חזון נחום קמו

הוא ודוק אבל לשאר דברים יתכן שפיר סברת הח"ס דבעומד להיות ממילא לכ"ע אמרי' כל העומד ועיין סוכה (ל"ג) אדומות כשחורות דמי ופירש"י דסופן לשחר כשיתיבשו ופסחים (פ"ד) בגידין שסופן להקשות וברכות (ל"ו) שמואל אמר קורא שהנ"ב הואיל וסופו להקשות וב"ק (י"ז) בתר מעיקרא אזלינן וכהנה דמיונות הרבה בש"ס, והכ"נ י"ל משום שסוף בשר הערלה להיות דבק ממילא איגלמ"ל שלא נימול כראוי, אבל מטעם אחר י"ל דל"ה זה עומד לחזור ולידבק שהרי אם הי' עושה העצה של המשנה להיות כורך עליו סמרטוט לא הי' חוזר ועוד שהרי במתני' דמקואות פ"י ה"ה בידות הכלים שהן ארוכות ועתיד לקצצן אליבא דת"ק מטביל עד מקום מדה דמה שעומד לקצוץ כקצוץ דמי וא"צ טבילה וא"כ הכ"נ לגבי בשר הערלה אדרבה אמרי' דהוי עומד ליחתך משום מצות מילה ועיין תוס' חולין (ע"ג) ד"ה חבורי אוכלים ובמתני' פי"ב דכלאים דבגד תפור בכלאים אינו חיבור להזאה משום האיסור ובתוס' עירובין (ל"א) לגבי בונין בחול דחשיב עומד לתלוש ורשב"א קידושין (נ"א) בלחמי תודה בהקדיש חציו דהוי כפרוסה וא"כ הכא דאדרבה אמרי' שבשר הערלה עומד ליפרד ואיך א"כ תזיל בתר איפכא לומר דכיון שחזר אח"כ וכיסה את העטרה משום זה איגל"מ שהי' עומד לידבק ודמיון לזה מ"ש הש"ך ביו"ד סי' נ"ה דלגבי אבר המדולדל לש"ל אי' דבוק דהוא תרתי דסתרי וא"כ נראה גם מצד הסברא דאף שחזר עור הערלה וכיסה העטרה לא נאמר בזה כל העומד וא"צ למול מה"ת: ט) איברא דלכאו' הרי במתני' דמקואות הנ"ל פליגי אי עומד לקצץ כקצוץ דמי וא"כ אדרבה עפ"י סברא זו יש לשדות נרגא בראייתי לעיל מן המכלתא שהרי ידוע שי' הרמב"ן הובא בב"י יו"ד סי' רס"ח דגר שטבל קודם שמל מהני בדיעבד גם ביבמות (מ"ו) ס"ל לר' יהושע דגר שטבל ולא מל הר"ז גר וא"כ ש"מ דהערלה ל"ה עומד ליחתך ע"י המצוה דאל"כ איך יועיל הטבילה קודם המילה הא הערלה חוצץ ועיין שו"ת הר"ב ח"ב סי' ק"ל שהעיר כן שיהי' הערלה חוצץ וא"כ דל"ה עומד ליחתך שוב הדרא סברת המהר"ם שיק דבחזר וכיסה אמרי' דאדרבה הי' עומד לחזור ולידבק, ולפי"ז אין ראי' מן המכלתא משום דמה דתני במכלתא דחזר וחפה אוכל בפסח ותרומה אזלא לשיטתה בסיומא דמלתא שם דאמר נמנו רבותנו בלוד ואמרו אינו חוצץ משמע דדוקא התם שכבר נימול כהלכתו אלא שחזר וחפה את העטרה בכה"ג ל"ה חציצה אבל בלא מל כלל באמת חוצץ משום שהערלה עומד לקצץ וא"כ דשיטת המכלתא דמקרי עומד לקצץ לכך שפיר תני ג"כ דאוכל בפסח ותרומה ולא אמרי' אגל"מ שהי' עומד לחזור ולחפות משום דהוא תרתי דסתרי כנ"ל ודוק: י) אבל באמת ז"א דא"כ תמוה שי' הרמב"ן הנ"ל דמהני בדיעבד טבילה קודם המילה שהוא נגד המבואר במכלתא וראיתי בס' מצפ"א ח"ב סי' ל"ה שהעיר כן אך נראה דל"ק כלל דלא אתי המכלתא למעוטי דבלא מל כלל שיהי' חוצץ רק דאדרבה בזה פשיטא לן דאינו חוצץ דהוי גוף אחד רק דאשמעינן רבותא בנתקיימה לו מצות מילה שעה אחת שכבר הי' נפרד בשר הערלה דל"ה עוד כגוף אחד סד"א בחזר וחפה שיהי' חוצץ קמ"ל דאינו חוצץ: יא) ויש להסביר דהנה בקו' התוס' חולין (ע"א) לגבי ידות הכלים שעתיד לקוצצן שהקשו דלהוי חציצה והר"ש תי' דבכלים ל"ב ראוי לביאת מים אבל המרדכי פ"ב דשבועות ובאו"ז ה' נדה תי' משום דבלוע הוי והתוס' שלא ניחא להו לתרץ כן משום דבלוע ל"ש כ"א בבע"ח כמבואר במתני' דכלים (פ"ט מ"ה) ועיין מ"פ יו"ד סי' קצ"ח בזה ולפי"ז הא תינח לגבי ידות הכלים משא"כ הכא לגבי גר שטבל שפיר אין הערלה חוצץ אף שעומד לקצוץ משום דבאדם שפיר הוי בלוע לכ"ע וע"כ פשיטא להמכלתא דבלא נימול כלל אינו חוצץ רק במל שכבר הי' מגולה וחזר וחפה סד"א שחוצץ דלא מקרי יותר בלוע קמ"ל שאינו חוצץ ונכון מאוד, ומעתה שהעלינו דלכ"ע אין הערלה חוצץ בטבילה ומשום דבלוע הוי אבל מ"מ מקרי עומד לקצץ א"כ נסתיימה ראייתי מהמפורש במכלתא דאפי' בחזר עור הערלה וחפה א"צ למול מה"ת וגם הסברא הנ"ל קיימת דכיון שעומד לקצץ א"א לומר דבר והיפוכו שאגל"מ שהי' עומד לחזור ולדבק ודוק ונראה שהדבר מפורש במהרי"ל סוף ה' מילה העתיקו בנקה"כ מעשה בנער בן שנה ששבה עור הפריעה למקומה בהיכי שקצת העטרה מגולה א"צ למולו שנית עיי"ש: יב) והנה בשו"ת ב"ש סי' קט"ו כתב מפורש דאף בנדבק היטב ל"ה אלא מדרבנן וכ"ת הביא ג"כ מסידור הגאון יעבץ וסידור הגאון מליסא ז"ל ושו"ת בי"צ שכ"כ גם מה שבשו"ת אמרי יושר הנ"ל רצה לנעוץ חידושו של המהר"ם שיק בדברי הכ"מ פ"ב מה' מילה שכתב והא דאינו מעכב מה"ת היינו בבעל בשר אבל באינו בעל בשר בהדיא אמר ואינו אוכל בתרומה דמשמע מה"ת עכ"ל שלכאו' אין פירוש לדברים רק שיהי' הכוונה בנימול כהלכתו וחזר אח"כ וחפה את העטרה דבכה"ג צריך למול מה"ת, הנה מלבד שהגאון המחבר שם כתב לסתור פי' זה בלאה"כ הלא הכ"מ כתב זה אמתני' דשבת (קל"ז) הנ"ל אם הי' בעל בשר מתקנו משום מראית עין שהוא מקורו של הר"מ שם לדעתו וכבר כתבתי דלפי פירש"י איירי המשנה בשעת מילה וא"כ אין לדייק ממתני' בזה: יג) וגם במהר"ם שיק עצמו סיים דכל זה אם העור של ערלה או של פריעה חזר למעלה כמו שהי' מעיקרא אבל אם העור שחזר קצותיו נשארו מתחתיו רק שנעשה העור דלמטה מדולדל ורפוי ועי"ז חפה מקצת העטרה נראה דהוי בכלל קטן מסורבל, ונראה סברתו דרק בחזר הכל למקומו הראשון אמרי' שאגל"מ שהי' עומד לכך וכה"ג דאמר בשבת (ל"א) אליבא דר' יוסי דבעי סותר ע"מ לבנות במקומו דוקא משא"כ בכה"ג שעור הערלה לא נמשך עד למעלה כמקדם לש"ל דאגל"מ שהי' המילה ע"י לחזור ולכסות ע"י כל העומד כיון דהוי שלא במקומו, א"כ בנ"ד עפי"ד המוהל שכנראה לא חתך כל בשר הערלה רק מקצת והשאר ע"י פריעה ועכ"ז לפי ציור השאלה לא חזר ונמשך העור עד למעלה לכסות את הבשר שבחוט העטרה רק שהגיע העור לכסות את החוט הגבוה א"כ הרי לא שב למקומו הראשון ובכה"ג גם למהר"ם שיק א"צ למולו כ"א משום מראית עין ובכה"ג שנראה מקצת מן העטרה א"צ כלום, זה הנלע"ד, אך מפני שאני כותב בנחיצה רבה מטרדת הימים בלא עיון הראוי ומפני שיש בדברי קצת נטי' מדברי הגאונים המחברים בספריהם הנ"ל לכן למעשה מה טוב אם ירצה לצרף עוד רב מובהק לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא רק אפי' אם כ"ת בעצמו ישים עיון בדברי וימצאם נכונים למרכז ההלכה, וכאשר גם הרב הגאון מפראבוזנא כבר השיב להקל בזה יוכל לצרף גם דעתי העני' עפ"י שיוכיחו הדברים הכתובים כאן: יד) בשולי המכתב יש לי להעיר במ"ש האו"ז הגדול ה' מילה הביאו במהרש"ם ח"א סי' כ"ז דאם משך הערלה בידים צריך למול מדרבנן אפי' אם נראה מהול כשמתקשה, וק"ל מירושלמי פ' הערל דפליגי במשנה שאינו אוכל בתרומה מ"ד משום קנס ומ"ד גזירה גזרו, מה נפק מן ביניהון משך לו אחר ערלה או שנמשכה מאילי' אין תומר קנס אין כאן קנס כו' מבואר דלמ"ד משום קנס הא דאר"ה ביבמות (ע"ב) דמשוך אין אוכל בתרומה היינו רק במשך עצמו בידים והרי מבואר התם דרק בלא נראה מהול הוא שצריך למול כדאמר שם ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל וכן הר"מ בפ"ז מה' תרומות הי' כתב שצריך למול עד שיראה מהול וכן הוא בגמ' דשבת (קל"ז)