חזון נחום קמג

בבגדי שבת שיש ב' דעות הביא ממהרש"ם ח"א סי' ק"ד דהממע"ה כש"ך יו"ד סי' רנ"ט סקי"ד דכל ספק ממון עניים לקולא גם הביא ממהרש"ם ח"א סי' קמ"ח ושו"ת כוכב מיעקב סי' כ"ט לענין תפילין אי הוי בכלל מלבוש אבל גם במה שחל הנדר בודאי כמו מלבושי עצמו אין בידו לקיים. והנה יש בענינים הנ"ל להאריך ולפלפל גם בנוגע לתשו' כ"ג אאמו"ר זצ"ל בכוכב הנ"ל אבל אין הזמן גורם, ואבא לעיקר הנידון אם אפשר שיתן שומת דמיהם כמו"ש ברמ"א יו"ד סי' רנ"ט אך בשו"ת ב"א סי' נ"ו כתב מ שהביאו הרמ"א מבואר דרק לדבר מצוה מהני ליתן שומת דמיהם וכתב כ"ת לדון ע"פ המבואר ביו"ד סי' רכ"ח לענין נדר עד"ר דפרנסה בכלל דבר מצוה ובאו"ח סי' רמ"ח, ודבר זה צ"ע אם מה שהוא עני לדמות כלצורך פרנסה ובב"י או"ח סי' רמ"ח הק' דאי הולך לסחורה חשיב עוסק במצוה א"כ פטרת את כל העולם ממצות מטעם עוסק במצוה רק שהמנהג כרמ"א לענין מפליגין בספינה דחשיב מצוה ובט"ז שם כתב מאו"ח סי' תמ"ד דלענין חמץ החמירו דלא חשוב מצוה, ולפי"ז לומר דמשום שהוא עני חשיב דבר מצוה תקשי כקו' הב"י א"כ כל עני יהי' לו יכולת להתיר נדר עד"ר בדבר הקשה לו לקיים, ועיין ירושלמי נזיר פ"ה ה"ג אלא מעתה נזיר שהעני תפקע נזירותו ובשו"ת כוכב מיעקב סי' קס"ו ובהגהות כוכב מיעקב לירו' נזיר שהעיר מזה לדברי הש"ך יו"ד סי' רל"ב ס"ק כ"ב לענין עניות אי כחשוב אונס והיינו בהעני אח"כ אבל בנדר בשעה שהי' עני אין שום קולא מחמת שהוא עני ואכמ"ל: ב) אבל הנראה לענ"ד בעיקר קו' הב"א על הרמ"א מה שלא ביאר דדוקא לדבר מצוה הותר לו לתת שומת דמיהן כמבואר בהגהמ"ר, הנה לשון הגהמ"ר בב"י וז"ל ראובן נדר בעת צרה מעות ובגדים לעניים ושאל אם יחלק הבגדים לעניים ולא יספיקו כ"א למעט, או ימכרם ויספיקו דמיהם לרוב עניים, והשיב דיכול לשנות צדקה דילי' לדבר מצוה כמו טובי העיר בצדקה אנשי העיר כו' הנה מדברים אלו למד בשו"ת ב"א הנ"ל דלא יכול לשנות ולתת דמיהן כ"א לדבר מצוה, אבל באמנה יותר נראה מלשון השאלה אם יחלק הבגדים ולא יספיקו כ"א למעט עניים או ימכרו ויספיקו דמיהם לרוב עניים כו' שכוונת הגהמ"ר דזה גופא חשוב דבר מצוה שע"י שימכרו הבגדים ויספיקו דמיהם לרוב עניים, ומה"ט השיב שכן יכול לשנות לדבר מצוה והיינו משום הוא גופי' מצוה שיהי' מזכה לרבים העניים, ודבר זה מבואר במג"א סי' תרצ"ה סקי"ב דאע"ג שכתב בש"ע דהחיוב משלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד מ"מ בעניים הקפידו ליתן לשני עניים דמצוה לחלק, ובשו"ת ח"ס חו"מ סי' ק"ח בעובדא שהניח האב לצדקה בעד ב' לומדי תורה שיכול הבן לשנות ולחלק לג' ת"ח דמצוה לחלק עדיף כמג"א סי' תרצ"ה הנ"ל, ובאמנה כן ראיתי בב"מ ליו"ד סי' רנ"ט שכתב ע"ד הרמ"א וכן אם הקדיש כלים יכול כו' וז"ל נראה דדוקא היכי שאמדינן שהוא מצוה רבה בחלוקת המעות ועיין קידושין (דף כ"ז) תוס' ד"ה נתנו ליהושע מדבריהם יש ראי' דיותר מצוה לחלק צדקתו למרובים כדעת הגמ' עכ"ל, ונראה שר"ל כדעת הגהמ"ר וכוון לזה דטעם הגהמ"ר הוא משום דהיא גופא מצוה רבה לחלק הצדקה למרובים וצ"ע שלא הביא ממג"א סי' תרצ"ה הנ"ל שכתב כן מפורש, ועכ"פ דעתו בכוונת הגהמ"ר מה שיכול לתת דמיהן דיכול לשנות לדבר מצוה דלא רצה לומר שתלה הדבר בתנאי שיהי' לדבר מצוה, רק דבכל ענין מותר משום דהוא גופא מצוה: ג) איברא דלכאו' במ"ש המג"א דמצוה לחלק ובב"מ שהביא לזה מתוס' קידושין (כ"ז) יש להעיר מש"ס תמורה (ל"א) המקדיש נכסיו ר"א סבר אין אדם חולק את נדרו ובשו"ת אבן שתי' סי' ע"ח באחד שהניח צדקה לחברה גמ"ח ואח"כ נתחלקה החבורה לשתים כתב להעיר מש"ס תמורה הנ"ל לומר גם בצדקה אין אדם חולק את נדרו שצריך לתת רק לחבורה אחת הראשונה, אבל נראה שיש לחלק דרק התם שפרט החברה גמ"ח בשמה אמדינן דעתי' דלחברתה אחת ולא לשתי חבורות אבל בכה"ג דאמר סתם לעניים יש בכלל דבריו גם הרבה עניים ואמרי' דאדרבה מצוה לחלק וא"כ דמשוה"כ בכל גווני מקרי דבר מצוה ויכול ליתן שומת דמיהם כסתימת הרמ"א ול"ק כלל קו' הב"א: ד) ובשו"ת ב"א שם הביא משו"ת פ"מ ושו"ת שבו"י ח"ב סי' פ"ג לענין נדר אי נתינת דמים הוי כנתינת חפץ וכתב ע"ז שהרמ"א ופ"מ ושבו"י לא ראו דברי מהרי"א בתה"ד סי' שי"א דהיכי שהחפץ בעין צריך ליתן גוף החפץ וכתב עוד דבכה"ג דמתפיס בחפציו שבגדיו יתנו לפלוני עני דאע"ג שנחלקו הפוסקים אי בצדקה איכא דין אמירה לגבוה כמסירה להדיוט אבל בנודר לעניים אלו י"ל דלכ"ע איכא משום אמירה לגבוה א"כ נקנה גוף החפץ לעני ולש"ל מה לי הן מה לי דמיהן דהוי כחמסן: ועלה בלבי להעיר לפימ"ש התוס' ב"מ ה' דמה דבשלהי הגוזל (ד' קי"ט) מייתי קרא מחמס בני יהודה אפי' יהיב דמי אסמכתא בעלמא הוא, ולפי"ז למ"ש הה"מ וכ"מ פ"ט ממכירה בישוב קו' התוס' קידושין (כ"ט) ד"ה משכו דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוא רק דרבנן, א"כ דמשום אמירה לגבוה הוי החפץ רק קנין דרבנן לעני י"ל בכה"ג אם נותן הדמים ל"ה אפי' אי' דרבנן דהוי כמו תקנתא לתקנתא וכה"ג שכתב בב"ש אע"ז סי' צ"ג סקל"ט דמזיק שעבודו דרבנן פטור ועתו"ס גיטין (מ"א) ד"ה בהישא"נ וצ"ע עוד בחידוש זה, ובנ"ד אין נפ"מ בזה כיון שלא פירש לעניים מיוחדים בכה"ג עוד הדבר במחלוקת אי איכא דין אמירה לגבוה: ה) ומהגהמ"ר שבב"י סי' רנ"ט הנ"ל שכתב דיכול ליתן דמיהם וז"ל וכי תימא איכא למיחש דלמא לימרו פלוני אמר למיתב לבושא ולא יהיב, ליכא למיחש להכי דמלתא דאתעבידא באפי ג' קלא אית לי', הנה כוונתו לש"ס ב"מ (ע"ח) בהא דאר"מ הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק לא יקח בו טלית כו' ודלמא שאני התם דאתי למיחשדי' דאמרי אינשי אמר פלניא זבנינא לי' לבושא לפלוני עניא ולא זבין לי', וחשבתי להעיר דבלא טעם הגהמ"ר לפי שנעשה שומת דמיהם בפני שלשה דקלא אית לי', לכאו' י"ל ג"כ דכה"ג דנ"ד אם נדרו שנים ביחד איש ואשתו יותר קולא ליתן דמיהם כיון דהחשש רק משום חשדא ולפימ"ש