' דרבנן שוב ל"ה אתחזיק אי' וא"כ א"נ דקידש את השם מתחלה לכ"ע ל"ה רק דרבנן מה שצריך לקדשו שנית בנתקלקל, הרי כבר יצא מחזקת חיוב שהי' עליו מתחלה מדאו':