חזון נחום קמד

הש"ך יו"ד סי' קמ"א ס"ק כ"ז דאפי' רק שנים הוי כרבים לענין חשדא כדאמר בברכות (ג') בתרי חשד נמי ליכא, אבל באמת ז"א מלבד שכתב בפמ"ג או"ח סי' רמ"ד דזה דוקא בחשד של זנות וע"ז סגי בשנים, רק דאפי' בשלשה אנשים שנדרו ליכא קולא לענין חשש דחשדא תדע דא"כ בדין הנודר בפני חבירו אין נשאל אלא בפניו דבירושלמי חד אמר מפני החשד עתו"ס גיטין (ל"ה) הכי נאמר דשלשה שנדרו קיל יותר שיכולים להתיר שלא בפניו זה לא יתכן, ובלאה"כ אין נפ"מ לנ"ד שהבעל נדר לבדו בלא ידיעת אשתו רק דאייתינן עלה מטעם הגהמ"ר והרמ"א בסי' רנ"ט דמוכרם לפני ג' בקיאים בשומא דכה"ג קלא אית לי' וליכא חשדא: ו) ויש לדון עוד בנ"ד שיהי' בטל כל הנדר עי"ז שנדר גם מלבושי אשתו דע"ז לא חל הנדר כאמור למעלה שאין יכול להקדיש בגדי אשתו בלא דעתה ממילא יהי' בטל כל הנדר משום נדר שבטל מקצתו בטל כולו, אך למ"ש השעה"מ פי"ב מה' נדרים והביאו בפ"ת יו"ד סי' רכ"ט דלש"ל נדר שהותר מקצתו בטל כולו אלא כשחל הנדר מעיקרו ושוב הותר מקצתו משא"כ אם מעיקרא אין מקום לחול על מקצתו והכ"נ בנ"ד שלא חל הנדר מעיקרא על בגדי אשתו, שוב ראיתי במהרש"ם ח"א סי' ק"ד שהעיר בזה והביא ראי' להשעה"מ מירושלמי שקלים פ"ב ה"ג המפריש ב' שקלים ונמצא שאינו חייב אלא אחד השני חולין ולא אמרי' דמשוה"כ הקדש שבטל מקצתו בטל כולו ונצטרך להפריש שנית אע"כ כדברי השעה"מ, וע"כ כתב בנידון דידי' שהי' מקצת הנדר על דבר שאינו שלו דלא חל מעיקרא דלש"ל עי"ז שיהי' בטל כולו ואין להקל כלל מטעם זה עיי"ש: ז) ולענ"ד אין הדברים מוכרחים דהנה בנ"צ סביב הש"ע יו"ד סי' רכ"ט הק' על השעה"מ ממשנה מפורשת בנדרים (כ"ה) ראה אותם אוכלים תאנים כו' ובש"ע סי' רל"ב סעי' ז' דכיון שבטל הנדר אצל אביו ואחיו בטל גם אצל אחרים, ותירץ דשאני התם שתלוי רק ברצון שאם הי' רוצה מתחלה לאסור אף על אביו ואחיו הי' אפשר לחול משא"כ היכי שלא הי' באפשרי שיחול על כולו, ולפי"ז י"ל בנדון המהרש"ם וכן בנ"ד שמה שלא חל הנדר על בגדי אשתו הוא רק משום שהי' הנדר בלא דעתה ורצונה ובאם היתה מרוצה על זה הי' הנדר חל בכה"ג י"ל דדמי למתני' דראה אותם אוכלים תאנים דאמרי' נדר שבטל מקצתו בטל כולו ויש דמיון לזה בתוס' סוכה (ל"ג) ד"ה באשירה דמשה שכתבו דאין לנו לחשבו דיחוי מחמת שאינו שלו, והכ"נ לענין זה מה שלא חל הנדר מחמת שאינו שלו לא חשוב דיחוי מעיקרו והו"ל למימר נדר שבטל מקצתו בטל כולו: ח) באמנה כבר נתעוררתי מח"א ראי' להשעה"מ מש"ס זבחים (ק"ג) דא"ר ינאי פרט למתפיס עולה לבה"ב דאפי' למ"ד לא תפסו הנ"מ בשר אבל עור תפיס, וקשה דנאמר הקדש שבטל מקצתו בטל כולו אע"כ כדברי השעה"מ דבכה"ג דלא חל מעיקרו לש"ל כן, ולפי"ז יש ראי' דאפי' מה שלא חל על מקצתו הוא משום שאינו שלו הוי כדיחוי מעיקרו שהרי הכא מה דבשר לא תפיס פירש"י שם משום דשל מזבח הוא ואין קדושה חלה עליו שאינו שלו כו' הרי דמשום החסרון מה שאינו שלו שלא חל ההקדש ע"ז ג"כ לא אמרי' שבטל כולו. אבל נראה דשאני במתפיס עולה לבה"ב לכך לש"ל הקדש שבטל מקצתו בטל כולו, כיון דיד הקדש הוא הבעלים של קדשי בה"ב וגם של קדשי מזבח, דאע"ג שכתבו התוס' חולין (קל"ח:) ד"ה יצא דגזבר לא שייך אלא בקבה"ב אבל בגמ' תמורה (ח') מקשי לגבי קדשי מזבח ליתי גזבר ולשקלי' גם בתוס' פסחים (מ"ו) דרק בקבה"ב באתי ליד גזבר ל"מ שאלה ועתו"ס כריתות (י"ג) אבל בנמ"י יבמות (פ"ח) כתב דגם בקדשי מזבח ל"מ שאלה באתי ליד גזבר, וא"כ דחד בעלים הוא יד ההקדש בקבה"ב וקמ"ז ע"כ לש"ל דיעכב רשות ההקדש של מזבח מה דלא חל נדרו על הבשר לחובתו עצמו שעי"ז יפסיד רשות ההקדש שיהי' בטל כולו ולא יחול נדרו גם על חלק קבה"ב אבל בבעלים מיוחדים כמו בנ"ד דלא חל מקצת הנדר על בגדי אשתו שאינם שלו נאמר שפיר דנדר שבטל מקצתו בטל כולו ולא יחול גם על מלבושי עצמו: ט) ועכ"פ דמהני צד היתר זה דחזי לאצטרופי להתירו של הגהמ"ר והרמ"א בסי' רנ"ט שיכול לתת שומת דמיהם עפ"י ג' בקיאים בשומא וכמו שכתבתי דזה גופא מצוה שיתחלק למרובים, ועיין ג"כ מהרש"ם ח"א סי' מ"ט מ"ש בדברי הגהמ"ר שע"כ יכול לתת דמיהם שיכול לשנות לדבר מצוה כמו טה"ע בצדקות של בה"ע דלפי"ז לשי' ר"ת והרבה ראשונים דבה"ע יכולים לשנות אפי' לדבר הרשות הכ"נ יכול היחיד לשנות ודו"ק, גם בשו"ת ב"א הנ"ל העתיק משו"ת שבו"י הנ"ל וז"ל הרי יכול ליתן החפץ לעני לקיים נדרו ויחזור וימכרנו לו ומי ימחה בידו עכ"ל, הגם שלא מצאתי לשון זה בשבו"י עכ"פ יש עצות מספיקים להתיר: ידידו דוש"ת. סימן עט ב"ה ג' דסליחות תרפ"ד. כבוד האברך החריף ומופלג מו"ה דוד לאנגראק נ"י מק' קראקא: מכתבו קבלתי בזו השעה ואין הזמן גורם לענינים אלו מלתי דליתי בשאלה נחוצה, בנדר ללמוד דף אחד אם יכול לפרוע בדף קצר, הרי מתני' דמנחות (כ"ז) הרי עלי עולה יביא כבש פחות שבעולות ותוס' ב"ק (ע"ח:) דנודר עצמו פשיטא דמצי פטר נפשי' אי לא בעי למיעבד מצוה מן המובחר, ובנזיר (כ"ג) נהי דלא עביד מצוה מהמב"ח מצוה מיהא קעביד, ובפירש"י מעילה (י"ט) ד"ה מכדי עיי"ש, ובאמת לא כל עניני מצוה מן המובחר שווין עיין מנחות (מ"א) ענשיתו אעשה ובתוס' שם (מ') ד"ה סדין דקאי לענין מצוה מן המובחר וא"כ תקשי בש"ס ב"ק (ע"ח) למה לא יכול לומר מצוה מן המובחר בעינא למיעבד אחר שמצינו כאן דענשינן ע"ז בעידן ריתחא, אך אין כל עניני מצוה מהמב"ח שווין, ועיין מנחות (צ"ט) אפי' לא שנה אלא פרק אחד קיים מצוה לא ימוש ולא חילק בין פרק גדול או קטן והכ"נ בדף, ואין זה ענין לדף ס"ת במס' סופרים פ"ב וט"ז סי' ער"ה סק"ח ובמה שהעיר בס' אור המאיר סי' ע"ה לענינו, ועיין מ"ש בג"פ סי' קכ"ה סקמ"ג מסה"ת דספר הוא י"ב שיטין דכ' זה ספר שג"כ אין לו ענין לנ"ד, ויפה כתב רו"מ בזה מאו"ח סי' תקס"ח שמי שנדר להתענות סך תעניתים יכול לדחותם עד ימות החורף ובב"י שכ"כ בהגה"מ והוא מהא דב"מ סו"פ א"נ כל ימי גריד אחד ול"א שמא יום אחד ארוך והשני קצר דמזה נלמד בנדר להתענות שיכול לפרוע ביום קצר והכ"נ לנ"ד וז"פ: בברכת התורה. סימן פ. ב"ה א' צו תרצ"א. שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי כש"ת מו"ה אלכסנדר קטן נ"י אבד"ק זלאזיטץ יע"א [כעת הוא מחו' חותן בני הה"ג נ"י]: ע"ד השאלה בתינוק בן ח' חדשים שנמשך העור ונדבק היטב סביב החוט הגבוה עד שאין נראה כלל החריץ