חזון נחום קמה

והחוט אפי' בשעת קישוי וכפי דברי המוהל ברור אצלו שהי' נימול כהלכתו שהי' החריץ והחוט מגולים יען שלשה ימים אחר המילה נקרא לבית הנימול מחמת שחזר העור לכסות את החוט ע"כ תקנו ונתקו למעלה כדין שיהיו מגולים החריץ והחוט רק זאת ספק אצלו אולי לא חתך כל עור הערלה רק מקצת ותיקן השאר ע"י פריעה: א) הנה לכאו' לפי המבואר בש"ע סי' רס"ד דבנימול כהלכתו וגם עתה נראה שליש העטרה לדברי התה"ד א"צ למולו שנית ולאו דוקא שליש העטרה רק אפי' מקצת עטרה וכמו"ש הח"ס סי' רמ"ח וא"כ לפי שיטת חכם הספרדי שהובא בב"י וש"ך שם דכל הבשר שבראש האבר נקרא עטרה הרי גם הבשר שבראש האבר נראה בשעת קישוי ואף ששיטת הבכו"ש (שבת קל"ז) אינו כן רק דהחוט הגבוה לבד הוא שנקרא עטרה מ"מ כתב בשו"ת ב"ש סי' קט"ו דבכה"ג שכבר נימול כהלכתו דעכ"פ הוי רק דרבנן שוב הוי סד"ר ובשו"ת אדב"ע באבני זכרון כתב לתמוה ע"ד הבכו"ש וכת"ה האריך ג"כ למעניתו בזה בטו"ט והביא משו"ת אמרי יושר ח"ב סי' כ' מהרש"ם ח"א סי' כ"ז ואבני מר בזה: ב) אמנם דא עקא עפ"י שו"ת מהר"ם שיק סי' רמ"ה שיצא לדון בדבר החדש דדוקא בקטן המסורבל בבשר שזה מכסה את העטרה בכה"ג רק מדרבנן צריך לתקן ואם נראה שליש העטרה סגי וכלשון המשנה שבת (קל"ז) אם הי' בעל בשר מתקנו מפני מראית עין ובגמ' דאמר שמואל קטן המסורבל בבשר כו' אבל כשחזר העור למקומו וכיסה את העטרה הוי כלא נימול כלל וצריך למוהלו מה"ת ובשו"ת מהרש"ם ואמרי יושר הנ"ל קיימו לראיות המהר"ם שיק והחזיקו בשיטתו להחמיר בכה"ג היכי דאפשר א"כ לפי"ז גם בנ"ד כן: ג) והנה כעין חידוש הנ"ל כתב הט"ז סי' רס"ד דהיכי שלא נימול רק שנולד מהול ואח"כ נתכסה העטרה שיהי' צריך למולו מה"ת והשאג"א סי' נ"ה הק' ע"ז מיבמות (ע"א) גבי זכרים דאיתנהו בשעת אכילה וליתנייהו בשעת עשי' דמשכחת בכה"ג, גם ביבמות (ע"ב) דמותיב לר"ה כי לימא כתנאי אי משוך דרבנן וקשה דהו"ל לאוקמי בכה"ג דהוי משוך מה"ת ולפי"ז לכאו' הני תיובתי של השאג"א הדרו ג"כ על חידושו של המהר"ם שיק דלוקמי בכה"ג במשוך שלא ע"י בשר דהוי מה"ת אבל כבר הרגיש בזה המהר"ם שיק עצמו שם ברמז ולתרץ דכה"ג גם בשעת עשי' הי' כערל וכן לא הי' נקרא כה"ג משוך דזה ערלתו דמעיקרא והיינו משום דמה דאמרי' דצריך למולו שנית מה"ת הוא משום דאיגל"מ שלא נימול כראוי שהרי הי' עומד לחזור ולכסות העטרה א"כ גם בשעת עשי' לא הי' נימול וכן אין עליו שם משוך וכמו"ש כן גם במהרש"ם מדנפשי': ד) אמנם נחזי בעיקר ראיית המהר"ם שיק, ראי' האחת (משבת קל"ג) דאין עושין בשבת חלוק לכתחילה ופירש"י לדחוק למטה שלא יחזור העור לכסות את הגיד ואס"ד דגם בחזר וכיסה אין כאן ערלה מה"ת איך ס"ד לחלל שבת ע"ז וכתב באמרי יושר לדחות הראי' מלבד שנראה בכוונת רש"י לא מטעם דל"ה מילה רק דסכנתא הוא כשחוזר העור ומכסה את מקום הנימול ועוד שהרי החשש שיחזור העור ויכסה עכצ"ל שהוא על עור הפריעה דאי על העור החיתוך הרי בידו לחתוך כל העור כדין שלא יהי' מה לחזור ולגבי עור הפריעה כתב במהר"ם שיק עצמו בתשו' שני' בסי' רמ"ו דא"צ למול מה"ת עכ"ד: ה) והנה לא הי' נצרך להקשות משום זה שבידו לחתוך כל העור רק דכבר כתב החכ"א והפ"ת בשם חמו"ד דלא סגי לחתוך מקצת הערלה והשאר יעשה ע"י הפריעה רק דצריך לחתוך כל בשר הערלה ובח"ס סי' רמ"ח ובד"ח ח"ב כתבו דסגי שיהי' נמול ע"י הפריעה אבל מלשון פירש"י שבת קל"ז ד"ה אם הי' בעל בשר כו' לאחר שחתך הערלה כולה נראה דס"ל דצריך לחתוך כל בשר הערלה וכן הוא לשון פירש"י שבת (קל"ג:) גבי ציצין המעכבין את המילה עיי"ש ובמהר"ם שיק הנ"ל בזה, וא"כ לשי' רש"י עצמו הא דצריך חלוק שלא יחזור העור על כרחו הכוונה על עור הפריעה דוקא ובזה א"צ למולו מה"ת לתשו' שני' של המהר"ם שיק ועל כרחו כוונת רש"י רק משום סכנתא כנ"ל: ו) ובראי' הב' מדלא נקטו במשנה וברייתא (שבת קל"ז) רק בבעל בשר משום מראית עין ולא קמ"ל רבותא טפי כשעור החיתוך חזר למעלה וכיסה העטרה וראי' זו תפס באמרי יושר לעיקר ולענ"ד שגבה להבין מה זו ראי' שהרי במשנה זו דאם הי' בעל בשר מתקנו מפני מראית עין שפירש"י מתקנו באזמל וכתב בנקה"כ דגם רש"י ס"ל כהר"מ דבנראה מהול מתקנו לעור שחזר בלא חיתוך כ"א שידחוק העור לאחורו רק דרש"י מפרש המשנה דמיירי בשעת מילה אם נראה כאילו אותו בשר חופה את הגיד מתקנו ומשפע באזמל אותו עובי ולפי"ז אין ראי' כלל מה דלא נקט במשנה כשעור החיתוך חזר למעלה כיון דהמשנה לא איירי כלל בחזר אחר שנימול רק דבשעת מילה נכסה הגיד בבעל בשר וממילא ניחא ג"כ בגמ' דנקט שמואל קטן המסורבל בבשר אע"ג דשמואל איירי בדין חזר אחר שנימול מ"מ מכיון שהעמיד שמואל דבריו על המשנה אם הי' בעל בשר נקט גם איהו מסורבל בבשר: ועוד דהרי במתני' (לעיל קל"ג) תנינן ואין עושין לה חלוק לכתחלה אבל כורך עלי' סמרטוט ופירש"י כדי שלא יחזור העור לכסות את הגיד וא"כ בין אם הכוונה שלא יחזור חתוך בשר הערלה או שלא יחזור עור הפריעה כנ"ל עכ"פ שעושין תקנה שלא יחזור ויכסה את הגיד וא"כ לכך שפיר לא נקט שמואל בדין חזר העור אחר שנימול כיון שעושין תקנה לזה שלא יחזור ומלתא דלא שכיחא הוא שיחזור וז"פ: ז) והשתא באופן שנסתלקו ראיות המהר"ם שיק אמינא לענ"ד ראי' להיפוך דמכי חזר העור וכיסה א"צ למול מה"ת והוא מפורש לענ"ד במכלתא פ' בא בכתוב ומלת אותו אז יאכל בו להביא את שנתקיימה בו מצות מילה אפי' שעה אחת אפי' שחזר הבשר וחפה העטרה אינו מעכבו לאכול בפסח ולא בתרומה ע"ז נמנו רבותינו בלוד ואמרו אינו חוצץ עכ"ל, הרי דאפי' בשר הערלה שחזר אחר שעה אחת שנימול כהלכתו א"צ למול מה"ת, דמה"ט אוכל בפסח ותרומה והכא ודאי לא איירי כ"א בבשר הערלה שחזר ולא בבשר המסורבל כמשמעות הלשון, וגם דבבשר המסורבל לא ס"ד כלל שיהי' חוצץ רק דאיירי בבשר ערלה שחזר וחפה ואפי' נדבק בגיד סד"א שחוצץ קמ"ל דאינו חוצץ והיא ראי' גדולה ועצומה: ואיבעית אימא סברא במ"ש המהר"ם שיק דמשום שהי' עומד לחזור איגל"מ למפרע שלא נימול כראוי וכ"ת הביא מתשובת הרב הגאון אבד"ק פראבוזנא נ"י שכתב לפלפל בזה משום דלא קי"ל כר"ש בכל העומד כו' הנה אי משום הא י"ל עפימ"ש הח"ס ביו"ד סי' רנ"ו גבי דיו שנתאדמה דהיכי שעומד לכך בלי מעשה לכאו' אמרי' כל העומד וכ"ה בח"ס אע"ז סי' י"ז בדין פצו"ד שכבר הי' עומד לינטל מחמת חולי וראיתי בחק"י אע"ז סי' ג' שהקשה ע"ז מהא דירקות שסופן לייבש תוך ז' דהסוכה פסולה רק דרבנן והפוסלים מה"ת הוא רק מטעם סוכה שא"ר לשבעה וכבר כתבתי במק"א דבמחכת"ה אשתמיטתי' ש"ס מפורש (עירובין ק') אלא ע"כ נעשית צילתה מרובה מחמתה ופירש"י דהא רואין הוא דקאמר ולא שקילנא מינה מידי עכ"ל מבואר דמשום רואין כאילו ניטל הוא רק בכח ולא בפועל שעי"ז לא יהי' צילתה מרובה והכ"נ בירקות שסופן לייבש נהי דאמרי' רואין מטעם כל העומד אכתי צילתה מרובה